אל יהודה לייב פישמן,/1 וארשה
פאריס, 12 בנובמבר 1934 עברית

סודי
כבוד הוועד המרכזי של הסתדרות 'מזרחי' בפולניה
לידי הרב הנעלה מר פישמן
אדוני הרב הנכבד,
לפני ימים אחדים קבלתי מהרב ברלין/2 (בתשובה לשאלתי) מברק,/3 שאבוא בדברים עם כבודו עפ"י כתובת בקראָקא. כתבתי לו, אך בטרם הוכן המכתב נתקבל מברק מווארשא האומר: 'בפקודת מרכזנו בירושלים, מוכנים להפגש בפולין בקשר השלום./4 יתלגרף מתי ואיפה'. על כן עיכבתי את משלוח מכתבי עד אקבל ביאורים בנוגע לכתובת, ורק הבוקר הגיעני מכתב הלשכה המרכזית שבווארשא./5 גם הפעם טרם ברור לי את מי עלי לבא בדברים - את אדוני או את הועד המרכזי. הנני פותר את הסתירה בכתבי דוקא לאדוני אך עפ"י כתובת הועד המרכזי. בינתים נשתנה המצב והמכתב הראשון כבר איננו מתאים.
לא אוכל עדיין לבא לפולניה. אב א שמה רק בחצי השני לדצמבר. מחר אתראה עם הועד הפועל לברית הצה"ר בפאריס, ואולי נחליט למנות מי שהוא מחברינו הפולנים בתור מורשה למגע עם המזרחי בענין זה. לעת עתה אציין-נא לאדוני את המצב הנוכחי של המשא ומתן הידוע, ולשם דיוק אעשה זאת בסעיפים:
א) מראשית המוה"מ/6 הוחלט אצלנו כי לא נגש לסטאדיה המכרעת/7 של הענין, מבלי שנתיעץ
עם המזרחי (ואם עוד כדאי - גם עם הקיבוץ ב'/8) בתקוה לשמור על אותה ההתקרבות ההדדית שנוצרה מאליה בימי הקונגרס האחרון./9
ב) המשא ומתן בלונדון,/10 אשר היה לו על כן רק אופי של פרוזדור, הביא לע"ע/11 רק למסקנה אחת מסוימת: הכרוז נגד מעשי האַלָמוּת וכו',/12 שאין המזרחי (לאשרו ולכבודו) מעונין בו באופן בלתי-אמצעי. בכל שאר הענינים, אשר היקפם יוצא מגדר השאלות הנוגעות אך ורק למצבן המיוחד של ברית הצה"ר ובית"ר, עוד לא הושג ברגע זה שום הסכם ויהי גם טיאורטי; מצד שני, יש להעיר כי ניכרת אולי האפשרות של הסכם כזה, ולכן המשא והמתן לא נותק, ועוד יימשך אם כי אולי לא בלונדון. עלי להדגיש עוד פעם, כי סיכויי המוה"מ הזה אינם נותנים ברגע זה שום רשות לאופטימיזמוס ושום רשות לפסימיזמוס: הדבר יכול להגמר בלא כלום כמו שהוא יכול להגמר או ב'פירוק הנשק' או ב'שלום'.
ג) פירוש 'פירוק הנשק' הוא זה: ההסתדרות הציונית מצד אחד, הצה"ר מצד שני תנהלנה כל אחת את פעולתן המדינית לחוד, אבל תסכמנה לא להתקיף ולא לפגוע זו בזו.
ד) פירוש ה'שלום': תקום לתחיה ההסתדרות הציונית המאוחדת, על בסיסים אלה:
1) זהות המטרה המדינית.
2) מפעל הקובלנא הלאומית/13 ייעשה מטעם ההסתדרות הציונית.
3) ההסתדרות הציונית היא הסוכנות העברית.
4) קואליציה בהנהלה, בתור עקרון תמידי, לכל המפלגות המכירות בסעיף הראשון, לאמר זהות המטרה המדינית.
אם יושג הסכם בהיקף הזה, תיפתר בזה גם שאלת ה'משמעת',/14 כי מובן מאליו שלהנהלה קואליציונית עם פרוגראמה מוסכמת יצייתו כל הצדדים; אבל מובן מאליו גם כן, שאנחנו נדרוש מהקונגרס הבא ניסוח חדש של סעיפי התקנון הנוגעים ל'משמעת' שנתקבלו בקונגרס הפראגאי/15 ושהם, לפי דעתנו, מזיקים לאחדות ואינם מתאימים לאופיו ולערכו של השקל.
