אל פנחס רוטנברג, לונדון
לונדון, 6 בנובמבר 1934 אנגלית

סודי
פיוטר מויסייביץ' היקר,
בשלב זה של הדיונים המתנהלים ביָזמתך בין מר בן-גוריון לביני, יהיה זה אולי מועיל להדגיש את היסודות העיקריים של המצב.
שיחות מקבילות
מלבד שיחותיי עם מר בן-גוריון, שנשאו אופי פרטי, היו גם (במקביל) שלוש פגישות רשמיות בין ההנהלה הציונית (שיוצגה על ידי האדונים בן-גוריון, ברודצקי/1 ולוקר/2) לבין האדונים יעקבי ושוורצמן, נציגי הוועד הפועל של הצה"ר./3 המשא ומתן בהרכב השני, אף על פי שהוא מושהה לפי שעה, אין לראותו בשום אופן כניתוק. אולם התברר ששיחות פרטיות המתקיימות בין מר בן-גוריון לביני, וברגעים קשים בהשתתפותך, סביר יותר שיניבו תוצאות מעשיות אשר עשויות לזכות באשרורן של שתי הנציגויות הרשמיות./4 למותר לציין, שאני פועל בקשר הדוק עם האדונים יעקבי ושוורצמן וכן עם הוועד הפועל של הצה"ר בפאריס. מר בן-גוריון פועל ללא ספק באופן דומה.
ההסכם ל'אי-אלימות'
התוצאה הממשית הראשונה של השיחות היתה ההסכם להפסקת כל מעשי האלימות הפיזיים במחלוקת בתנועה הציונית, שפורסם ב28 באוקטובר. שני הצדדים הביעו את רצונם לפעול במשותף כדי לשים קץ לאלימות פיזית בכל מקרה, ללא קשר ליכולת או לאי-היכולת להשיג הסכם בכל נושא אחר.
אבל מר בן-גוריון עמד על דרישתו, שההסכם ל'אי-אלימות' יאסור גם מה שהוא כינה 'הפרת שביתה' בארץ ישראל, וכמו כן תיפסק התחרות בין שתי לשכות העבודה (של ההסתדרות 'הכללית' ושל ההסתדרות 'הלאומית'). הוא הדגיש, כי כל עוד שתי הבעיות הללו לא תבואנה על פתרונן יהיה קשה למנוע התפרצויות של מעשי אלימות. לא יכולתי לקבל את הדרישות הללו, מכיוון שמפלגתי מסרבת בתוקף להכיר 'בקדושת' השביתה אם השביתה אינה מוצדקת או מזיקה לכלכלת היישוב, ומכיוון שהיא שואפת לשמור על עצמאותן של לשכות העבודה 'הלאומיות'.
בסופו של דבר, הודות לתיווך שלך, הושגה פשרה:
א) ההסכם 'לאי-אלימות' כולל התחייבות של כל המפלגות למנוע כל הפרה של הסכם עבודה (סעיף ג'),/5 שהמפלגות מתחייבות לכונן בהסכמה הדדית במועד מאוחר יותר.
ב) טיוטה של הסכם עבודה כזה, החתומה בראשי תיבות על ידי מר בן-גוריון ועל ידי,/6 ולעת עתה היא סודית, נשלחה לארץ ישראל לאישור של שני מחנות העובדים./7
מר בן-גוריון חתם על ההסכם 'לאי-אלימות', תחילה בשם מפא"י בלבד, בעוד אני חתמתי עליו בשם ברית הרביזיוניסטים. באותו יום (27 באוקטובר), בשעה מאוחרת יותר, הוא אמר לי בטלפון שהוא הוסמך לחתום על המסמך בשם ההנהלה הציונית; דהיינו ההסכם מחייב את כל המפלגות בהסתדרות הציונית. הוא גם ביקש את הסכמתי לפרסם את ההסכם ל'אי-אלימות' באופן מידי.
הסכמתי, אך הזכרתי לו (כפי שהוא ידע וכפי שציינו האדונים יעקבי ושוורצמן במכתבם מ18 באוקטובר להנהלה הציונית) שהסכמתנו ל'הסכם העבודה' הותנתה בהשבת זכויות בית"ר בכל הנוגע לסרטיפיקטים לעלייה./8 כך שהאזכור של 'הסכם העבודה' בסעיף ג', אם יינתן לו פומבי, יכלול החזרת הזכויות לקדמותן. מר בן-גוריון הסכים לעמדתי, ואני הבעתי את הסכמתי לפרסומו של המנשר ל'אי-אלימות' כולל סעיף ג'.
