מסביר את עמדתו להצעת מסדר בני-ציון למנותו כסגן נשיא של חברת
הביטוח יהודה, אם החברה תיתן לו את האפשרות לחיות בא"י במשך
שנתיים, יוכל לנצל את הזמן כדי לעבור תקופת התמחות אצל עורך-
דין ולפתוח אח"כ משרד עצמאי שיאפשר לו להתקיים בלי להזדקק
לחברה. מביע דעה שבמושב הוועד הפועל הציוני בברלין תקבלנה
מפלגות השמאל פיצוי בעד תמיכתן בדו"ח של המומחים שנתמנו מטעם
הלא ציונים, ושהמזרחי יצביע אתם. סבור שאם חיים וייצמן יתפטר,
התנועה הרביזיוניסטית לא תובא בחשבון בהרכבת הנהלה ציונית
קואליציונית. הוא על כל פנים מסתייג מהשתתפות התנועה בקואליציה.
מציין שאם הנהלת הרואליציה תחליט על מצע ציוני יהיה הכרה לתמוך
בה, אולם לדעתו האלטרנטיבה הטובה ביותר היא לקרוא לקונגרס
ציוני אף על פי שמסיבות אישיות הוא מעדיף לדחותו. מציין
שלרוברט ולטש וחבריו יש ספקות לגבי הרחבת הסוכנות היהודית והם
חוששים מפרוק ההסתדרות הציונית. מביע את דעתו שהם היו מסכימים
אף לפרוק ההסתדרות הציונית לו היו בטוחים שהלא-ציונים יתרמו
סכומים גדולים. מוסר שיצחק ניידיץ' במאמרו בהעולם נוטה לקבל את
דו"ח המומחים בתנאי שיוחלט של שיטת שתי הרשויות; מביע ספקות
לגבי צורת הצבעתו של ניידיץ' בוועה"פ הציוני, בו יש לו לפי
ליאו מוצקין - זכות הצבעה. מוסר על פגישתו הידידותית עם לואי
מארשל השולל את ההצעה להשאיר את הטיפול בשאלות מדיניות רק
לציונים. כמו כן הוא שולל את עיקרון תקופת הנסיון. לואי מארשל
הדגיש שלא ידע על קיום החלטה מס' 4 של הקונגרס ה-14 בוינה
כשחתם על ההסכם עם וייצמן, וכאשר נודע לו הדבר שיגר לחיים
וייצמן מכתב מחאה. הזהיר את מארשל שיום היכנסם של הלא-ציונים
לסוכנות היהודית יהיה יום צאתם של הרביזיוניסטים מההסתדרות
הציונית. הדגיש שאזהרה זאת היא על דעתו האישית. סבור שלו ישבו
בוועה"פ הציוני אנשים תקיפים, די היה בעובדה שמצד אחד הסתיר
חיים וייצמן מלואי מאשרל את ההחלטה מס' 4 של הקונגרס הציוני
ה-14, ומצד שני רימה את הציונים ע"י זה שלא הודיע להם אודות
מחאתו של לואי מאשרל, כדי להניעם לדחיית ההצעה. מוסר שביקש
מלואי מארשל רשות לפרסם את השיחה עמו אך טרם קיבל ממנו תשובה.
מודיע על נסיעתו יחד עם יוסף שכטמן לברלין. מביע שביעות רצון
מבחירתו מחדש של לואי ליפסקי כיו"ר הסתדרות ציוני אמריקה. טוב
שהידידים יבינו שצריך לשנס את המותניים.