פונה בשם מאיר גרוסמן וריכארד ליכטהיים, חברי הוועד הפועל
הציוני, שביקשו ממנו לקבל חוות דעת מוסכמת בקשר לשאלה אם אין
סתירה בין החלטה מספר 5 לבין החלטה מס' 6 שנתקבלו בקונגרס
הציוני ה-14 בקשר להרחבת הסוכנות היהודית. מציין שלפי החלטה
מס' 5 הקונגרס רושם לפניו את הצהרת ההנהלה הציונית שהחלטות מס'
4-1 הדנות בהרחבת הסוכנות לא יחייבו שינויים בסעיף 4 של המנדט;
הקונגרס מדגיש את חשיבותה היסודית של הצהרה זו ומסב אליה את
תשומת לב ההנהלה הציונית החדשה, ואילו בהחלטה מס' 6 קובע
הקונגרס שאם המו"מ להרחבת הסוכנות היהודית יצליח, יהיה כדאי
למסור על כך הודעה לשלטונות המנדט. סבור שהחלטה מס' 5 עומדת
בסתירה להחלטה מס' 6, היות וסעיף 4 של המנדט מוסר במפורש את
תפקיד הסוכנות היהודית להסתדרות הציונית כל זמן שלדעת השלטון
המנדטורי הארגון והתקנון שלה יהיה מתאימים; מכאן שלשלטון
המנדטורי הזכות לשלול מההסתדרות הציונית את התפקיד של סוכנות
יהודית, אם כי ספק הוא אם יוכל לעשות זאת בלי למסור הודעה על
כך לחבר הלאומים, אולם ברור שלממשלת המנדט אין כל זכות חוקית
להעניק את זכויות הסוכנות היהודית לארגון חדש שלא חזו בו מראש
בסעיף 4 של מנדט מבלי לקבל את הסכמתו הרשמית של חבר הלאומים,
מאידך הודעת ההנהלה הציונית לממשלת המנדט בהתאם להחלטה מס' 6
של הקונגרס אודות השינוי בהרכב הסוכנות תחייב את ממשלת המנדט
לפנות לחבר הלאומים על מנת לקבל את הסכמתו; ובכדי לאשר בצורה
חוקית את השינוי המבוקש בהרכב הסוכנות יצטרך חבר הלאומים
להכניס בסעיף 4 של המנדט את השינויים המתחייבים והמתאימים,
כלומר הוא יעשה בדיוק את הדבר שהקונגרס מבקש למנוע. מזכיר
שהחלטה מס' 4 של הקונגרס ה-14 מגבילה את הרחבת הסוכנות לתקופת
נסיון של שלוש שנים שאחריה יחליטו הצדדים אם להמשיך בסידור אם
לאו; מטעים שאי אפשר לשנות את נוסח המנדט כל שלוש שנים,
וששינוי כזה במנדט שייעשה כעת יגביל את הצדדים אם אחרי תקופת
הנסיון ירצו לבטל את ההסכם ביניהם; לכן מייחס הקונגרס חשיבות
יסודית להחלטה מס' 5. סבור שאם להחלטה מס' 5 לא ניתנה צורה
החלטית אלא צורה הצהרתית גרידא, הדבר כנראה נובע מזה שההנהלה
הציונית הבטיחה לקונגרס שאין סכנה שישנו את סעיף 4 של המנדט,
ולכן לא יוכל הקונגרס אלא לרשום את הדבר לפניו; אולם נראה
שהבטחה זו של ההנהלה הציונית ב-1925 כלל לא היתה מבוססת היטב,
כי על כן מצאה לנחוץ הוועדה המדינית של הקונגרס ה-15 ב-1927
לבחון את השאלה מחדש ולהחליט פה אחד: להדגיש את חשיבות ההחלטה
של הקונגרס ה-14 שהתנגדה לכל שינוי בסעיף 4 של המנדט, ולחייב
את ההנהלה הציונית להתייעץ במומחים כדי למנוע, בהודעותיה לחבר
הלאומים, כל עליה לשינויים בסעיף. מצד שני נראה שאין הקונגרס
מייחס חשיבות דומה להחלטה מס' 6, כי בהחלטה זו הוא רק מביע דעה
שכדאי, אם מו"מ יצליח, למסור לממשלת המנדט הודעה על התוצאות,
ואינו מציין שנקיטת צעד זה הינו הכרחי או בעל חשיבות; נראה אם
כן שאם יש יסוד לחשוש שביצוע החלטה מס' 6 ימנע את ביצוע החלטה
מס' 5 יש להעדיף את החלטה מס' 5. סבור שמסקנה זו אין בה כדי
לפגוע באינטרסים של הקבוצות הלא-ציוניות, מאחר שבא-כחום, לואי
מארשל, חתם יחד עם נשיא ההסתדרות הציונית ב-17 בינואר 1927 על
הצהרה המכירה בכדאיות ובאפשרות לארגן את הסוכנות היהודית עפ"י
תנאי המנדט הארצישראלי כפי שנוסחה ע"י מועצת חבר הלאומים ב-24
ביולי 1922, ובהתאם לקווים הכלליים של החלטות הקונגרס הציוני
הווינה באוגוסט 1925. משמע ששני הצדדים קיבלו על עצמם את
ההחלטה מס' 5 והשלכותיה מחייבות את הציונים והן את הלא-ציונים
כאחד. סבור שינסו לטעון כאילו הרחבת הסוכנות היהודית כבר אושרה
מראש בסעיף 4 של המנדט, בקטע הממליץ שההסתדרות הציונית, המוכרת
כסוכנות יהודית תנקוט את הצעדים הדרושים כדי להבטיח שיתוף
פעולה מצד כל היהודים המוכנים להשתתף בהקמת בית לאומי יהודי;
מטעים ששיתוף פעולה אין פירושו מיזוג באותו ארגון, ובסעיף 4 של
המנדט במיוחד אין כל אפשרות לפירוש כזה הקטע הראשון בסעיף זה
קובע שלסוכנות היהודית מוקנית הזכות לייעץ לשלטונות א"י ולשתף
פעולה עמם, אולם גם חבר הלאומים וגם ממשלת המנדט לא יסכימו
שקטע זה יפורש כאילו הסוכנות היהודית מהווה חלק מהותי של
השלטון בא"י; ברור שהמונח שיתוף פעולה בסעיף 4 של המנדט פירושו
פעילות משותפת של שני מוסדות נפרדים או יותר. מביע דעתו שכדי
למנוע תוצאות הסותרות את החלטה מס' 5 של הקונגרס יש למצוא
פתרון לשאלת הרחבת הסוכנות רק בתחום של שיתוף פעולה בלי מיזוג,
שנקבע בהחלטה מס' 6, ושבתקופת הנסיון יש לבצע את שיתוף הפעולה
בין ההסתדרות הציונית ושאר הקבוצות היהודיות ע"י הקמת גוף נפרד
שייצג את הלא-ציונים ואשר יגיע לידי הסכם רחב למדי עם הסוכנות
היהודית שיבטיח שיתוף פעולה הרמוני בין השניים; אולם התפקיד
הרשמי של הסוכנות היהודית, עפ"י סניף 4 של מנדט, יישאר בתקופת
הנסיון בידי ההסתדרות הציונית.