אל יהושע השל ייבין, תל אביב
פאריס, 7 במארס 1934 עברית

ד"ר ייבין היקר,
אינני דורש 'הכנעה' משום אדם, קל וחומר לא מסופר בחסד אלקים כמהו. אבל היות ואדוני עצמו מקפיד בכנותו אותי בשם 'מנהיג' (למען השמים, אל-נא נשתמש בכעור הלועזי הזה, חקוי לדוגמאות זרות ששנאתי אותן בכל לבי!), והיות ואדוני עצמו בחרני בתור בורר, כמעט מפקד, בענין הזה של הירדן וחזית העם, מוכרחני להעיר שאת עקר דרישתי סרב אדוני למלא: לא רצה להשתתף במערכת הירדן./1
עוד פעם: הנני מבקש והנני דורש, כי מן היום והלאה יטביע אדוני במעמקי נשיה את כל זכרונות הסכסוך ויקח את מקומו הראוי לו במערכת הירדן, ויעזור באמונה את עתוננו החדש להתגבר על כל המכשולים מבחוץ ומבפנים. אין כאן צ רך במליצה: אדוני עצמו יודע כמוני שזוהי חובתו למרות הכל.
כשבע פעמים כבר פניתי אליו בבקשה זו. הפעם - היא הפעם האחרונה.
מוקירו,
ז' ז'בוטינסקי
הערות:
1 ראה
איגרות אל ייבין 7.2.1934 ו- אל אחימאיר א' 7.2.1934 ו- אל ייבין 21.2.1934