אל דניאל סירקיס, תל אביב
ואל-לה-בן, 8 בספטמבר 1934 עברית

אדון סירקיס הנכבד והנעלה,
יסלח-נא אדוני על שלא עניתי על מכתבו/1 עד עתה: רק עכשיו, פה במחוז מרפא ומנוחה, מחוז נדח בדרום צרפת, הנני מתחיל לקום ל'תחיה' קצת אחרי הרפתקאות השנה האחרונה./2
קודם כל ירשני להגיד לו (לא 'להודות' - הלא אדוני היה דוחה כל בטוי 'תודה' לו העזתי להציעו) את כל הכרתי, והכרת חברי מנהלי ברית הצה"ר, על מה שעשה אדוני בענין הגנת סטבסקי ורוזנבלט./3 השפעה חנוכית עמוקה היתה לכל הסער הזה בחיי צבורינו שבארץ ובגולה, ואדוני, בהיותו בין הראשונים בארץ שהרימו קולם נגד השגעון הכללי, רכש לו זכות צדק בל תשכח.
ועתה לענין מכתבו./4 כידוע לאדוני, בינתים שלחנו לפני 5 שבועות ויותר הצעת משא ומתן למפא"י,/5 ועד עתה אין תשובה, ואני מתחיל לכתוב כי אנשי המפא"י החליטו לא לענות. יאמן-נא לי שאינני מתענין לגמרי ב'עלבון' שבזה: אבל יש לראות בזה עובדה ממשית ואוביקטיבית דהיינו, כי השמאל איננו יכול להסכים לשלום אתנו. כי לא תכסיסינו, הטובים או הגרועים, אלא קיומנו עצמו הוא סכנה למפא"י ולהסתדרות השמאלית. אם יכירו בנו, בזכות קיומנו, באופן רשמי ז"א יגידו לצאנם שגם אנחנו 'כשר' - הלא מרגישים הם בעצמם שזה יגר ם בעתיד הקרוב להגירה חזקה מתוך שורותיהם לשורותינו. ועל כן פוחד אני שמא לחנם כל ההתאמצויות: השמאל מוכרח לבקש חורבננו ויהי מה.
בכל זאת, גם עתה מוכנים אנחנו למו"מ/6 עם השמאל ועם שאר המפלגות על הפסקת מעשי האלמות, או גם על 'חזית מאוחדת' בהיקף יותר רחב; לכל הפחות זוהי הרגשתי הפרטית - כי עם חברַי בועד הצה"ר לא דברתי כעת, ואיני יודע איך יגיבו הם על אי-קבלת תשובה ממפא"י ועל הנסיון החדש לגזול תעודות עליה מהבית"רים מצד הסוכנות. חובתי להעיר, כי הדבר יוחלט ברוב דעות, שהוא לפעמים קרובות רחוק מדעתי אני.


מה שנוגע לתנאים (שנסח אדוני לפי השגתו בתור אלה שיוצגו אולי מצד מנהיגי השמאל)/7 - לא כדאי ברגע זה לדון על תמציתם. יש בהם מיותרים לגמרי, למשל ענין הוִתור על 'נון-קואופריישון', סיסמה שאין אנו מצדדים בה גם בלאו הכי. יש גם בלתי ברורים, למשל 'הסכם בשטח העליה וההתישבות'. יש מצד אחר שאלת גרוש ה'בריונים' אשר לא נסכים לעורר אותה בזמן שאחימאיר וחבריו עומדים לפני המשפט לערעורים,/8 וגם אחרי כך לא נסכים לשום צעד העלול לתת מקום לפירושים כאִלו הכרנו ב'טרוריסמוס' שלהם. אבל כל זה הוא לא חשוב. תהיינה מה שתהיינה ההצעות הראשונות מצד זה או מצד שני, העיקר הוא מסקנת המשא והמתן. העיקר הוא על כן הרוח שבמשא ומתן. וכאשר אמרתי, חשוב בעיני הרוח של השמאל בכל הענין הזה, וגם חלק גדול של הציונים הכלליים, החולמים על שיבת ויצמן, ישתדלו בכל ת קף להכשיל את נסיונות השלום.

ולבסוף ירשני נא אדוני לשאול שאלה חשובה: אם כי רוצים כלנו בשלום, אבל אסור לנו לכרות שלום על תנאים שימיתו את אישיותה המיוחדת של תנועת הצה"ר. למרות כל המגרעות שבתנועתנו, הלא הכניסה תנועה זו כמה נצוצות טובים בחיי הציונות, עוררה תקוות בסוגים רבים שנלאו מהויצמניאדה ומשלטון השמאל; ולא טוב יהיה אם אלה יקבלו רשם כי סורסה הצה"ר והיתה לעקרת הבית ולא תתן עוד נצוצותיה.
בכל זאת, התאמצויות אדוני הן שֵרוּת
גדול וחשוב למפעל הציוני, והנני מאחל לו הצלחה בהם ובכל.
מכבדו הנאמן,
ז' ז'בוטינסקי


















הערות:
1 מ3 באוגוסט 1934 (אצ"מ, A340/19).
2 המאבק המשפטי בפרשת רצח ארלוזורוב.
3 ראה איגרת אל סירקיס 27.3.1934 , הערה 6.
4 סירקיס כתב במכתבו הנ"ל, כי לנוכח המצב הקשה בו נתון עם ישראל בתפוצות, ולנוכח הסכנות המאיימות על היישוב היהודי בארץ ישראל, הכרחי להשכין שלום במחנה הציוני ולהקים 'חזית מאוחדת'.
5 ראה איגרת אל יעקבי ש' 31.7.1934 , נספח א'.
6 למשא ומתן.
7 סירקיס ציין שלדעתו קיימת אפשרות להגיע להסכם שלום בין ברית הצה"ר לבין מחנה השמאל על יסוד חמישה תנאים: א) אוריינטציה בריטית וויתור על רעיון ה'נון קואופריישן' (אי-שיתוף פעולה) עם בריטניה כאמצעי מאבק. ב) אקטיביזם מדיני לייסוד מדינה יהודית. ג) הסכם בשטח העלייה וההתיישבות. ד) עבודה עברית מלאה. ה) הרחקת קבוצת 'הבריונים' משורות הצה"ר.
8 ראה איגרת אל אחימאיר א' 17.5.1934 , הערה 1.