אל פנחס רוטנברג, לונדון
לונדון, 7 בנובמבר 1934 אנגלית

פיוטר מויסייביץ' היקר,
לאחר שסיימתי אתמול את מכתבי,/1 שוב נפגשנו מר בן-גוריון ואנוכי - חלק מהזמן בנוכחותך - ואת המצב החדש שנוצר בעקבות השיחה הזאת ניתן לסכם כדלהלן:
1) התכנית 'הקטנה' אינה מעשית כלל, מכיוון שמר בן-גוריון מסרב עתה להסיר את התנגדותה של ההסתדרות הציונית לפטיציה המבוצעת על ידי הברית./2 כמו כן הוא מסרב להבטיח שלא תהיה רפורמה בשקל/3 לפני הקונגרס.
2) התכנית 'הגדולה' עשויה היתה להיראות מבטיחה יותר אלמלא קושי אחד: מר בן-גוריון מתנה אותה, כתנאי בל יעבור,/4 במיזוג שתי הסתדרויות העובדים בארץ ישראל. כאשר שאלתי אם טיוטת 'הסכם העבודה'/5 (עליה חתמנו בראשי תיבות ב26 באוקטובר) אינה יכולה להוות מודוס ויוונדי הוגן,/6 אף אם יושג הסכם 'גדול' בנושאים אחרים, הוא קבע מפורשות (בנוכחותך) שהדבר אינו אפשרי.
אני בכל אופן אינני רואה שום דרך, במצב הנוכחי, שבאיזשהו אופן נתחייב למיזוג, שמשמעו פירוקה של הסתדרות העובדים הלאומית שלנו והיבלעות חבריה בהסתדרות הכללית. אני יכול להסכים לנחיצותו של מיזוג, אני מסכים לשאוף אליו, לסלול אליו את הדרך בכל האמצעים העומדים לרשותי, אבל המיזוג עצמו יוכל להתחיל רק אם וכאשר כל הניסיונות המוקדמים הללו יוכתרו בהצלחה, אם וכאשר היחס ההדדי בין שני המחנות יהיה סובלני יותר ופחות עוין, אם וכאשר יוסכם על חוקה מפורטת לשמירה על
האידאולוגיה, על המצפון ועל האינטרסים של 'העובדים הלאומיים' נוכח סכנת השעבוד. כל זה יוכל להתבצע רק בהדרגה, צעד אחר צעד, וכל צעד צריך להיבדק מבחינת היעילות והיציבות. אני טוען שהדרך הטובה ביותר לבדיקה כזאת תהיה 'טיוטת הסכם העבודה' שכבר נחתמה בראשי תיבות; עלינו לתת לה לפעול, לתת לה להפעיל את השפעתה המרגיעה, ורק אז להתקדם הלאה.
דומה שמר בן-גוריון עומד לדרוש התחייבות, שקבוצה בת 6,000 עובדים בעלת השקפה משלה על הייעוד של העובדים הציוניים השונה באופן משמעותי ביותר מזו של מנהיגי ההסתדרות הכללית, תוותר על עצמאותה, תהרוס את המערך הארגוני שלה, תשלול מעצמה כל אמצעי להגנה עצמית ותתמזג כמיעוט חסר ישע בתוך גוף המונה 50,000. וזאת, בשעה שהעוינות ההדדית הגיעה לרמת מתח מסוכנת. סבורני שזה יהיה בלתי נבון, בלתי הוגן ובלתי מעשי לחלוטין.
לכן אני מבקש להעלות כאן על הכתב את התכנית 'הגדולה' של ההסכם בצורה הנראית לי הוגנת, מעשית ומועילה. בנסחי אותה התעלמתי בכוונה מהשאלה, באיזו צורה יש לפרסמה בפומבי. למרות האיפוק (אם הוא דרוש בכלל; את עמדתי בשאלה זו אני שומר לעצמי) העשוי להתבקש מפרסום העניין, עלינו לדעת היום בדיוק למה מתכוון כל אחד מאתנו.
התכנית 'הגדולה'
(סעיפים 1-5 במכתבי מאתמול)
(יש גם להוסיף סעיף המתייחס לתכנית מוגדרת של עבודה קונסטרוקטיבית לתקופה הקרובה, בדומה לקווי 'תכנית חומש' או 'תכנית לשלוש שנים'. אולם אני משאיר את הניסוח לבן-גוריון
הבקי יותר בנושאים אלה, שכן נראה ששנינו תמימי דעים בנוגע לתוכנו של הסעיף הזה).
סעיף 6
א) תכנית ל'משטר של הסכמה ובוררות', שתסדיר את כל בעיות העבודה ביישוב, תוכן על ידי ועדה מיוחדת המייצגת את כל המפלגות ואת כל האינטרסים הלגיטימיים.
ב) תכנית זו תכלול את העקרונות הבאים:
עבודה עברית במשק העברי.
תנאי עבודה הוגנים.
בוררות חובה באמצעות 'מועצת בוררות' מתמדת שתמונה בהסכמה כללית, כדרך בלעדית ליישוב סכסוכי עבודה בין הקבוצות המקבלות על עצמן את התכנית.
לשכת עבודה ניטרלית שתמונה על ידי המועצה לבוררות ותהיה כפופה לה.
ג) תכנית זו תוצע לאישור לכל איגודי העובדים, לכל ארגוני המעסיקים ולכל המעסיקים הפרטיים שאינם מאורגנים עדיין.
