אל שלמה יעקבי, לונדון
פאריס, 22 באוקטובר 1933 רוסית
סולומון לבוביץ' היקר,
סלח לי שלא השיבותי מיד: הצגת בפניי שאלה כאובה ביותר. היא כאובה כפליים: קשה לי לשאת עכשיו נאומים, ועוד בלונדון, דבר שנגדו מתקוממת כל האינטואיציה הפוליטית שלי.
אף על פי שאני חש בטוב, לא אוכל לשאת במצב בריאותי סדרה חדשה של נאומים; לכן קבעתי לעצמי כלל: בשנה זו עד לקיץ - בשום מקום ולשום מקום. עם זאת, אין צורך לשחק במילים: אם יש צורך לומר דבר מה במועצת המפלגה החלופית/1 או במסיבת תה של הראזסווייט - זה אינו נחשב נאום. אין הדבר דומה למאמץ שמטילות עליי ההרצאות הרשמיות. עדיין לא סיימתי את ההרצאות הרשמיות והחגיגיות: ועידת 'ברית החייל' - אני נוסע לשם עכשיו; ובווארשה אצטרך למכור את עצמי בקרקס/2 בעבור אלפים אחדים של זלוטי, כדי לסייע להיחלצות משערוריית התיירות;/3 וכן באנטוורפן - כי הבטחתי להם שאבוא בזמן הבחירות/4 והולכתי אותם שולל.
אך העיקר הוא, שיש לי ניסיון רב עם הופעות באנגליה. את הוייטצ'פלים/5 אינני רוצה: לא כדאי להשתמש בי לרכישתם של עוד מאה חברים. ובנוגע לווסט אנד/6 - תחילה צריך לברר מי יבוא. אני בטוח שיבואו או משלנו, או אוסף של קהל בעל רמה נמוכה. בלונדון אף פעם לא היה לי קהל יהודי מהסוג אשר מופיע בפולין, ברומניה ואפילו בברלין או בפאריס באירועים גדולים: שמנו וסולתו של הציבור היהודי. אם אתה בטוח משום מה שעכשיו יחול שינוי, הרי שצריך לחקור ולבדוק זאת.



לפיכך אבקשך מאוד להניח לכל העניין הזה. לארוחת ערב או לפגישה עם מי שתרצה, אגיע מיד עם הקריאה הראשונה: נסיעה אחת ואף שלוש לא תעייפנה אותי. ואולם את ההופעה הפומבית בווסט אנד יש לארגן רק כאשר נהיה בטוחים שקיימת התעניינות בקרב אותם חוגים שבהיעדרם י אבד כל הרושם. סבלנות, חביבי, אל נא ניחפז.
עורכי הדין/7 קיבלו כנראה את עצתו של הוראס והשאירו את טיעוני ההגנה בתור עתודה. החקירה תסתיים בערך ב1 לחודש./8 לפיכך, נסיעתו של ה' ס'/9 הולכת ונעשית אקטואלית. לו ניתן היה לברר כמה יקציב ידידנו/10 לנסיעה הזאת ולליץ',/11 הייתי מארגן בפולין מגבית בשביל שאר הכסף - ואני בטוח בהצלחתה. אני נוסע לשם ב25 לחודש (אשוב בסביבות 4 לחודש), ואולם אין זה חשוב אם אצא בקריאה הזאת מכאן או משם.
בארץ ישראל השתנה יחס הציבור באופן חד לטובת הנאשמים. ב' כץ/12 מילא תפקיד חשוב מאוד. בעקבותיו יצאו באותה רוח סמילנסקי,/13 רבניצקי/14 ודרויאנוב:/15 אפשר לומר שהם שמנו וסולתו של היישוב הבורגני האינטלקטואלי.
אני, כמובן, מוכן עכשיו לערוב שזיכויים הוא הכרח מתמטי. זה ברור כשניים כפול שניים, שבודילי משוכנע
בזה כמונו, וכך יהיה גם עם השופטים.
ואולם, אותי מתחילה להלהיב יותר ויותר התיאוריה של פטרסון: סימוצ'קה/16 ירתה מתוך טיפשות ופחד (כאשר באמת ניגשו אליהם שני הפורעים). זו התיאוריה היחידה המסבירה את הכול: את כיוון הקליע, את סירובה להיראות לעיני הפצוע ואת התנהגותה לאחר מכן.