באותו יום כתבתי למר בן-גוריון, אשרתי את שיחת הטלפון, וציינתי בין היתר: 'הסכמנו שסעיף ג' של הטקסט הזה קשור באופן אורגני להשבת המצב התקין בנוגע לסרטיפיקטים של בית"ר, כך שפרסומו של סעיף ג' בחתימותינו משמעותו אישרור מוחלט של ההסכם גם בנוגע לנושא זה'./9
נקודות המחלוקת העיקריות
לפני הסיכום על המהלך הבא של השיחות, סבורני שמועיל יהיה לציין את נושאי המחלוקת העיקריים בין ההסתדרות הציונית לבין ברית הציונים הרביזיוניסטים.
1. ברית הצה"ר היא גוף עצמאי שאינו מסונף להסתדרות הציונית, ומעמד זה קיבל הכרה רשמית מאת ההסתדרות הציונית./10 אולם מכיוון שיש רביזיוניסטים השוקלים עדיין את השקל הציוני בתור יחידים, טוענת ההסתדרות הציונית שעל הרביזיוניסטים הללו להעניק בכורה למשמעת שלה, שאם לא כן ימנעו מהם לשקול את השקל ואת ההשתתפות בבחירות לקונגרס.
עמדתם של הרביזיוניסטים היא שההסתדרות הציונית רשאית להוציא משורותיה כל מי שתרצה, אבל אם הקונגרס לא ייצג את כל רבדיה של התנועה הציונית, הרי על פי ההיגיון תצטרך הסוכנות היהודית לוותר על הטיעון שהיא הנציג הרשמי היחיד של הציונות כלפי מעצמת המנדט וכלפי חבר הלאומים.
2. הברית/11 יזמה את תנועת הפטיציה. ההסתדרות הציונית אסרה על חבריה לחתום
על הפטיציה (השלב הראשון של תנועת הפטיציה הסתכם בכ600,000 חתימות, ובכוונת הברית להגיע ל2 מיליונים חתימות וליצור סביב לה מערכת של גילויי דעת המוניים, שבשיאם ייערך אולי קונגרס עולמי של חותמי הפטיציה).
3. ההסתדרות הציונית שללה מבית"ר את זכויותיה לסרטיפיקטים לעלייה, וההכשרה של בית"ר (הדרכת חלוצים) אינה מוכרת עוד כתעודת כשירות לקבלת סרטיפיקט. דבר זה נעשה כתגמול לניסיון של בית"ר להשיג סרטיפיקטים לעלייה באמצעות פנייה ישירה של מעסיקים ארץ-ישראליים (נוהל חוקי למהדרין, שהוזכר במפורש בתקנת ההגירה הארץ-ישראלית).
4. המחלוקת המיוחדת בין ברית הצה"ר לבין מפא"י הסוציאליסטית מתמקדת בעיקר בנושאים דלהלן:
א) ההסתדרות 'הלאומית' נוסדה בארץ ישראל בהנחיית הרביזיוניסטים: מצעה דורש הנהגת בוררות כללית ושוללת כל צורה של מלחמת מעמדות ישירה כמו שביתה או השבתה. עד להנהגת שיטה זו, שום שביתה לא תחייב את הפועלים שדעתם שונה, אלא אם כן הוצעה למעסיק בוררות והוא דחה אותה.
ב) כל עוד אין בארץ ישראל לשכת עבודה ניטרלית אשר תמנע את השתלטותה של ההסתדרות הכללית הנשלטת על ידי מפא"י הסוציאליסטית, עומדת ההסתדרות 'הלאומית'
על כך שיהיו לה לשכות עבודה משלה (מחלוקת זו יושבה פחות או יותר ב'טיוטת הסכם העבודה' שהוזכרה לעיל, ואולם ההסכם טרם אושרר).
