מכתב ותזכיר זאב ז'בוטינסקי - ורשה, אל ז'והן מאפי - לונדון
מספר האגרת : 2226
קבצים מצורפים
תוכן
אל ג'ון מאפי,/1 לונדון
וארשה, 12 במאי 1934 אנגלית
אדון נכבד,
אבקשך מאוד להקדיש תשומת לב לתזכיר המצורף בזה. הוא נשלח לחוג מצומצם של אישים בלונדון. אם אני שולח את התזכיר גם לך למרות מעמדך הרשמי, האמן-נא לי שזו תוצאה מהתרשמותי, במהלך שיחתנו שהתקיימה בחודש פברואר,/2 מיושרך ומשאיפתך לראות את הדברים כמות שהם.
אני מתחייב בהן צדקי ששלושת הצעירים היהודים הנאשמים ברצח ד"ר ארלוזורוב חפים מפשע. לא הייתי מצהיר הצהרה כזאת בקלות. הם משתייכים לארגון שלא רק הקימותי אותו, אלא אני אישית חינכתי אותו. אילו ביצעו מעשה זוועה כזה, הדבר היה נחשב לפשע גם כלפיי, והייתי ראשון הקטגורים וחסר הרחמים שבהם. אולם למדתי את הפרשה בקפידה, ובאחדות דעים מוחלטת עם כל מי שלמד את הפרשה כמוני אני אומר שהם חפים מפשע. עתה זו הכרתם הפנימית של כל היהודים הלא-סוציאליסטים בארץ ישראל,
כפי שבוודאי ידוע לך אפילו מדיווחים רשמיים.
כבר אין ספק שהמשטרה הארץ-ישראלית חורגת מכל הגבולות המותרים מבחינה מוסרית כדי להביא להרשעתם. הפרשה מלאה בעובדות כגון: הכוונת עדים, מתן רשות להשתמש במסמכים מזויפים, שימוש בסוכנים-פרובוקטורים ומתן אמון בהם, וסירוב להתחקות אחר העקבות המסירים את החשד מהחשודים היהודים, והמצביעים שקיימת סבירות גבוהה שערבים הם למעשה הרוצחים (משמעות הדבר, העלמת פרטים מבית המשפט). המשטרה בארץ ישראל היא גורם בעל עָצמה רבה יותר מאשר באנגליה. במשפט הזה היא נלחמת יותר מתמיד על יוקרתה המעורערת מאוד, בשל גל רציחות יהודים שלא פוענח. בארץ ישראל כולה נפוצה הסברה, שבמאבק זה נתמכת המשטרה על ידי אילי הון, דבר שאני מסרב להאמין בו. ואולם גם ללא אילי הון אין זה סוד ששאלות של 'יוקרה' עלולות באווירה מסוימת לגרום הרס.
במיוחד אבקשך להסיר מלבך כל חשד, שיש בכל הנאמר כאן נטייה אנטי-בריטית כלשהי מצדי. תהיה דעתי על הממשל המנדטורי אשר תהיה, השקרנים, הנשבעים לשקר והנבלים המעורבים בעניין הזה הם לפי שעה יהודים וערבים. אולם אדון אחד ושמו מר רייס,/3 העומד בראש המחלקה לחקירת פשעים פליליים, או העומד בערך בראשה, ועליו מצביעה דעת הקהל בארץ כעל האדם הדואג בעיקר ל'יוקרה'; ושניים מקרב ארבעת השופטים הידועים כבעלי מעמד הם בריטיים, ואין זו מליצה בעלמא מה שנאמר בתזכיר המצורף בזה, כי יהודי העולם כולו מביטים על המשפט כעל אבן בוחן לצדק 'הבריטי' בחבלים של בלתי מאמינים/4 - אם הוא מסוגל לעמוד בלחצים הנובעים משיקולים שאינם משפטיים.
