אל דוד בן-גוריון, לונדון
פאריס, 29 באוקטובר 1934 עברית

ידידי היקר בן-גוריון,
זה עתה קבלתי את מכתבך מאתמול./1 קשה לי להגיד לך את הרשם שהוא עשה עלי. אני דווקא סנטימנטלי (ואינני מתבייש), אבל יש כאן הרבה יותר מסנטימנטליות אם אני מתרגש עד עמק מהותי בשמעי, אחרי שנים כל כך הרבה - ואיזו שנים! – מילים כ'חבר וידיד' מפיך אתה./2 מכבר שכחתי את הלשון הזאת, אולי בעצמי גרמתי שתִשָכח לשון זו בינינו. תחיתה היא בטח סימן ונבואה לתקופה חדשה, ואני משתדל בכל המאמצים שהתקופה הזאת תתגשם, לכל הפחות תתחיל.
משיחותינו בלונדון למדתי הרבה, במובן הבנת תנועתכם. אמרתי לך שאינני בטוח, אם גם רוב חבריך המפלגתיים מבין את רעיונה היסודי כמוך; אבל אני מודה כי אין זה חשוב, חשוב הדבר שהמוחות המכינים והמלטשים את האידיאולוגיה, המוחות שבצמרת התנועה, מבינים אותה ככה ולא אחרת; ואת זאת לא ידעתי קדם ולא שערתי. את השעור הזה עתה למדתי מפיך, ואשתדל לבל-שכוח אותו, 'יקרה מה שיקרה'.
ואולם אני מקוה כי מה ש'יקרה' יהיה באמת צעד מעשי וממשי להתקרבות, ופרוזדור לאחוד יותר משוכלל בעתיד הקרוב./3 קדם כל, מה שאמרת כמה פעמים: העיקר הוא לא הסעיפים אלא ה’good will’./4 עוד לפני שבוע הייתי מתפלא לאדם שיאמין באפשרותו, אבל עתה גם אני מאמין.
אני מקוה שאהיה בלונדון מחר (X.30)/5 קרוב לצהרים. כשאגיע אטלפן לך. אם יעַכבוני פה עסקַי (לאמר עסקַי הפרטיים, ימח שמם וזכרם, שהם מורכבים מאוד בחדש אקטובר ימח שמו!), אז אטלגרף עוד הלילה.
היה שלום, הנני לוחץ את ידך בידידות תמימה.

שלך, ז' ז'בוטינסקי
הערות:
1 ראה דוד בן-גוריון, זכרונות, כרך שני 1934-1935, עמ' 199.
2 בפתח מכתבו כתב בן-גוריון, כי הוא מקווה שז'בוטינסקי לא יתרעם עליו אם יפנה אליו כאל חבר וידיד ללא ה'אדון הצרמוניאלי'.
3 במכתב הנ"ל כתב בן-גוריון שאינו יודע כיצד יגיב הציבור שבשמו הם נדברו, אולם שום דבר אשר יקרה מעתה ואילך לא ישנה את העובדה שהם נפגשו, ובמשך שעות רבות שכחו כל אשר עמד מאחוריהם. הוא הוסיף, שהדאגה לגורל התנועה הציונית ולהצלחת מפעלה הניעה אותם לעשות מאמץ, לפעול מתוך אמון הדדי וכבוד הדדי.
4 אנגלית: הרצון הטוב.
5 30 באוקטובר.