אל המלך ג'ורג' החמישי, לונדון
פאריס, 6 במארס 1934 אנגלית

הוד מלכותך,
החתום מטה הוא אחד מאותם היהודים שחוקי ארץ ישראל הוציאוהו מקטגוריות הזכאים לעלות לארץ זו. על כן אני פונה אליך בכל הכבוד הראוי בבקשה, שחוקים אלה ישונו כדי שיתאפשר לי להיות תושב קבע בארץ הבית הלאומי היהודי.
פנייתי זו היא אחת מני רבות, שתוגשנה להוד מלכותך. בתור אחד היוזמים של תנועת הפטיציה, הריני מרשה לעצמי להעלות את הנימוקים הבאים לביסוסה של בקשתי האישית הנזכרת לעיל:
מכיוון שרוב מגישי הפטיציה, לרבות עבדך הנאמן, אינם נתינים בריטיים, ייתכן שאין תקדים פורמלי המאפשר להם לבקש את תשומת הלב האדיבה של הוד מלכותך. אולם כולנו משתייכים 'לעם היהודי', שממשלת הוד מלכותך העניקה לו ב2 בנובמבר 1917 את 'הצהרת בלפור', שהבטיחה לסייע לו להקים את ביתו הלאומי בארץ ישראל. בעקבות האשרור של חבר הלאומים, מסרו מעצמות הברית להוד מלכותך את תפקיד מעצמת המנדט, לשם מלוי ההבטחה שניתנה על ידי בריטניה הגדולה ועל ידי העולם כולו. אי אפשר להתעלם מכך שאירועים אלה יצרו לפחות קשר מוסרי המעניק לכל יהודי, שמפעם בו רגש לאומי או תחושת גורל אישי או שניהם יחד הקשורים לעתידו של העם היהודי, את הזכות לפנות אל מעצמת המנדט, בעלת המעמד הרם, ברגע בו נשקף איום לגורלו האישי של המבקש, לאידיאלים הלאומיים שלו ולעתידו של 'הבית הלאומי' הזה.
לפיכך אני מבקש לבל יימנע הגעתן של הפטיציות לתעודתן בתירוץ פורמלי. במקרה דנן יהיה תירוץ ממין זה לא רק בלתי צודק, שכן מדובר במצב חסר תקדים ולכן אין מקום לחפש לו תקדימים, אלא הוא עלול גם להתפרש כדחיית בקשה לגילוי הומניות פשוטה. הפטיציות הללו מבטאות בנאמנות את מצוקת ההמונים, שאת כאבם החריף ברחבי העולם כולו ואת ייאושם המוחלט ספק אם עם בן-חורין מסוגל אפילו לדמיין לעצמו.
שום עם חופשי אינו יכול לסרב להאזין לקול הזה, ופחות מכול תוכל להרשות זאת לעצמה אומה האחראית ישירות לאותו יום לפני שש עשרה שנים, שבו הודיעה ממשלת הוד מלכותך על החלטת האימפריה הבריטית לסייע בהקמתו מחדש של מה שמכונה בלשון מאופקת במסמכים רשמיים 'ביתנו הלאומי' בארץ ישראל, ושהובן על ידי כל היהודים, על ידי כל העם הבריטי ועל ידי העולם כולו כהקמתה מחדש של מדינה יהודית בארץ ישראל. דומה היה שמעשה זה של ממשלת הוד מלכותך, באחד הרגעים הקשים ביותר בתולדות עמנו, פותח תקופה שבה יושב לנו כבודנו הלאומי ותוחלף הגלות בממלכתיות. נכרי למחצה ובלתי רצוי יועלה לדרגת אזרח על פי זכותו העצמית, והחיים נטולי השורשים ייבנו מחדש על בסיס כלכלי בריא. ידענו שזה יהיה תהליך ממושך, אולם היינו בטוחים בתוצאותיו, מכיוון שההבטחה ניתנה על ידי עם ששמו הטוב, בתודעתו של כל יהודי, היה מבוסס בראש ובראשונה על נאמנות.
