אל הוועדה המדינית של ברית הצה"ר, לונדון
פאריס, 9 במארס 1934 אנגלית

דחוף
אדונים נכבדים,
הוועד הפועל של הברית מורה לכם לבקש פגישה אישית עם נשיא ההסתדרות הציונית,/1 ולהביא לתשומת לבו את הדברים דלהלן:
שתי ההחלטות שנתקבלו לאחרונה על ידי ההנהלה הציונית - ב22 בפברואר 1934 /2 וב6 במארס 1934 /3 (אחת מהן פוגעת בזכויות העלייה של בית"ר, ואחת מהן פוגעת במעמדם של רביזיוניסטים יחידים בהסתדרות הציונית) - יצרו מצב שכלל לא היה צפוי לא רק על פי סעיף 2(7) של חוק ההגירה הארץ-ישראלי, אלא גם על פי סעיף 4 של המנדט./4
ההכרה שהוענקה להסתדרות הציונית על פי המנדט התבססה על ההנחה, שההסתדרות הציונית כוללת את כל חלקי העם היהודי המביעים את דבקותם ב'תכנית באזל' על ידי רכישת השקל. כמו כן הוטל על ההנהלה הציונית, על פי סעיף 2(7) בחוק ההגירה הארץ-ישראלי, למלא תפקיד של סוכן בחלוקת סרטיפיקטים למועמדי העלייה השונים, בהנחה שבמלאה את התפקיד הזה תייצג ותשרת ההסתדרות הציונית את כל המגזרים ביהדות המשתוקקים בכנות, בנוכחותם במקום ובעבודתם, ליטול חלק בהקמתו מחדש של הבית הלאומי היהודי.
אולם בהחלטתה מ6 במארס 1934 קובעת ההנהלה הציונית באופן רשמי, כי מי שאינו משתייך ל'איגוד נפרד' מוכר, ולא לפדרציה ציונית ארצית כלשהי, לא ייחשב מעתה ואילך לחבר ההסתדרות הציונית. ומכיוון שההנהלה הציונית מכריזה על פירוק 'האיגוד הנפרד' של ברית הציונים הרביזיוניסטים, בעוד שהצטרפותם של רביזיוניסטים בודדים לפדרציה ציונית ארצית כלשהי מנוגדת לתקנון, לאינטרסים החיוניים של ברית הצה"ר ולעקרונותיה - מכאן שההנהלה הציונית ויתרה, על פי הודאתה, על זכותה לייצג את המפלגה הלא-סוציאליסטית הגדולה ביותר בתנועה הציונית.
יתרה מזו, החלטת ההנהלה הציונית מ22 בפברואר 1934 לשלול סרטיפיקטים מחברי בית"ר, דהיינו מהארגון החלוצי הלא-סוציאליסטי הגדול ביותר, גם זו הודאה שההנהלה הציונית שוב אינה מתיימרת להגן על זכויות העלייה של כלל מועמדי העלייה הציוניים.










שתי ההודאות הללו מעלות אפוא בהכרח את השאלה, אם הזכויות המיוחדות שהוענקו להסתדרות הציונית, לפי סעיף 2(7) של חוק ההגירה הארץ-ישראלי, הן מעתה ואילך בעלות בסיס חוקי ומוסרי.
אף על פי שזה מכבר אנו מפקפקים אם ההסתדרות הציונית במצבה הנוכחי יכולה להיחשב לנציג נאות של כלל היהדות הציונית, בכל זאת נמנעה עד כה הברית שלנו מלהעלות את העניין לפני פורום רשמי לא-יהודי. אולם מכיוון שההנהלה הציונית בעצמה בחרה להתנער מהזכות לייצג את היהדות הציונית כולה, והיא הגדילה לעשות בהכריזה על סירובה לייצג חלק ניכר של מועמדים ציוניים לעלייה ולהגן על זכויות העלייה שלהם, תיאלץ אולי ברית הצה"ר להציג את המצב שנוצר לפני מעצמת המנדט וחבר הלאומים, ולדרוש ייצוג מיוחד והגנה למגזר הציוני שנותר ללא ייצוג וללא הגנה.
לפני נקיטת הצעד הזה, מבקשת ברית הצה"ר לברר באופן סופי, אם ההנהלה הציונית היתה אכן מודעת לסיבוכים הבלתי נמנעים ולתוצאותיהם.
לפיכך אתם מתבקשים להביא לתשומת לבו של נשיא ההסתדרות הציונית, כי האלטרנטיבה היחידה הנובעת מהמצב שתואר היא כדלהלן:
א) או שההנהלה הציונית תבטל מיד את שתי ההחלטות - את ההחלטה מ22 בפברואר 1934 ואת ההחלטה מ6 במארס 1934.
ב) או שברית הצה"ר תראה עצמה זכאית לנקוט צעדים ההולמים את המצב שנוצר.
שלכם בנאמנות,
ולדימיר ז'בוטינסקי
נשיא הברית
הערות:
1 הפגישה עם נשיא ההסתדרות הציונית, נחום סוקולוב (איגרת אל אוסישקין 24.4.1905 , הערה 1 וכרכים ז-ח, איגרות ז'בוטינסקי, לפי המפתח), התקיימה ב14 במארס, אך היא לא הניבה תוצאות.
2 איגרת אל יעקבי ש' 26.2.1934 , הערה 5.
3 ב6 במארס 1934 החליטה ההנהלה הציונית לבטל סופית את מעמדו של האיגוד הנפרד של הצה"ר בהסתדרות הציונית (איגרת אל האיגוד הנפרד 6.10.1932 , הערה 1). קודם לכן, ב6 בינואר 1933, השהה בית דין הכבוד של ההסתדרות הציונית את מעמדו של האיגוד הנפרד בשל פעילות מדינית עצמאית של הצה"ר (איגרות אל הועה"פ של הצה"ר 10.12.1932 ו- אל גרונמן 21.6.1933 ו- 30.6.1933 ). על משמעותה המעשית של ההחלטה ראה להלן.
4 על פי סעיף 4 של המנדט מוטלת על הסוכנות היהודית החובה, לשתף פעולה עם כל היהודים המוכנים לסייע לכינונו של הבית הלאומי היהודי.