דאנציגר אישר לי בכתב, שהקליע נכנס מימין ופנה שמאלה. אני שולח את התרשים שלו להוראס.
בישיבה אצלנו כבר 'גמרו' עם פטרסון, ואולם אני עדיין אינני נכנע, אני עדיין מייגע את ראשי במציאת דרכים ואמצעים./17 עדיין לא כתבתי לו.
אני מחבק את כולכם.
שלך, ו' ז'

הערות:
1 במקור בגרמנית: Ersatz-Parteirat. הוקמה במקומה של המועצה שפוזרה בתום ועידת קאטוביץ.
2 האולם הגדול ביותר בווארשה, בו נהג ז'בוטינסקי לקיים את עצרות העם.
3 ראה איגרת אל השכל 30.11.1933 .
4 לקונגרס הציוני 18.
5 יהודי רובע וייטצ'פל (Whitechapel) בלונדון.
6 לרובע West End
7 צוות עורכי הדין הארץ-ישראליים, שקיבלו על עצמם להגן על אברהם סטאבסקי, על צבי רוזנבלט ועל אב"א אחימאיר
(איגרת אל יעקבי ש' 12.8.1933272).
8 נובמבר.
9 הוראס סמואל.
10 מיכאל השכל.
11 צ'ארלס
ליץ' (Charles Leach) מפקד לשעבר ב'סקוטלנד יארד', באותה עת
בגמלאות. הוא אמור היה לאסוף מידע על פרשת רצח ארלוזורוב כדי לסייע לצוות הסנגורים של אברהם סטאבסקי, צבי רוזנבלט ואב"א אחימאיר. ראה גם להלן, איגרת 304.
12 בן-ציון כץ (איגרת אל כץ ב"צ 7.6.1927 , הערה 1). עיתונאי בכיר בארץ ישראל. במאמרו 'איך קאן נישט שווייגען' ('לא אוכל להחשות'), שפורסם בהמשכים במאמענט (27 - 29 באוגוסט; 1 בספטמבר 1933), הוקיע את עלילות הדם נגד חברי ברית הצה"ר, שהואשמו ברצח ארלוזורוב.
13 משה סמילנסקי (איגרת אל מרכז הצה"ר בא"י 29.3.1928 , הערה 16). במאמרו 'הבושה' הסתייג מהעלילה שהעליל מחנה השמאל על חברי ברית הצה"ר בקשר לרצח ארלוזורוב (דאר היום, 7 באוקטובר 1933).
14 יהושע חנא רבניצקי (איגרת אל רבניצקי 22.8.1904 , הערה 1).
15 אלתר דרויאנוב (איגרת אל אוסישקין 10.6.1906 , הערה 17). בהתייחסו
להסתה שניהלו אנשי השמאל נגד חברי הצה"ר ובית"ר בעקבות רצח ארלוזורוב כתב: 'הלב הבריא איננו רוצה ואיננו יכול להאמין, שידי ישראל, ידי ציונים, שפכו את הדם הנקי. הלב חולה השנאה לא רק יכול ורוצה להאמין, אלא הוא גם רוצה לראות ידי ישראל, דוקא ידי ישראל, דוקא ידי ציונים השנואים עליו, מגואלות בדם'
('הציונות הכאובה', דאר היום, 11 בספטמבר 1933). ובתשובה למאמר של משה בילינסון בעיתון דברכתב: 'והרי אני מעיד עלי קבל עם: אף הרף עין אחד לא היה בלבי אפילו ספק ספיקא של חשד, אפילו הרהור קל שבקלים, שמיד הרביזיוניסטים יש לבקש את דמו של ארלוזורוב חס וחלילה! ובכל לבי רוצה אני להאמין, שיבוא יום וגם החושדים יתפכחו מחשדם, ובצר להם על חטאים שחטאו, יתיחדו עם האלוהים שבלבם ובנפשם, ומאתו יבקשו סליחה ומחילה; והלואי שיסלח להם' ('תשובה למר מ' בילינסון', דאר היום, 2 באוקטובר 1933).
16 סימה ארלוזורוב.
17 במקור באנגלית: ways and means