ה) אם לא יושג כל הסכם, הן לפרק את הנשק והן ל'שלום', אזי יש להיות בטוחים כי ההנהלה הציונית תשתדל לגרש את הצה"רים מההסתדרות הציונית עוד לפני הקונגרס הבא, ע"י החלטות שהיא תציע לועד הפועל הגדול במושבו הקרוב להתאסף./16 כנראה כבר קבלו לזה את הסכמתם של הציונים הכלליים ה'מאוחדים'/17 (אף כי יש סימנים, כי לא כל אנשי ב' מרוצים מה'איחוד'). גם מצדנו אנו יש כמובן רבים שישמחו לפירוד גמור, בולט ורשמי, אם יתברר באופן מוחלט שאין כל סיכויים הן לחזית אחת והן ליחסי שכנות טובה. זאת אומרת, שבמקרה כזה יישאר המזרחי כמו גם הקיבוץ ב', אם עודנו מתקיים, ביחידות הרוב השמאלי.
זהו המצב עד כמה שאנו רואים אותו, עם כל אפשרויותיו החיוביות או השליליות. אם אינני טועה, החלק היכול לענין את המזרחי באופן בלתי אמצעי הוא החלק המתואר בסעיפי ד' וה' שבמכתבי זה.
אשמח מאד אם תמצאו לאפשרי להביע דעה בנוגע לסעיפים האלה, או בכלל לכל המצב כשאתם רואים אותו.
המכתב הזה הוא כמובן סודי, ומיועד אך ורק לאדוני ולחבריו בהנהלה הירושלמית והווארשאית.
בכבוד גמור,
ז' ז'בוטינסקי
הערות:
1 הרב יהודה לייב פישמן, לימים מימון (איגרת אל גרוסמן 7.12.1930 , הערה 15).
2 הרב מאיר ברלין, לימים בר-אילן (איגרת אל רקנאטי א"ש 13.7.1927 , הערה 2).
3 המברק לא נמצא.
4 בקשר לשיחות השלום שמתנהלות להקמת חזית אחידה של כל המפלגות הציוניות.
5 של ה'מזרחי'. המכתב לא נמצא.
6 המתנהל בלונדון בין ז'בוטינסקי ובן-גוריון.
7 לשלב המכריע.
8 דהיינו, עם קבוצה ב' של הציונים הכלליים (איגרת אל הועה"פ של הצה"ר 8.9.1931 , הערה 1).
9 בקונגרס הציוני ה18 (פראג 21 באוגוסט-4 בספטמבר 1933) נקט ה'מזרחי' עמדה ביקורתית כלפי ההנהלה הציונית בדומה לברית הצה"ר.
10 לעיל, הערה 6.
11 לעת עתה.
12 ראה איגרת אל הצה"ר א"י ואחרים 27.10.1934 .
13 הפטיציה.
14 ראה להלן, הערה 15.
15 בקונגרס הציוני ה18 שנתקיים בפראג הוחלט, כי ההשתייכות להסתדרות הציונית מחייבת קבלת עול המשמעת של ההנהגה הציונית, ושיחות עם ממשלות ועם חבר הלאומים תותרנה רק באישור ההנהלה הציונית. ובכלל, למשמעת של ההסתדרות הציונית עדיפות על פני המשמעת המפלגתית
(Stenographischer Protokoll der Verhandlungen des XVIII. Zionistenkogresses und der dritte Tagung des Council der Jewish Agency für Palästina, Wien 1934, p. 556 ).
16 ואכן על פי הצעת סיעת העבודה, החליט הוועד הפועל הציוני באפריל 1935 לחייב את רוכשי השקל הציוני לקבל על עצמם את עול המשמעת של ההסתדרות הציונית, ולנקוט סנקציות נגד מפירי המשמעת (פרוטוקול מושב הוועד הפועל הציוני בירושלים, כ"ז אדר ב'-ה' ניסן תרצ"ה, עמ' 296).
17 בוועידה העולמית השלישית של הציונים הכלליים, שהתקיימה בקראקוב בימים 26-28 באוגוסט 1934, הוחלט על ביטול הסיעות.