אל הוראס סמואל, לונדון
פאריס, 4 באוקטובר 1933 אנגלית
סמואל יקירי,
בן-ימיני שלח לי, במעטה של חשאיות, העתק מהצהרתו של אדם בשם ברוך בנצ'יוק/1 מתל אביב. הלה אמר שימים אחדים לאחר הרצח הציע לו קצין המשטרה שיף/2 - ברמזו כי ידוע לו שאין לב'/3 אשרה חוקית - להעניק לו מעמד חוקי ואפילו לאפשר לו ליהנות מ1,500 לירות שטרלינג מכספי הפרס, אם הוא (ב') יספר למשטרה את הדברים הבאים: הוא, ב', ראה במועדון הרביזיוניסטי 'אקדח, מגפיים ומכנסיים שהוסתרו במקום סודי'. 'סטאבסקי איננו אדם הגון'. 'ראיתי את סטאבסקי בתל אביב ביום שישי ההוא בבוקר, והוא אמר לי: שמע ברוך, קיבלתי על עצמי משימה חשובה, אם אצליח לבצעה אהיה אדם מאושר, אך אם אֶכָשל - אהיה אבוד'. בנצ'יוק מסר את ההצהרה וחתם עליה.
לאחר מכן הוא נסע לחיפה 'בשל חשש שמעשה הפרובוקציה שביצעתי ייוודע לחבריי בתל אביב' (משמעותה של המילה פרובוקציה בלשונם - פעולה של סוכן פרובוקטור, האשמת שווא). בחיפה הוא פגש אדם בשם צבי מנחם,/4 חבר מפלגת העבודה, וסיפר לו על ההצהרה שמסר למשטרה. מנחם הפגיש אותו עם מספר חברי מפלגת העבודה, תחילה בחיפה ומאוחר יותר במלון 'פַּלַטין', חדר 53, בתל אביב. הם ביקשו ממנו להצהיר, כי לפני הרצח הוא פגש את אחימאיר שאמר לו, כי 'ישנו אדם שצריך לחסלו מפני שהוא אויבנו, והוא מכשיל את העבודה הציונית'.
בחדר 53 הוא פגש את עורך הדין יוסף/5 'ושוטר שעיניו פוזלות' שנטל מידיו את ההצהרה, ואותו שלח למשטרה כדי לחזור שם על ההצהרה.
הסיפור מוזר והאדם הוא רמאי, אבל בן-ימיני שומר בידיו את הווידוי המקורי שלו. כנראה שהמשטרה אינה סומכת עליו, מכיוון שעד כה לא השתמשו בו בבית המשפט אף על פי שעשו כן עם הגנב משה כהן/6.
במכתבו אליי ציין בן-ימיני, שיש בידיהם ערמות של חומר המעיד על קשר בין המשטרה לבין מפלגת העבודה, ש'די בו אפילו להגשת תביעה פלילית'.




שלך תמיד,
ז'בו
הערות:

1 זהותו לא נתחוורה.
2 שלמה שיף - Shiff (קישיניוב 1896 תל אביב 1942); קצין משטרה יהודי, בדרגת סגן מפקח, במשטרת יפו. עלה לארץ ישראל ב1910. שירת בגדוד נהגי הפרדות בגליפולי.
3 לבנצ'יוק.
4 זהותו לא נתחוורה.
5 דב ברנארד יוסף - Bernard Joseph (מונטריאול 1899 ירושלים 1980); מדינאי ישראלי. ב1918 התגייס לגדוד העברי ה39. בתחילת שנות ה20 עבד כמתמחה
במשרדו של עורך הדין הוראס סמואל בירושלים. ב1926 היה לשותפו של סמואל, וכאשר הלה שב לאנגליה עבר המשרד לבעלותו. הסוכנות היהודית שכרה אותו, שייצג את סימה ארלוזורוב בהליכי משפט הרצח של בעלה. בשנת 1936 נתמנה ליועץ המשפטי של המחלקה המדינית של הסוכנות היהודית. בשנים 1945 -1946 היה חבר הנהלת הסוכנות היהודית וממלא מקום יושב ראש המחלקה המדינית. במלחמת העצמאות היה ממונה על ארגון האספקה לירושלים העברית. הוא נבחר לכנסת הראשונה מטעם מפא"י. כיהן כשר בכמה ממשלות ישראל.
6 צעיר תל אביבי בן 24. נעצר ב9 באוגוסט 1933 באשמת גניבה. המשטרה העבירה אותו לתאו של צבי רוזנבלט, כדי להפלילו. לדבריו, משרכש את אמונו, הודה בפניו רוזנבלט, כי רצח את ארלוזורוב. על 'עדות' זו העיר קצין המשטרה יהודה טננבאום (ארזי) במכתבו אל הממונים עליו, כי היא מצביעה על 'כוונה זדונית' "לקבור" את הנאשמים בכל האמצעים'.