אדון נכבד, אינני יכול, ולו לרגע, להעלות על הדעת שתראה בדברים שאומר להלן משום 'איום'. ומכיוון שאני עצמי אינני רגיש לאיומים, יש לי נטייה טבעית לראות באיומים דבר חסר תועלת, גם אם הם מופנים כלפי אחרים; ונוסף על כך גם אינני נטול חוש מידה שאעלה על דעתי, כי אנשים המטפלים בענייני האימפריה יכולים להיות מושפעים מהתפתחויות בלתי נעימות בפינה מסוימת של שטחה. ואולם אם המשפט יהפוך למשפט סאקו-ואנצטי,/5 משמעותו תהיה רבה יותר והשפעתו תהיה חזקה ממחלוקת רגילה על סרטיפיקטים או על 'הספר הלבן' משנת 1930; הדבר יפגע ביסודות, בשארית האמונה של היהודים שכל עוול אשר נגרם על ידי מוסדות בריטיים ניתן ככלות הכול לתקן באמצעות מוסדות בריטיים. אמנם אני אינני רואה בבית משפט המורכב משני שופטים בריטיים, מיהודי אחד ומערבי אחד בית משפט 'בריטי', אולם העולם יראה בו בית משפט בריטי. הרשה-נא לי לציין, שכל זה יהיה מחיר גבוה מדי להצלת יוקרתו של מר רייס.
אינני מעז להציע 'נקיטת אמצעים', שכן אני מבין היטב שאינך יכול לאשר אפילו לרגע, שייתכן והיו ניסיונות כלשהם להפעיל לחץ בלתי הוגן, כי הרי אתה אמור לשים לכך קץ. יש רק אמצעי מעשי אחד שיש לי אולי זכות פורמלית להציעו, שכן שמי הוזכר על ידי המשטרה בהקשרים המרמזים כי האנשים החשודים ברצח רואים בי את מנהיגם ומורם: אני מבקש שהמחלקה לחקירות פליליות הארץ-ישראלית תקבל הוראה לחקור עד תום את עניינו של עבדול-מג'יד./6 לבסוף הייתי רוצה רק להודיע לך, שאנשים מכובדים רבים מאמינים בחפותם של שלושת הנאשמים הללו, והם סבורים שהשיטות הנקוטות בידי המשטרה אינן מתיישבות עם תפקיד המשטרה המקובל במדינות מתוקנות, בראש ובראשונה באנגליה. סבורני שאין זה מעשה בלתי ידידותי מצדי, ואני מקווה שגילוי הלב שלי לא יעורר תרעומת.
עבדך הנאמן,
ו' ז'בוטינסקי
מלון קראקובסקי, וארשה
הכתובת הקבועה: Union des Sionistes-Révisionistes,
7, rue de Pontoise, Paris V
תזכיר בעניין משפט רצח ארלוזורוב בירושלים
1. המחבר מייחס חשיבות מיוחדת לפתוח בציטוט הפסקה דלהלן, מתוך מאמרו שפורסם במאָמענט הווארשאי ב23 באפריל: '... אני מבקש להזהיר את הציבור שלנו: אל תגזימו (בספקנות), אל תחשבו ששופטים אנגלים מסוגלים למלא תפקיד של תליינים שכירים החורצים משפט בניגוד למצפונם. אין הדבר משנה אם זה ביפו או בירושלים, הם יגזרו את הדין בהתאם למצפונם'.
2. האמון במהימנותו של כל בית משפט הפועל בחסות בריטית היה עד לאחרונה, ככל הידוע לי, נחלתם של חוגים רחבים בקרב יהודי העולם, לרבות אפילו החוגים המתנגדים למדיניותה הכוללת של מעצמת המנדט בארץ ישראל.
3. אולם עתה אני נאלץ לציין, שבמקום האמון הזה ששרר בקרב היהודים בארץ ישראל ובמקומות אחרים משתלטת במהירות תחושה של דאגה עמוקה. גובר והולך החשש שקיימים גורמים בעלי עָצמה העוסקים במכוון בהפעלת לחץ לעיוות דין.
4. להערכת יעילותם של הגורמים הללו המנסים להשפיע על בית המשפט, נחוץ מעל לכול להשתחרר מכמה הנחות מוקדמות, אף על פי שהן נכונות כאשר הן מופעלות בתנאים בריטיים ממש. האמון הבלתי מעורער במשפט הבריטי מבוסס על קיומה של אווירה בריטית; על שופטים בעלי חינוך בריטי, שנבחרו בתשומת לב מיוחדת והעומדים מעל לכל הירארכיה מנהלית; על בתי משפט שמכהנים בהם רק שופטים כאלה והמסתייעים במושבעים אשר חונכו באותה אווירה; על שיטת חקירה המסתייעת בכוח משטרתי שגם הוא מורכב אך ורק מבריטים שאומנו על פי המסורת רבת השנים של משחק הוגן, השואפים לחשוף את האמת ולא רק להשיג הרשעה בדין, ולכן הם ללא ספק נכונים לעקוב אחר כל עדות העשויה לסייע לאסיר העומד לפני שופטיו; ואחרון אחרון חביב, המשפט הבריטי מבוסס על הפיקוח של דעת קהל בעלת השפעה חזקה ביותר וערנית, החדורה תודעה עמוקה להגינות.
