אל מערכת הירדן, ירושלים
לונדון, 23 בנובמבר 1934 עברית

מערכת נכבדה,
הנני מצטער מאד על תכנה של שורת מאמרים שבאו בעתוננו תחת השם הכללי 'שינוי בעמדתה של הממשלה הבריטית לגבי מפא"י' ('מאת סופרנו המיוחד בלונדון')./1 קודם כל מסופקני אם יש לסופרנו המיוחד הזה מקורות אינפורמציה נכונים, כי ה'שינוי' המתואר במאמריו איננו ידוע הן לי והן ליתר חברינו פה. אבל העיקר הוא לא בזה כי אם ברמזים הברורים שהסוכנות העברית ומפלגות השמאל והעליה השמאלית הן מסווה או מעבר לקומוניסמוס וסכנה לבריטניה./2
חתמתי בשם כולכם על הסכם האוסר להלחם במתנגדינו הציונים 'בעזרת הממשלה'./3 אולי במובן הטכני חל האיסור הזה רק על המדינות אשר בהן 'רודפת הממשלה זרם ציוני ידוע', בעת אשר ממשלת א"י תומכת בשמאל ובסוכנות. אבל לא נוכל להשתמש בהצטדקות זו שהיא תחבולה למטה מכבודנו. יש דבר הקודם על כל הסעיפים, והוא כבוד העתון והמפלגה. אסור לעורר את הממשלה והמשטרה נגד מתנגדינו הציונים. גם בלי שום הסכם, גם למחרת הכיעור החיפאי/4 הייתי מוחה נגד מידות פולמוס כאלה. הָרגלתי במנהגים אחרים, ולא אשלים לעולם בשיטת פולמוס שלדאבוני הגדול הנני מוכרח לקרוא לה בשם הידוע היטב לגיטו הנושן - 'מסירה'./5 גם אני כתבתי במאמרי 'מעמד' שהופיע בביתר הירושלמי,/6 כי אינני רואה כל הבדל אידיאולוגי בין סוציאליסמוס ובין קומוניסמוס, אבל הדגשתי באותן השורות כי הסוציאליסטים היהודים בארץ הם עבדים נכנעים לממשלה.
הדפסת מאמרים כאלה בעתון שעליו כתוב שמי באותיות גדולות, אחרי שבאותו השם חתמתי על ההסכם, היא עלבון לי לעצמי מלבד היותה דבר בלתי יפה לגבי נימוסי העתונות התרבותית.
הנני דורש בהחלט ש'הקו הפוליטי' הזה (אשר לא בפעם הראשונה מצאתי אותו בירדן) יושמד וייעקר מעל דפי עתוננו בלי חמלה ועד השורש, ושלא יבואו בו מוטיבים כאלה עוד, הן בגלוי והן אף ברמז הכי קל. אין להצדיק אותם, אף אם מתנגדינו יפירו את ההסכם בצורה הכי גסה. אף אם תתחדשנה ההתנפלויות, ונצטרך להשתמש באמצעי הגנה הכי רציניים, באמצעי הזה אסור להשתמש; והנני מוכרח עתה להגיד לחברי את מה שכמה פעמים הגדתי למתנגדינו: באסטא,/7 וזה לנצח.
בכבוד גמור,
ז' ז'בוטינסקי
הערות:
1 המאמרים פורסמו בעיתון הירדן בימים 5, 6 ו8 בנובמבר 1934.
2 במאמרים הללו צוין, שהציונות הסוציאליסטית אשר שולטת בהסתדרות הציונית מסייעת לקומוניסטים, ועל כן מתייחס אליה משרד המושבות בחשד.
3 ראה איגרת אל הצה"ר א"י ואחרים 27.10.1934 ('הסכם על מניעת אַלָמוּת בין המפלגות', סעיף ה).
4 ב18 באוקטובר 1934 התנכלו חברי ההסתדרות הכללית לאספה פומבית של הצה"ר בחיפה. עשרים איש נפצעו ובתוכם המרצה, ד"ר פון וייזל (הירדן, 19 באוקטובר 1934). הוועד הלאומי, הסוכנות היהודית ואפילו מרכז מפא"י גינו בחריפות את המעשה.
5 דהיינו הלשנה.
6 ראה איגרת אל קלוזנר30.1.1933 , הערות 2-3.
7 איטלקית: basta – די.