אל יעקב הופמן, ריגה
פאריס, 5 באוקטובר 1934 יידיש

יעקב איסאקוביץ' היקר,
לא קיבלתי מענה לשני מכתביי - מוואל-לה-בן ומפאריס/1 - ואינני יודע מהן כוונותיך בנוגע לבנק ובכלל בנוגע לעתיד. אולם היום נודע לי מד"ר אוסקאר רבינוביץ (פראג),/2 השוהה עתה בפאריס, כי בכוונתך לבקר אצל מר אֶלֶפַנט/3 בצ'כוסלובקיה בעניין הבנק. זה דבר טוב מאוד, ואני מקווה מאוד שהביקור יצליח ויהווה התחלה טובה, ושתמשיך בו עד אשר יגויס סכום של 10,000, כפי שסיכמנו לפני נסיעתך. אני רוצה גם לקוות, שאם הפגישה עם מר אלפנט לא תניב תוצאה חיובית זה לא ירפה את ידיך, ומיד לאחר הביקור הזה תמשיך במאמציך למען הבנק בביקוריך בכל הערים הנחוצות במרכז אירופה. כפי שכתבתי לך, למטרה זו יש באפשרותי להעמיד לרשותך סכום כסף מסוים להוצאות הנסיעה. את כל מכתבי ההמלצה שתבקש, ואת הפקודות הנמרצות ביותר לחברינו שיתמכו בך, נשלח לך ולהם בהתאם לרצונך. אין כל ספק שרעיון הבנק הזה נהנה מאהדה רבה, ואני בטוח שכמה שבועות של עבודה, בייחוד של עבודתך, יניבו את התוצאות הטובות ביותר.
מאידך גיסא, עליי לומר לך שוב את אשר כתבתי לך במכתבים האחרונים: ללא הבנק לא אוכל להבטיח אפילו פרוטה אחת למשכורות שאנו משלמים כאן בפאריס. דבר זה חל על כל חברינו, אבל אינני רשאי לשכוח את ההבדל בין האחרים, שהם אנשי המקום, לבינך, שבעיותיך האישיות הן רבות וקשות. אבקשך להקדיש תשומת לב רבה לכל הדברים שאני כותב. יש לי תחושה עזה שהמקור הלונדוני של הכספים שלנו/4 אינו מובטח. אינני יודע אם המצב הנוכחי יימשך אפילו עד ינואר. אולם גם אם המצב הנוכחי יימשך, נהיה נאלצים להכפיל את הוצאות המשרד הלונדוני, אחרת לא ניתן לפעול בעניין הפטיציה והסרטיפיקטים - שני הנושאים שבגללם נקום או ניפול. הדינרים הכניסו עד כה 60,000
פראנקים - תוצאה לגמרי לא רעה, שהושגה בעיקר הודות למרצך. אבל אין סיכוי שהדבר יחזור על עצמו בשנת תרצ"ה, שבה לא תתקיים הוועידה העולמית - בשנים כאלה מפעל הדינרים מגיע לשפל, ואין לשכוח כי גם הסכום של השנה אין בו כדי להבטיח את צרכינו. אשר לרעיון המיסוי, על פי הכישלון של המשאל (הציבור פשוט אינו רוצה לשמוע על כך) אני רואה שהפופולריות של רעיון המיסוי היא בסימן שאלה; ואף על פי שאני רוצה לקוות שהדבר יצליח, אינני יכול לקבל על עצמי אפילו שמץ של אחריות מוסרית.
בדוק היטב את המצב, ידידי היקר, לפני שאתה נוקט צעד כלשהו, פרט לעניין הבנק. האמן-נא כי לעצתי אין שום קשר לניסיונותיך בשנה הראשונה ברחוב פונטואז. אני פשוט חושש מהצפוי בעתיד, שכן אנו עלולים למצוא את עצמנו ניצבים מול קיר ברזל: מצב שניאלץ לצמצם את המרכז הפאריסאי לממדים ננסיים עם תקציב זעיר. אני מאמין בכל לבי שזה לא יקרה, אבל...
לכך יש להוסיף דבר נוסף, וגם זאת כתבתי לך: אם לא יהיו לנו סכומי כסף ניכרים (אין זה משנה מאין - ממיסוי או מלונדון) עד אמצע חודש דצמבר, אתפטר מתפקידי ולא אשתתף בשום הנהלה. החלטתי זו נחושה.
אם כן, כאשר אתה בוחן את המצב מנקודת ראותך, עליך לזכור דבר אחד: לא בא בחשבון שאשמש כערובה או אפילו כחצי ערובה. אף על פי שאני שונא להפריז בהערכת משקלו הסגולי של אדם אחד, עובדה היא כי כאשר החלטת להקריב קרבן כמו העתקת מקום המגורים,/5 סמכת, ולו באופן חלקי, על הערובה המוסרית שלי. לעולם לא אסלח לעצמי את קלות הדעת, שאפשרתי זאת ואפילו הניעותי אותך לעשות זאת. אולם עתה אינני יכול לשמש ערובה, ואולי בכלל אהיה בקרוב מחוץ למחנה.
פועל יוצא:/6 אם מסיבה כלשהי (כישלון אצל מר אלפנט או בכלל סירוב) תחליט להתפטר מהפעילות למען הבנק, היוועץ-נא עמי בכתב עוד לפני בואך לפאריס. אולי ארץ ישראל (אבל שם לא באות בחשבון סמכויות מיוחדות) או פולין עם סמכויות מיוחדות; מכל מקום, בתנאי שפאריס לא תשמש בסיס לקיום ולא יסמכו עליה.
אבל עצתי הטובה ביותר היא בכל זאת: הקם את הבנק, אני מבטיח לך שיש סיכויים רבים להצלחה, ועל ידי כך תיפתר שאלת מעברך לארץ ישראל בתפקיד העולה על כל 'הסמכויות' הרשמיות.
שלך בנאמנות,
ו' ז'בוטינסקי/7

הערות:

1 איגרות אל הופמן 31.8.1934 ו- 25.9.1934 .
2 איגרת אל ליכטהיים 20.7.1927 , הערה 3.
3 זהותו לא נתחוורה.
4 הסיוע של מיכאל השכל.
5 מריגה לפאריס.
6 במקור בעברית.
7 החתימה במקור ברוסית.