אי אפשר לטעון שכל הדברים הללו קיימים בארץ ישראל; ופחות מכול במידה שזה נוגע למשטרה. המחלקה לחקירות פליליות של המשטרה פועלת באמצעות עוזרים שלא היה להם אף פעם קשר כלשהו לאווירה הבריטית אשר תוארה לעיל, ואף משקיף לא יכחיש שרבות משיטותיה של המשטרה לא היו נסבלות בבריטניה הגדולה.
השופטים הבריטים בבתי המשפט הארץ-ישראליים אינם בקיאים די הצורך במנהגיה, או אפילו בלשונותיה של האוכלוסייה המאוד מעורבת, עובדה העלולה לשתק את החוש החיוני לשופטים להתבוננות עצמאית בכל הדקויות האנושיות של המשפט. לפיכך נאלצים הם לסמוך בארץ ישראל על עדות המשטרה במידה רבה יותר מאשר במשפט הנערך במולדתם. כתוצאה מכך, כל שגיאה מודעת או בלתי מודעת מצד המשטרה, עלולה להשפיע במידה מסוימת על חריצת המשפט, דבר שבאנגליה הוא בלתי אפשרי.
יש לזכור כל זאת, כדי למנוע חשד שההערות הללו מצביעות על זלזול כלשהו במשפט הבריטי.
5. השיטות שנקטה המשטרה במשפט רצח ארלוזורוב הן ללא ספק בלתי קבילות על פי אמות מידה בריטיות. העובדות דלהלן הוכחו במלואן, ולא הוכחשו על ידי המשטרה הן בחקירה הפומבית המוקדמת הן במושבים הראשונים של המשפט הנערך עתה בירושלים:
א)
לגב' ארלוזורוב, שהיתה אמורה לזהות את סטאבסקי, הראו את תמונתו של סטאבסקי לפני שנערך מסדר הזיהוי.
ב) גב' ארלוזורוב שהתה בגפה בחברתו של קצין המשטרה, בעת שהלה הראה לה שורה של תמונות אשר מתוכן היא בחרה את תמונתו של סטאבסקי, כמי שדמה לאחד מן הרוצחים; ומאחר שהיא אמרה בהודעתה הראשונה שהרוצח 'הגבוה' ענב עניבה, תמונתו של סטאבסקי היתה היחידה באלבום התמונות שבה נראה אדם ענוב עניבה.
ג) גב' ארלוזורוב שוב שהתה בגפה בחברת קצין המשטרה בשעה שהיא בחרה (לאחר שני ניסיונות כושלים) במקטורן השייך לרוזנבלט.
ד) שני גששי משטרה אשר היו אמורים לזהות את עקבות רגליו של סטאבסקי, הורשו, לפני שנערך מסדר הזיהוי, להתבונן בצעידה של סטאבסקי ולבחון את עקבות רגליו בשטח המרוצף שכוסה זה עתה ב'אבק ובחצץ' בשל עבודות שיפוץ.
ה) גנב מוכר הועסק על ידי המשטרה בתור סוכן-פרובוקטור כדי להשיג 'הודאה' מהנאשם השני, רוזנבלט. הגנב הזה הצהיר בבית המשפט שהוא הוכנס לתאו של רוזנבלט, וכי סיפר לרוזנבלט, 'כדי לזכות באמונו', שהוא 'חבר התנועה הרביזיונסיטית והוא נאסר בגלל סיבות פוליטיות'; לאחר שרוזנבלט 'הודה' באוזניו (אין שום עדות נוספת ל'הודאה' הזאת) שוחרר הגנב מבית הסוהר, לאחר מאסר של 4 ימים מתוך 15 ימי המאסר שקצבו לו, ועתה הוא נהנה ממשכורת בהיותו בשירות המשטרה. כאשר הוא נשאל על ידי הסנגוריה אם הוא יוכל להישבע שהוא לא תודרך על ידי המשטרה להשיג את 'ההודאה', הוא השיב בבית המשפט ש'אין הוא יכול להישבע'.
