אל פיליפ קאנליף-ליסטר,/1 לונדון
לונדון, 16 ביוני 1934 אנגלית

אדון נכבד,
לורד סטראבולג'י/2 שלח לי, על פי היתר ממך, את מכתבך אליו מ30 במאי;/3 ואני רואה שזה לא מכבר הבטחת לקולונל ודג'ווד כי בבתי המשפט הארץ-ישראלים 'נשמרים עקרונות המשפט הבריטי שיצאו לו מוניטין'./4 אדוני הנכבד, שום בית משפט בריטי לא היה מוכן לקבל עדות שבית המשפט הירושלמי, אשר דן את סטאבסקי למוות, קיבל כעדות נכונה ומשכנעת: לגברת ארלוזורוב הראו את תמונתו של סטאבסקי, בטרם הוזמנה לזהותו כרוצח. הרשה-נא לי לצטט מתוך דבריו של נשיא בית המשפט העליון, בבטלו את גזר דינו של אדם בשם תומאס דווייר/5 שנשפט ב1924: 'זה בלתי חוקי בעליל ובלתי הוגן להראות מראש לעד, האמור לשמש עד מזהה, את תווי פניו של הנאשם באמצעות תמונה'.
זאת ועוד, שני הגששים הערבים אשר הוטל עליהם לזהות את עקבות רגליו של סטאבסקי כדי למצוא דמיון בינם לבין עקבות הרוצח, הורשו שעות מעטות לפני הזיהוי להתבונן בסטאבסקי בעת טיולו בחצר בית הכלא ולבדוק את עקבות רגליו (שכוסו אחרי כן 'באבק ובחצץ דק' בשל אי-אלו תיקונים). האם תטען שבית משפט בריטי כלשהו היה משלים עם דבר כזה?
סלח לי שאני כותב אל אדם במעמד רם כשלך, ואולם חייבת להימצא דרך כלשהי לפְנִייה אפילו אל שר כאשר מדובר בחיי אדם; והרי במקרה שלפנינו מדובר בעניין שהוא הרבה יותר מחיי אדם.
בקרב יהודי ארץ ישראל היתה עוד לפני חודשים אחדים תמימות דעים, אם כי בדאבון לב, שסטאבסקי אשם, ואילו עתה הם משוכנעים שסטאבסקי חף מפשע. השינוי התרחש לאחר מעקב מקרוב אחר העדויות והראיות במשך ששת חודשי החקירה המוקדמת ובמשך ששת השבועות של המשפט. כמו כן אין להקל ראש בדיווחו של טיימס הלונדוני מ9 ביוני, כי 'בתקופת המשפט הריעו ההמונים לנאשם בעת שנכנס לבית המשפט ובעת שיצא ממנו'. אין זה דבר של מה בכך, שהשופט היהודי היחידי בבית המשפט, מר ואלירו, חלק על פסק הדין והצביע בעד זיכויו של הנאשם. אין זה חסר משמעות שהרב הראשי, הרב קוק,/6 שבוודאי ידוע לך שהוא אדם בעל רמה מוסרית גבוהה, שלח מברק לארכיבישוף מקאנטרברי והפציר בכנסייה להציל 'אדם ישר וחף מפשע'./7 הרב הראשי, שהוא אדם בא בימים, בעל טקט ומאופק, וכל חברי הרבנות הארץ-ישראלית, המודעים למשמעותו של 'בזיון בית המשפט', חתמו על מחאה פומבית הכוללת את המשפט הבא: 'פסק הדין מבוסס על השפעות חיצוניות'./8
אדוני הנכבד, אני מפציר בך שתמנע אסון המאיים לדרדר את היחסים בין יהודים לבין אנגלים בעולם כולו למצב שאין לו תקנה. עד כה היה סכסוך מתמשך בין הציונות לבין הממשל הארץ-ישראלי, אבל הוא היה מוגבל לנושאים מדיניים - לחילוקי דעות בתחום הפרשנות של התחייבויות ואינטרסים. פרשה זו מעבירה בפעם הראשונה את הסכסוך למישור המוסרי. שני עמים אינם יכולים לשתף פעולה, בשעה שרווחת האמונה כי השלטון פוגע ברשויות המשפט.