התכנית תיושם רק במוסדות או במפעלים שיאשרו אותה במפורש. אם במקרה חלק מן המעסיקים ידחה את התכנית, יהיו איגודי העובדים חופשיים להחליט בעצמם על הדרכים ועל האמצעים להסדרת העניינים ביחס לחלק הזה.
סעיף 7
לאחר שתונהג התכנית שצוינה לעיל (גם אם תחייב רק חלק מן המעסיקים), ינהלו איגודי העובדים הקיימים שיחות במטרה להגיע להקמת הסתדרות מאוחדת של עובדים עברים בארץ ישראל.
התקנון של ההסתדרות המאוחדת יבטיח:
א) את האופי המקצועי המובהק של ההסתדרות, ואת הניטרליות המוחלטת שלה כלפי כל אידאולוגיה פוליטית, חברתית או מעמדית.
ב) קואליציה של כל המפלגות או הזרמים בגופים המבצעים של ההסתדרות המאוחדת, לרבות בעיתונות הרשמית שלה.
ג) חסינות לקבוצות אידיאולוגיות בתוך ההסתדרות המאוחדת, להרכבן, להתארגנותן כקורפורציות נפרדות ולמוסדותיהן (התרבותיים, הפיננסיים והאחרים) שאינם חלק מהמוסדות המשותפים של ההסתדרות המאוחדת.
ד) אי-כפייה על המיעוט בנושאים המהווים לגבם פגיעה באידיאלים או במצפון.
ה) שוויון זכויות ויחס שווה לכל החברים ללא הבדל.
כל המפלגות מתחייבות בכנות לעשות מאמצים מרביים כדי להקל על הקמתה של הסתדרות מאוחדת כזאת אם בהדרגה או (אם זה יהיה בר ביצוע בתנאים שישררו בקרב ההמונים העמלים אחרי הנהגת 'משטר הבוררות') בבת אחת.
סעיף 8
'טיוטת הסכם העבודה' שנחתמה בראשי תיבות על ידי בן-גוריון וז'בוטינסקי ב26 באוקטובר (לרבות שינויים אפשריים שיוסכם עליהם לאחר התייעצויות עם הארץ-ישראליים) תיחשב - מבלי להפריע להתפתחותה האינדיבידואלית של כל הסתדרות - כפשרה זמנית שמטרתה להכשיר את הקרקע מבחינה פסיכולוגית להסכם המתואר בסעיף הקודם.
נראה לי שכעת הגיע הזמן לנסות לסכם את התוצאות של השיחות המתמשכות הללו. אין ספק שקיימת סכנת קיפאון, שכן התכנית 'הקטנה' הפכה לבלתי מקובלת על שני הצדדים בגלל שינוי עמדתו של בן-גוריון בעניין הפטיציה ובעניין הרפורמה של השקל,/7 וגם התכנית 'הגדולה' לא תוכל להתממש אם הוא יתעקש להתנותה בפירוק מידי של הסתדרות העובדים הלאומית.
אני חוזר ואומר, שאני רואה את התנאי הזה בלתי מוצדק לחלוטין, ואפילו בלתי הגיוני. חזית פוליטית מאוחדת נוגעת לכל הציונים ללא הבדל מעמד, אבל השאלה אם על פועלי ארץ ישראל לנסות לחיות בשלום על ידי הסדר בין שתי הסתדרויות או על ידי מיזוגן להסתדרות אחת, תהיה חשובה ככל שתהיה, אינה בעלת חשיבות עליונה. העניין הראשון - ההסדר - הוא צורך דחוף; העניין השני - המיזוג - יכול כמובן לחכות, בפרט בשעה שבן-גוריון עצמו חתם בראשי תיבות על פשרה ללא מיזוג כתנאי מספיק לשלום./8
מר קנטרידג' סבור שיש לכנס עתה ועידת שולחן עגול בהשתתפות כל המפלגות, וסבורני שהוא צודק.
אני חייב גם להוסיף ולהדגיש שוב, שאם יש להמשיך בשיחות הללו בצורתן הנוכחית, או בצורת ועידת שולחן עגול, חייבים להשיב את זכויות בית"ר על כנן במכסה הבאה של סרטיפיקטים, או לתת לה מקדמה כלשהי על חשבון המכסה הזאת. מלבד השאלה המוסרית הכרוכה בדבר, אני פשוט אינני מאמין שבסמכותי לנהל משא ומתן מטעם מפלגתי בשעה שחלוצי בית"ר מורחקים מארץ ישראל.
שלך בנאמנות,
ו' ז'בוטינסקי
הערות:
1
איגרת אל רוטנברג 6.11.1934 .
2 ברית הצה"ר.
3 ראה איגרת אל הועה"פ של הצה"ר 2.11.1934 , הערה 4.
4 במקור בלטינית: conditio sine qua non
5 איגרת אל הצה"ר א"י ואחרים 27.10.1934 , 'יחסי פועלים בארץ'.
6 בין הסתדרת העובדים הכללית לבין הסתדרות העובדים הלאומית.
7 ראה איגרת אל רוטנברג 6.11.1934 , הפסקה 'שני הקשיים'.
8 הכוונה ל'הסכם העבודה' - 'יחסי פועלים בארץ' (ראה איגרת אל הצה"ר ואחרים 27.10.1934 ).