ו) אישה בשם רבקה פייגין הורשתה שלוש פעמים לבקר את רוזנבלט בבית הסוהר, בניגוד לרצונו, ובשלוש הפעמים היא ניסתה לשכנע אותו ש'יודה'. באחד משלושת הביקורים היא מסרה לידיו פתק מזויף שכביכול נכתב בידי הנאשם השלישי אחימאיר, שהפציר בו 'להודות'.
אף אחד מן המעשים הללו לא היה נסבל באנגליה.
6. אולם סימן ההיכר הבולט ביותר של המשטרה הוא סירובה העקשני לתת אמון בגרסה האחרת של מעשה הפשע - בהודעתו של הערבי עבדול מג'יד אל-כורדי, שהוא יחד עם ערבי אחר בשם עיסה דרוויש אל-בוכרי היו למעשה רוצחיו של ד"ר ארלוזורוב. עבדול מג'יד (המואשם ברצח של ערבי אחר בשם לוטפי) סיפר בהודעתו סיפור מאוד משכנע בפרטיו, וגם בנסיבות הכלליות של הפשע כולו. שניהם, הוא ועיסא דרוויש, שייכים לכל הדעות לקבוצה של צעירי יפו אשר לעתים קרובות פוקדים את תל אביב בלילות שבת, עורכים צעדות ארוכות לאורך חוף ימה של תל אביב, והם שולטים היטב בשפה העברית. ידוע מאז ומתמיד שקבוצה זו של צעירים ערבים מקדישה תשומת לב מיוחדת לצעירות יהודיות במקומות מבודדים, מאירים את פניהן בפנסי כיס, ולעתים אף לא נרתעים מנוכחותו של גבר המלווה את הגברת (הרצח הכפול של הפועל היהודי שטאל ושל הצעירה היהודייה זוהר, שארע גם כן לא רחוק מתל אביב, בוצעו על ידי ערבים בנסיבות דומות מאוד)./7 בהמשך להודעתו של עבדול מג'יד נערך עימות בינו לבין עיסא, ובמעמד זה הוא חזר בנוכחותו על הודאתו למרות הכחשתו של עיסא. עבדול מג'יד נתן תיאור טופוגרפי מפורט ובהיר מאוד של נתיב ההימלטות שלו ושל עיסא לאחר ביצוע הפשע. הוא זיהה כדור התואם בדיוק את הקוטר ואת צורת הכדור אשר הרג את ארלוזורוב. ואכן המשטרה אישרה שזמן קצר לאחר רצח ארלוזורוב מצאו אצל עיסא דרוויש תחמושת של אקדח.
במשך שבועיים לא הרשו לסנגוריה של הנאשמים היהודים להשיג אפילו רמז מהודאתו של עבדול מג'יד. רק כעבור שבועיים, לאחר שעבדול מג'יד חזר בו מהודאתו, קיבלה הסנגוריה הודעה שהמשטרה 'הטילה ספק בגרסה של עבדול מג'יד ממש מההתחלה'.
הנסיבות שבהן שוכנע הערבי לסגת מהודאתו הראשונה (שעליה חתם, וחזר עליה פעמים אחדות) אינן ידועות עד כה, פרט להודאתו שהמשטרה אמרה לו, כי בעוד שבגין הרצח של לוטפי הוא עשוי להינצל מן התלייה, הרי בגין רצח ארלוזורוב הוא בוודאי ייתלה.
מובן מאליו שבאנגליה, גרסה הדומה להודאתו המקורית של עבדול מג'יד היתה נמצאת ראויה לחקירה נמרצת ביותר. כאן, להפך, המשטרה מלכתחילה הטילה ספק בגרסה המסירה את החשד מהאסירים היהודים. פירוש הדבר שזו חקירה לא אמיתית - וכך הסתירו מבית המשפט ראיה חיונית ביותר.
7. את השרירותיות הזאת ב'חוסר האמון' יש להשוות ללהיטותה של המשטרה לתת אמון בהיבטים הבלתי סבירים ביותר של המשפט המתנהל נגד האסירים היהודים.