מן המפורסמות הוא שהיהודים עמדו במלוא ההתחייבויות החלות עליהם באורח יסודי, לפי 'הצהרת בלפור' וכתב המנדט. אותם החלוצים היהודים המעטים, שניתנה להם רשות לעלות לארץ ישראל, העשירו כל פינה בארץ שהותר להם לגעת בה. הצלחתם בתור בוני ארץ חדשה אין דומה לה בהתיישבות המודרנית, זו המבוססת על עקרון ההתנדבות. אולם חרף כל זאת, כפופה התפתחותה של ארץ ישראל לעיקרים המנוגדים לתפיסה הנעוצה ברעיון הבית הלאומי היהודי. בתקופה שבין 1926 לבין 1931, חמש שנות מאמצינו הגדולים ביותר בבניין הארץ, ירד שיעור היהודים ביחס ללא יהודים מ20% ל17%, ואילו בעתיד צפויה בהכרח ירידה עוד יותר גדולה. שכן העלייה היהודית מצטמצמת באופן בלתי צודק, אכזרי ובלתי הגיוני, בשעה שהולך ונמשך זרם מתמיד ובלתי מבוקר של ערבים מן הארצות השכנות./1 מלבד זה, מפר הממשל המנדטורי, שהתחייב 'להשקיע את מיטב מאמציו' בקימומה של ארץ הבית הלאומי היהודי, בכוונה ובשיטתיות את כל העקרונות הנובעים מהתחייבותו הנזכרת לעיל.
הוד מלכותך, בעת המלחמה הגדולה/2 נמנה החתום מטה עם אלה שקראו ליהודי העולם, בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים, להצטרף לבריטניה הגדולה על ידי גיוס חיילים יהודים לחיל משלוח של הוד מלכותך שיפעל בארץ ישראל. ניצחון צבאות הברית היה באותה תקופה עדיין מוטל בספק, ועל כן היה זה סיכון גדול לעמנו חסר המגן המפוזר בארצות רבות. אולם האמנו בנחרצות שהשתתפותנו לצדה של בריטניה הגדולה פירושה - ותהיינה התוצאות המיידיות אשר תהיינה - שותפות עם אומה העומדת תמיד בדיבורה ואינה משנה את דעתה, אפילו לא באמצעות פירוש המסייג את התחייבותה.
עתה אני נאלץ בניגוד לרצוני להביא לידיעתך, הוד מלכותך, שהאמונה אשר באותם ימים היו שותפים לה כל היהודים עלולה להתערער. אינני טוען זאת מתוך רגשות בלתי ידידותיים, אלא מתוך רגש של נאמנות לאומה שהיה לי הכבוד ללבוש את מדיה למרות היותי זר,/3 ולאומה שרצונה הטוב, כך אני עוד מקווה, פורש באופן מוטעה על ידי אנשי הממשל הארץ-ישראלי. אני טוען זאת מתוך רגש נאמנות לעם ישראל, אשר אפילו ברגעים של אי-שביעות רצון אינו שומר בלבו טינה כלפי אנגליה. אני טוען זאת מתוך נאמנות לעברי האישי אשר עלול להפוך לבושה אם הזיכרון של גדוד עברי במסגרת הצבא הבריטי יהפוך עדות נלעגת לטעות. הפטיציות המרובות הנשלחות על פי כתובת הוד מלכותך ולפרלמנט הבריטי מעידות שמחבריהן פונים בראש ובראשונה אל מצפונו של העם הבריטי. ודווקא ממצפון זה אנו מצפים לתיקון העוול שנגרם לנו, להתגשמותה של שאיפתנו הלאומית, ולחיסולו ההדרגתי של סבלנו ששורשיו נעוצים בפיזורנו.
הוד מלכותך, דבר זה יוכל להתבצע אם יותאם המשטר המנדטורי בארץ ישראל לציוויו המוחלטים של המנדט; ובעיקר אם יועמדו לעיון מחדש, ברוח העצומה הזאת, החוקים הבלתי צודקים והבלתי אנושיים, הנועלים את דלתות ארץ ישראל בפני חלוצים יהודים.
עבדך הנאמן,
ולדימיר ז'בוטינסקי
הערות:
1 ראה איגרת אל ראפאר 6.11.1934 , סעיף 2.
2 מלחמת העולם הראשונה.
3 בעת התגייסותו לגדוד העברי, בתקופת מלחמת העולם הראשונה, היה ז'בוטינסקי בעל אזרחות רוסית.