5. יש גם להזכיר שברית הצה"ר לא הכירה מעולם בסוכנות היהודית המורחבת, שנוסדה ב1929 על ידי צירופם של לא-ציונים. בעקבות הרפורמה הזאת ששללה מהקונגרס הציוני את זכות הבכורה, החליטה הברית (ב1930) לנקוט פעילות מדינית עצמאית, למען ציונות שאינה נתונה להשפעה כלשהי מצד לא-ציונים.
התכניות להסכם 'קטן' ולהסכם 'גדול'
כתוצאה משיחותיי עם מר בן-גוריון, הוכנו באופן ניסיוני טיוטות של שתי תכניות מקבילות להסכם. תכנית אחת לפשרה חלקית, והשנייה לשלום מקיף יותר המתקרב כמעט למיזוג. אני יכול להוסיף, ששתי התכניות כבר נתקבלו עקרונית, אם כי לא על כל פרטיהן, על ידי הוועד הפועל של הרביזיוניסטים.
יש להדגיש, שרצונה של הברית להגיע להסכם (בהתאם לעמדה שהבעת כאשר הצעת לפתוח בשיחות) היא תוצאה של מודעות כי לציונות אורבות עתה מבחוץ סכנות מדיניות גדולות, ומול סכנות אלה ניתן לעמוד רק בחזית מאוחדת. בהתאם לכך הודענו להנהלה הציונית ממש בתחילת השיחות הללו, בעל פה ובכתב, שהברית 'מוכנה בהחלט לקבל את ההסכם אפילו אם הוא כרוך בקרבנות גדולים, אם יוסכם על תכנית מקיפה של פעילות מדינית רחבה ויעילה'.
לפיכך, היקף הוויתורים שאנו מוכנים להציע תלוי באופיה של הפעילות המדינית שנוכל לנהל במשותף. אם הפעילות תתבטא רק בהתנגדות לתכנית המועצה המחוקקת, אזי התוצאה תהיה הסכם 'קטן'. אם לעומת זאת יתברר שאפשרית פעילות משותפת במסגרת רחבה של 'תנועת הפטיציה', ייתכן שהתוצאה תהיה הסכם 'גדול'. אולם בשני המקרים התנאי המוקדם שלנו הוא השבת זכויות בית"ר לסרטיפיקטים על כנם. כמובן שיש להביא בחשבון גם אי-השגת הסכם.
התכנית 'הקטנה'
1. פעילות משותפת הן מצד ההסתדרות הציונית הן מצד ברית הצה"ר נגד תכנית המועצה המחוקקת.
2. קשר קבוע בין שני הגופים לצורך התייעצות בנושאים מדיניים.
3. ההסתדרות הציונית חוזרת בה מהתנגדותה לתנועת הפטיציה.
4. ברית הצה"ר ובית"ר יימנעו מדרישות לסרטיפיקטים מן הממשלה שלא באמצעות הסוכנות היהודית, ולא יתמכו בדרישות כאלה אם יועלו על ידי איגודים אחרים (אך מבלי לפגוע בזכותם לתמוך בדרישת המעסיקים, שהסוכנות היהודית תמסור לידיהם חלק מהסרטיפיקטים לחלוקה לפי בחירתם).
5. שני הצדדים יקפידו להימנע מכל דבר היכול להחריף יתר על המידה את המחלוקת בקשר ל'בכורת' המשמעת של ההסתדרות הציונית או של הרביזיוניסטים.
6. זכויותיה של בית"ר לסרטיפיקטים ול'הכשרה' יחודשו מיד.
7. 'טיוטת הסכם העבודה' תאושרר, וכל שינוי אשר יוצע על ידי המוסדות הארץ-ישראליים מחייב הסכמה הדדית.
שני הקשיים
לאחר שבן-גוריון ואנוכי כבר הסכמנו לראות בתכנית דלעיל בסיס מקובל להמשך הדיונים, התעוררו שני קשיים:
א) מר בן-גוריון הודיע לי שגם אם יושג הסכם, מתכוונת ההנהלה הציונית להציע לישיבה הבאה של הוועד הפועל הציוני רפורמה של השקל ושל כללי הבחירות לקונגרס, הצעה שתוביל להרחקתם של הרביזיוניסטים אשר לא יתחייבו לקבל על עצמם את עיקרון 'בכורת' המשמעת של הסתדרות הציונית. ציינתי שהדבר יהווה פגיעה מכוונת בסעיף 5 ('החרפת המחלוקת על המשמעת')/12 וכל זאת ללא כל תואנה, מכיוון שהמחלוקות הממשיות: 'סרטיפיקטים נפרדים' ו'הפטיציה' כבר תיושבנה על ידי ההסכם.