גב' ארלוזורוב ראתה את הרוצחים בלילה חשוך ללא אור ירח, בנקודה הרחוקה מספר מילין מפנס הרחוב הקרוב ביותר. הזיכרון החזותי שלה מתאפיין בחוסר יכולת להיזכר אפילו בתנוחות של הרוצחים ושל הקרבן (תחילה היא הודיעה שהרוצח אשר ירה את הירייה עמד ישר מול פניו של ד"ר ארלוזורוב, ואולם לאחר שהסבו את תשומת לבה לעובדה שהכדור חדר לגופו של הקרבן מצד ימין, היא חזרה בה מההודעה הזאת); כמו כן אין היא יכולה להיזכר אם היורה היה איטר יד ימין או לא - עובדה שכל אדם אשר ניחן בכושר הסתכלות ובזיכרון חזותי נורמלי היה מבחין בה וזוכר אותה. אף על פי כן היא טוענת שהיא מסוגלת לזהות את הרוצחים, שאחד מהם הוא רוזנבלט, באיחור של 34 יום מיום הפשע; רוזנבלט הוא צעיר בן 20, בעוד שבהודעתה הראשונה היא תיארה את הרוצח 'הנמוך' כבעל חזות של בן 30 בערך. על פי השיפוט של המשטרה הארץ-ישראלית, כל זה אינו מחייב 'הטלת ספק' כלשהו בטיב זיכרונה החזותי של גב' ארלוזורוב.
מאידך גיסא, חומר הראיות נגד סטאבסקי שהוגש על ידי המשטרה כולל את המעללים דלהלן: באותו יום שישי, בסביבות השעה 5, סטאבסקי אכן שכר מיטה במלון בירושלים ויצא לטיול, אבל האיש אשר חזר למלון בשעה 8 בערב ונכנס למיטה לישון לא היה סטאבסקי כי אם שותף לדבר עבירה בלתי ידוע, שדמה לסטאבסקי ולבש את בגדיו. השותף לדבר עבירה היה האיש שבעל בית המלון ושלושת האנשים האחרים, שכניו לחדר, ראו במיטתו של סטאבסקי בשעות שונות בין 9 בערב לחצות הלילה. בינתיים נסע סטאבסקי לתל אביב, השתתף ברצח בסביבות השעה 10.30 בלילה, משם חזר לירושלים, הגיע לעיר בשעות המוקדמות של יום שבת, נכנס למלון ולחדר ותפס את מקומו של השותף לדבר עבירה במיטה; השותף לדבר עבירה התלבש ויצא מן החדר ומן המלון, כך שבשעה 6 בבוקר היה זה שוב סטאבסקי האמיתי אשר שוחח עם אחד משלושת העמיתים לחדר. כל זה אמור היה להתבצע מבלי שיבחינו בכך בעל המלון או שוכרי שלוש המיטות האחרות באותו החדר; וכל זה נראה למשטרה די אמין, בעוד שהגרסה של עבדול מג'יד מוטלת בספק ממבט ראשון.
8. אין להתייחס אל הערות אלה כאל ניסיון להעלות נימוקים משפטיים להגנת שלושת הנאשמים היהודים; דבר זה יצריך הרבה יותר דפי נייר. התזכיר הנוכחי כוונתו רק להפנות את תשומת הלב לשיטות בהן נקטה המשטרה בהכנת חומר הראיות בשביל התביעה. המשטרה (במיוחד בארץ ישראל) היא המכשיר היחיד שבאמצעותו ניתן לאסוף ראיות נגד פושעים אמיתיים. אם המשטרה נחושה בדעתה להביא להרשעתה של קבוצה מסוימת בכל מחיר,/8 על ידי שימוש במונטז', תחבולה שאינה קבילה באנגליה, ואם משטרה זו מסרבת ללכת בנתיב אחר, משכנע ככל שיהיה, אזי נאלץ השופט לגשש באפלה.
זאת ועוד: משטרה, ככלות הכול, איננה גוף אוטונומי. קשה להאמין שהיא היתה מתמידה בעקשנות כזאת כפי שתואר לעיל, אם האחראים לפעולה כזאת לא היו חשים בטוחים שיזכו לגיבוי רב עָצמה. למעשה, כל מגזרי האוכלוסייה בארץ ישראל מתרשמים, כי מופעל לחץ כבד להצלת יוקרתה של המשטרה. המחבר אינו יכול להחליט אם הרושם הזה הוא נכון, או אם לחץ כזה, אם יופעל, יעלה יפה. אולם יהיה זה בלתי נסלח ומסוכן אם חוגים בריטיים, באמתלה של פטריוטיזם, גם כן 'יטילו ספק ממבט ראשון' באפשרות מעין זו. אין הם זקוקים לתזכורת כי אווירה של מִנְהַל קולוניאלי, רגשות נלהבים, 'נאמנויות' בנוסח מחזהו הנודע של גולזוורתי/9 וגורמים רבים אחרים מאותו סוג, נודעו לעיתים קרובות כיוצרי השפעות מאוד לא רצויות.
