אל שלמה יעקבי, לונדון
פאריס, 11 בדצמבר 1933 רוסית
סולומון לבוביץ' היקר,
1. במקרה שהכסף שבידך לא יספיק לתשלום לליץ' ולברודהארסט,/1 זכור-נא כי נשארו לי עוד 30 לירות שטרלינג מתוך 100, שנתן לי ידידנו/2 למטרה זו עוד בקיץ.
2. על תכניתך לבולטין וכו' נדון בישיבה,/3 שבה נקרא את מכתבך מ7 לחודש./4 לא נקלקל את הרעיון הרציני שלך, אבל השאלה היא כיצד לשלב זאת בתקציב. אולם בדבר אחד אתה טועה: כולנו יודעים שלפני תחילת העבודה יש למצוא אנשים ולצייד משרד, והדבר עולה כסף; ואנחנו איננו כאותו שוטה, שאסור להראות לו חצי עבודה./5
אני לוחץ את ידך בחזקה.
שלך, ו' ז'
נ"ב: בנוגע לפטיציה למלך: הואל-נא לשאול שוב את עורך הדין בדבר הנוהל להגשת פטיציה על ידי נתינים. ידוע לי שלפי החוקה הצבאית דנים בפטיציות כאלה בעיון, שואלים את דעת מועצת הצבא וכו', דהיינו הן אינן נעלמות מבלי להותיר עקבות. האם נוהל זה מתייחס גם לגבי פטיציות שמחוץ לצבא? חשוב לנו ששטף המכתבים יניע ללא הרף איזשהו מנגנון, אף על פי שלעת עתה לא תהיינה תוצאות של ממש. אם ראוי יותר לעשות זאת באמצעות יושב ראש הפרלמנט, ייעשה הדבר באמצעותו, ואם באמצעות המלך - יהיה באמצעות המלך. ומה עושה יושב ראש הפרלמנט בפטיציות? גם זה חשוב לדעת. למלך יש ללא ספק נוהל בעל מסורת, האם גם ליושב ראש הפרלמנט נוהל דומה?

הערות:
1 ג'וזף פרדריק ברודהארסט (Broadhurst Joseph Frederick ); סגן המפקח הכללי ומפקד הבולשת של משטרת המנדט בארץ ישראל (1924-1930). שירת בעבר כקצין בסקוטלנד יארד. בעקבות הדין וחשבון של הרברט דאוביגין (לעיל, איגרת 82, הערה 2) על מחדליו במאורעות תרפ"ט, פוטר ממשרתו. בשנים 1930-1932 היה מפקד משטרת יפו-תל אביב. בסוף 1933, בזמן פרשת ארלוזורוב, ביקר בארץ ישראל. בהתייחסו למשפט ארלוזורוב כתב: 'למשטרה לא היו כל נקודות אחיזה. אבל מכיוון שהד"ר (הנרצח) היה איש ציבור ידוע, היו נאלצים לפעול. לכן נאסרו שלושה אנשים שהשקפותיהם הפוליטיות היו מנוגדות לאלו של הנרצח. החקירה התנהלה בעצלתיים, מכיוון שלא היו עקבות. החוקרים ניהלו את החקירה במשך חודשים רבים. שום דבר לא נמצא…' (Joseph Frederick Broadhurst, From Vine Sreet to Jerusalem, London 1936 ).
2 מיכאל השכל.
3 בישיבת הוועד הפועל העתידה להתקיים בפאריס.
4 המכתב לא נמצא.
5 במקור ביידיש בכתב לטיני.