מעלה השערה שההתנפלות על הנמען בזמן המו"מ עם המפלגות הציוניות
האחרות, למניעת אלימות בא"י, נעשתה בזדון, בכוונה להכשיל את
המו"מ; וע"כ הוא משבח את הנמען, על שנתן פקודה לשמור על השקט
ולא להתנקם. מוסיף שתנאי בל-יעבור להסכם עם המפלגות, תהיה
הדרישה להפסיק לחלוטין את ההתנפלויות. אומר שבמקרה שהמו"מ
ייכשל, יהיה צורך למצוא פיתרון לבעית האלימות, והוא מבקש את
חוות דעתו של הנמען, לגבי האמצעים שיהיה צורך לנקוט, כדי לשים
קץ לאלימות, פרט לכניעה, כמובן. מדגיש שעד שיתבררו סיכויי
המו"מ, נדרשים כולם לנהוג בסבלנות ובאימון בהנהגה, והוא מביאת שב
יעות רצונו, שחרף העלבון האישי שספג הנמען, הוא לא חדל להיות
שותף לגישה זו.