ב) לאחר שמר בן-גוריון בחן את התכניות של תנועת הפטיציה הוא הגיע למסקנה, שאם תהיה לה הצלחה התוצאה תהיה - הקמתה של 'הסתדרות ציונית חדשה' שתהיה גדולה מבחינה מספרית מן ההסתדרות הציונית הנוכחית. מסיבה זו הוא מסופק אם ההנהלה הציונית תקבל את ההמלצה לחזור בה מהתנגדותה לתנועת הפטיציה, בהתאם לסעיף 3 של התכנית./13
אבל מאידך גיסא הוא העלה הצעה ניסיונית, שאולי תאפשר להסתדרות הציונית לקבל על עצמה את הניהול של תנועת הפטיציה בשינויים מסוימים. עניתי לו, שבמקרה זה (כפי שאמרנו כבר בהתחלה) נהיה מוכנים לקבל הסכם הדוק יותר כדי להקל על אחדות בפעילות, על פי הקווים שאנו רואים אותם כיעילים. מר בן-גוריון ואנוכי קיבלנו על עצמנו לקבוע (לעת עתה באופן ניסיוני) את עיקריו של הסכם 'גדול' כזה.
התכנית 'הגדולה'
1. שני הצדדים קובעים, שקיימת ביניהם זהות השקפות ביחס למטרות הציונות, ביחס למעמד הפוליטי של החברה היהודית העתידית בארץ ישראל וביחס להיקף הגאוגרפי של התיישבות יהודית.
2. ההסתדרות הציונית תנהל את תנועת הפטיציה בשינויים שיוסכם עליהם.
3. כל הפעילויות המדיניות של התנועה הציונית תרוכזנה בהנהלה הציונית, פרט לפעילויות שההנהלה עשויה להפקיד בידי גופים אחרים.
4. ההסתדרות הציונית תקבל לידיה בשלמות את תפקידיה של הסוכנות היהודית.
5. תוקם הנהלה ציונית קואליציונית שמיוצגות בה כל המפלגות.
(נוסף על כך מציע מר בן-גוריון גם בארץ ישראל:

א) הסתדרות מאוחדת.
ב) לשכות עבודה מאוחדות.
ג) משטר של הסכמים ובוררות.
אני חולק על סעיף א',/14 שכן אני משוכנע שאפשר להגיע לתיאום ללא מיזוג; עדיין לא נתברר אם הרעיון של בן-גוריון בדבר 'לשכות עבודה מאוחדות' עולה בקנה אחד עם הרעיון שלנו בדבר 'לשכות עבודה ניטרליות').
זהו בעצם מצב העניינים ברגע זה.
שלך בנאמנות,
ו' ז'בוטינסקי
הערות:
1 זליג ברודצקי (איגרת אל גרוסמן 23.7.1929 , הערה 5) עמד בראש המחלקה המדינית של ההסתדרות הציונית בלונדון.
2 ברל לוקר, איגרת אל טולין 5.4.1932 , הערה 5) היה חבר ההנהלה הציונית בלונדון.
3 שתי פגישות נתקיימו ב8 באוקטובר 1934, והשלישית - למחרת היום ב9 באוקטובר (Daily News Bulletin, 9,11.10.1934).
4 דהיינו ההנהלה הציונית והוועד הפועל של ברית הצה"ר.
5 איגרת אל הצה"ר א"י ואחרים 27.10.1934 .
6 שם, 'יחסי פועלים בארץ'.
7 הסתדרות העובדים הכללית והסתדרות העובדים הלאומית.
8 דהיינו השבת זכויות העלייה לבית"ר (ראה איגרת אל נציבי בית"ר 22.6.1934 , הערה 2).
9 המכתב אל בן-גוריון לא נמצא.
10 ראה איגרת אל האיגוד הנפרד 6.10.1932 , הערה 1. ראה גם איגרת אל הצה"ר הוועדה המדינית 9.3.1934 , הערה 3.
11 ברית הצה"ר.
12 ראה לעיל, התכנית 'הקטנה'.
13 שם.
14 דהיינו הסתדרות מאוחדת.