אל אברהם קריניצי,/1 וארשה
ואל-לה-בּן, 31 באוגוסט 1934 עברית

מר קריניצי הנכבד,
הנני מצטער עד מאד על שאי-אפשר לי לבוא עתה לורשה. אחרי שנודע לי כי אוכרח לנסוע שמה (לרגלי עסקי הפרטי) בראשית אָקטובר, באתי הנה והתחלתי בקורס המרפא שהרהו צריך להמשך עוד כ20 יום - והלא אדוני יודע כי אסור להפסיק את הקורס, בפרט במצב בריאות רעוע כמצבי עתה. ואת אדוני הסליחה.
ואולם אינני יכול להאמין, שיוכל העיכוב הזה להרוס מה שהוא בסיכויים היקרים והחשובים בעיני שנינו. בטח ענין רציני שכזה אינו תלוי בהזדמנות אחת של ראיון. דרוש בא"י חומר אנושי ממין ידוע, ואנו יכולים להספיק/2 את החומר הזה, ובעתיד גם להכין אותו לפי שיטה קבועה בהתאם לעצות ולדרישות שנקבל מפי הסוגים המיוצגים ע"י אדוני. זהו עיקר המצב, ואדוני ירשני להשאר בטוח כי לא יִגָרע אף כחוט מהקשר הזה ביניכם ובינינו, קשר שיסודו בחיים עצמם.
לא כתבו לי בדיוק, למה נחוצה נסיעתי דוקא ברגע הזה, כשבא אדוני לפולניה (עד כמה שידוע לי) לבחור במספר ידוע של פועלים מתאימים./3 אך נדמה לי, על כל פנים, כי בשביל עצם הפרוצס של הבחירה אין צרך בי הקטן - הלא בטח ימצא אדוני בורשה (בפרט בנציבות בית"ר) אנשים המכירים יותר ממני את החמר האנושי המוכן מכבר בשורותינו. ומה שנוגע לחסרונות שאולי מצא אדוני בחמר הזה מנקודת מבט הכשרתם, על התיקונים הדרושים ביחס לשיטת ההכשרה המקצועית (שגם אנחנו מרגישים בצרכם ומחפשים דרכי תיקון כאלה), הלא עוד נמצא הזדמנות להתיעץ בעל פה או בכתב.
כאשר טלגרפתי זה עתה למר גוריון,/4 חברי הד"ר הופמן יהיה בוינה ב4 לח"ז. אדוני עוזב את פולניה ב3; אם יסע דרך טריעסט, יוכל להתראות עם הופמן בוינה, וימצא בו אדם המומחה ומבין לכל צדי השאלה. אם אין זה מתאים לאדוני, בקשתי שיואיל להידבר על כל היקף השאלה עם האדונים רמבא,/5 וודובינסקי ומובשוביץ, והם ימסרו את הערותיו ואת דרישותיו לועד הפועל של ברית הצה"ר וגם לי, ואנחנו נשתדל להתחשב בהן למעשה בכל מדת אפשרויותינו.
אם יחליט אדוני להפגש עם הופמן, נא לטלגרף פריזה עפ"י הכתובת, באיזה מלון יוכל הוא למצוא את אדוני.
למרות דאבוני העמוק על שלא ניתנה לי ברגע הזה היכולת להתראות עמו, הנני מקווה שלא יסבול מזה העסק החשוב כשהוא לעצמו, ועוד נזכה לעבוד יחד לטובת מטרותינו המשותפות.
בכבוד גמור,
[ז' ז'בוטינסקי]























הערות:
1 אברהם קריניצי – Krinitzi (גרודנו 1886-רמת גן 1969); נגר במקצועו ועסקן ציבור. עלה לארץ ישראל ב1905, אך חזר לרוסיה כדי לשרת בצבא. ב1908 שב ארצה והקים ביפו בית חרושת לרהיטים – מפעל הרהיטים הראשון בארץ ישראל שהיה מצויד במכשור מודרני. במלחמת העולם הראשונה שירת כקצין בצבא הטורקי. קריניצי נמנה עם מייסדי שכונת נחלת בנימין בתל אביב והיה חבר ועד תל אביב. ב1921 השתתף בהקמת ה'הגנה' והמשטרה העירונית בתל אביב. בשנים 1926-1950 כיהן כיושב ראש מועצת רמת גן, שהוא נמנה עם מייסדיה, ומ1950 עד מותו כיהן כראש עיריית רמת גן.
2 לספק.
3 למפעלים פרטיים בארץ ישראל (ראה איגרת אל הופמן 31.8.1934 , הערה 2).
4 שם.
5 אייזיק רמבה.