במשפט הנוכחי ההשפעה עלולה להיות הרת-אסון. רובם המכריע של היהודים בארצות שבהן עקבו אחרי המשפט בעניין מיוחד -
בארץ ישראל, בפולין ובכל מזרח אירופה, ובאמריקה - בטוחים עתה שהאסירים היהודים חפים מפשע; רבים עוד יותר בטוחים, ששום בית משפט בעולם הנאור לא יחייב בדין על פי ראיות כדוגמת אלה שנאספו על ידי המשטרה הארץ-ישראלית. בעיניהם, המשפט בירושלים אינו רק משפטם של סטאבסקי, רוזנבלט ואחימאיר, אלא משפט תקדימי לבחינת המערכת המשפטית של המנדט הבריטי, אי-תלותה בלחץ הממשל, ואי-התחשבותה בשאלות של יוקרת הממשל. אם המשפט יסתיים כדוגמת פרשת סאקו-ואנצטי, הוא ירעיל את היחסים בין היהודים לבין בריטניה ללא תקנה.
המחבר משוכנע באופן אישי, שבית המשפט בירושלים יוכיח שהוא אינו נתון כלל להשפעה בלתי הוגנת. אולם מתפקידו להביא לידיעת החוגים הבריטיים, לא-יהודים ויהודים כאחד, את הדאגה העמוקה שחש העולם היהודי.
הערות:
1 ג'ון מאפי – John Maffey (1877-1969); המנהל הכללי של משרד המושבות.
2 ז'בוטינסקי טעה - הפגישה התקיימה במחצית חודש מארס בעת ביקורו בלונדון
(ראה איגרות אל הצה"ר, הוועדה המדינית 14.3.1934 ו- אל ז'בוטינסקי י' 14.3.1934 ו- אל ז'בוטינסקי0-קופ ת' 14.3.1934 ו- אל השכל 23.3.1934 ).
3 הארי פטריק רייס (איגרת אל בן-ימיני 21.9.1933 , הערה 14).
4 במקור בלטינית: in partibus infidelium; זו תוספת לתוארם של בישופים בספרד שהחבלים עליהם היו ממונים היו בשליטת המוסלמים (לאחר הכיבוש המוסלמי במאה ה7).
5 ניקולה סאקו (Nicola Sacco) ובארטולומֶאו ואנצטי (Bartolomeo Vanzetti), שני מהגרים מאיטליה (הגיעו לארצות הברית ב1908) שנודעו בהשקפותיהם האנרכיסטיות, הואשמו בבית משפט במדינת מֶסֶצ'וסֶטס ברצח לצורך שוד ונידונו למוות. המשפט ארך שבע שנים (1920-1927). ב1925 העיד אדם שנידון למוות בעוון רצח, כי השתייך לכנופיה שביצעה את הרצח, אך עדותו נדחתה. המשפט עורר סערת רוחות בארצות הברית ובאירופה, אולם בסופו של דבר הם הוצאו להורג ב23 באוגוסט 1927. הסערה לא שככה ומשפטנים רבים הצביעו על ליקויים בראיות שעליהן התבסס בית המשפט, והאשימו את השופט ואת חבר המושבעים בדעות קדומות כלפי הנאשמים בשל מוצאם ובשל דעותיהם.
6 ראה לעיל, איגרת 17, הערה 1.
7 יוחנן שטאל וסאליה זוהר נרצחו בסוף יוני 1931 על ידי נערים בדווים, בעת שטיילו לאורך חוף הים צפונית לתל אביב.
8 במקור בצרפתית: coûte que coûte
9 ג'ון גולזוורתי – Galsworthy (1867-1933); סופר ומחזאי אנגלי. התפרסם במיוחד ביצירתו האגדה לבית פורסייט (The Forsyte Saga), שזיכתה אותו בפרס 'נובל' לספרות (1932). במחזהו Loyalties -
נאמנויות (1922) המוקיע את האנטישמיות, התארח היהודי פרדיננד דה לוויס (Ferdinand de Levis) במסיבה של אריסטוקרטים אנגלים. כולם היו ג'נטלמנים ישרים פרט לקצין צעיר ששלח את ידו לכיסו של היהודי וגנב ממנו אלף לירות. האורחים והאורחות המכובדים הגנו על הגנב מכיוון שהוא נחשב לאחד משלהם, בעוד היהודי נחשב בעיניהם לזר.