על פי אחד הסעיפים בדין וחשבון של הממשלה לשנת 1933 על הניהול של ארץ ישראל, אשר הוגש לחבר הלאומים, אני למד (עמ' 18) שיועציך מדברים על הרביזיוניזם במונחים של איבה גלויה. אדוני הנכבד, זה לגמרי אינו נכון. אנחנו איננו אויביה של אנגליה, לא כאומה ולא כבעלת המנדט על ארץ ישראל. תנועת הפטיציה שפתחנו בה זה לא כבר מבוססת על האמונה, שהמצפון הציבורי של העם הבריטי יתקן את כל העיוותים כלפינו, לאחר שיבין את המצוקה ואת הצרכים שלנו. בתעמולה שלי נגד הממשל הארץ-ישראלי תמיד דרשתי: תנו אמון ביושר האנגלי, ופנו למצפון האנגלי. במכתבי אל הוד מלכותו המלך, שפתח את מבצע הפטיציה, כתבתי, כי בצרפי את קולי לתפילת עמנו למען רפורמות פעלתי גם מתוך 'נאמנות לעברי האישי אשר עלול להפוך לבושה אם הזיכרון של גדוד עברי במסגרת הצבא הבריטי יהיה בבחינת עדות נלעגת לטעות'/9 (אחדים מיועציך בוודאי זוכרים שנטלתי חלק בהקמתו של הגדוד העברי). ייתכן שלעם הבריטי אין בקרב הציונות, ואולי בעולם כולו, ידידים נאמנים יותר מהרביזיוניסטים המבקשים שאנגליה תמלא את נבואת האל, תקיים במלואה את הבטחתה, תשחרר את העולם מהבושה הנוראה, ותיצור במזרח עמדה קדמית פרו-בריטית שתהיה מסורה לנצח. אולם אפילו אנו לא נהיה מסוגלים לעמוד בזוועת הגרדום הזה.
אדוני הנכבד, בית המשפט לערעורים גם הוא בית משפט ארץ-ישראלי, המורכב מאנשים השייכים לאותו חוג של 'נאמנויות'/10 המקובלות על אנשי המנהל במושבות, שפועלים מתוך דחף להציל את כבודה של המחלקה לחקירות פליליות שהפרה את המסורת הטובה ביותר של הגינות בריטית, אולי גם מתוך שנאה כלפי אותה מפלגה שיועציך האשימו אותה ללא הצדקה 'בשיטות טרוריסטיות'. אני מפציר בך, נהיה מי שנהיה, אהיה אשר אהיה, סטאבסקי חף מפשע כפי שבני חף מפשע. מילה אחת שלך תספיק כדי שבית הממשלה בירושלים יבין, שהכבוד היחיד שיש להציל הוא כבודו הטהור של הצדק בממשל הבריטי.
אל תיתן שהקריאה האנושית הזאת תהיה לשוא.
שלך עבדך הנאמן,
ו' ז'בוטינסקי
הערות:
1 איגרת אל הועה"פ של הצה"ר 11.1.1932 , הערה 9. שר המושבות.
2 איגרת אל הלורד סטראבולג'י 14.5.1934 .
3 ב25 במאי 1934 שלח לורד סטראבולג'י אל שר המושבות את המכתב שקיבל מז'בוטינסקי (שם) והוסיף, שאינו יכול להתעלם מטענות כה חמורות נגד הממשל הארץ-ישראלי, וכי יש לבדוק אותן. ב30 במאי השיב לו קאנליף-ליסטר שאין כל חשש להשפעת הממשל הארץ-ישראלי על בית המשפט או על התביעה, שכן היועץ המשפטי מפקח על התביעה ומנחה אותה, והמסורת המשפטית האנגלית נהוגה גם בארץ ישראל (P.R.O. C.O., 733/266).
4 תשובה זו השיב שר המושבות בפרלמנט הבריטי ב14 ביוני 1934 לוודג'ווד ששאל, אם קיימת זכות-ערעור על פסק דין של בית המשפט העליון בארץ ישראל לפני בית המשפט העליון בבריטניה (House of Commons, Parliamentary Debates -Official Report, vol. 290, pp.1895-1896 ).
5 Thomas Dwyer
6 הרב אברהם יצחק הכהן קוק (איגרת אל הכהן קוק 6.9.1934 , הערה 1).
7 ראה איגרת אל מיינרצהאגן 16.6.1934 , הערה 4.
8 ראה שם, הערה 5.
9 ראה איגרת אל המלך ג'ורג' החמישי 6.3.1934 .
10 רמז למחזהו של ג'ון גולזוורתי
Loyalties (ראה איגרת אל מאפי 12.5.1934 , הערה 9).