אל יצחק בן-ימיני, תל אביב
פאריס, 28 במארס 1934 עברית

אדון בן-ימיני הנכבד,
היום קבלתי את מכתבו מיום 18 דנא./1 עוד לפני שהגיע לידי, ולמרות מה שכתב לי אדוני במכתבו הקודם,/2 היתה דעתי כי לא רק הציבור הארץ ישראלי כי אם כלנו, וקודם כל דוקא חוגי הצה"ר שבגולה, חייבים להבטיח לאדוני את פרעון החוב הזה בעד עמלו הגדול והחשוב בענין ההגנה המשפטית של חברינו סטאווסקי, רוזנבלאט
ואחי-מאיר.
קדמת/3 אוסף הכספים למען קרן אסירי ציון, המתנהלת כעת בארצות שונות, נותנת לי תקוה שבקרוב נוכל לפרוע את החוב הזה, לכל הפחות בחלקו, מהמקור הזה. ואולם תהיינה מה שתהיינה מסקנותיו של האוסף הזה, הנני מקבל על עצמי את האחריות על תשלום השכר המגיע לאדוני במלוא היקפו. רק בקש אבקשנו לסלוח לי אם יקח הדבר זמן מה, היות וקשה מאד לארגן דברים בתנאי הגיאוגראפיה העברית; אמנם ברור לי מה קשה מצבו של אדוני - אולי לא היו מגיעים דברים עד כדי מצב שכזה לו ידעתי זאת מראש
- וברור לי מה קשה לו לחכות, אבל כל מה שיש ביכלתי אעשה, בכדי להחיש את ענין התשלום, כמובן בחלקים.
את הסכום שהציע אדוני - 500 לא"י/4 - רשמתי לפני.
מכבדו,
ז' ז'בוטינסקי

הערות:
1 בן-ימיני גולל במכתבו את מצבו הכלכלי הדחוק שנגרם בעקבות עבודתו הבלעדית בצוות הסנגוריה במשפט רצח ארלוזורוב ובשל הוצאות ששילם מכיסו (מ"ז, א22/3/1).
2 בתשובה להבטחתו של ז'בוטינסקי שהוא יפעל בכל כוחו לתשלום החוב לבן-ימיני בגין עבודתו בצוות הסנגוריה (מכתבו מ11 בפברואר 1934, מ"ז, א22/3/1) השיב בן-ימיני ב25 בפברואר, כי אין זה מן הצדק להעמיס את העניין הזה על שכמו של ז'בוטינסקי, ולדעתו מוטלת החובה הזאת על חברי הצה"ר בארץ ישראל (מ"ז, א22/3/1).
3 התקדמות.
4 לירות ארץ-ישראליות.