אל אוסקאר גרוזנברג, ניס
פאריס, 28 ביולי 1933


רוסית
אוסקאר אוסיפוביץ' היקר,
אתה כבר יודע כמובן, שז' י' טיומקין לא הספיק להעביר לי את מכתבך מ17 ביולי./1 רק היום כאן, לפני שעה בלבד, קראתי אותו ואת שני המכתבים הנוספים ששלחת לי - האחד מ10 לחודש/2 והשני ללא תאריך, שנשלח אחרי מברקי./3
הצדק אתך, הייתי צריך להימצא בתל אביב, אך הכניסה לארץ ישראל נאסרה עליי עוד באביב 1930./4 בתשובה לשאילתה של
ודג'ווד, שהוגשה לפני שישה חודשים, הצהיר נציג הממשלה בבית הנבחרים שהאיסור נשאר בתוקפו. לא נותר בידי העתק ממכתבי הראשון אליך;/5 עכשיו אני רואה שלא ביטאתי בו בבהירות את הרעיון העיקרי שלי. לא התכוונתי להציע לך שתכריז על חפותו של סטאבסקי, אלא שתקבל על עצמך את ארגון הסנגוריה, שכל נאשם זכאי לה גם אם הוא אשם. הדבר הזה חשוב משתי סיבות:
1. סטאבסקי חסר ישע לחלוטין. הסוכנות היהודית שכרה את כל ארבעת עורכי הדין החשובים ביותר בארץ. הקונסול הפולני מינה לסטאבסקי עורך דין בשם שפינדל/6 (מעולם לא שמעתי עליו), והרביזיוניסטים מינו את קייזרמן/7 ואת כהן/8 - שניהם עורכי דין צעירים מאוד ולא מרשימים. נוסף על כך, אנשינו שם כה מבוהלים שהם חוששים אפילו לכתוב לנו, במיוחד בזמן האחרון לאחר שנאסרו שם עוד 20 רביזיוניסטים (8 מהם שוחררו, 12 עדיין כלואים בחשד שהשתתפו ב'ארגון מהפכני')./9 והרי במשפט כזה צריכה הסנגוריה לנהל בעצמה את החקירה כולה, לחפש עדים, לאסוף חוות דעת על מידת מהימנותם של עדי התביעה וכו'. אך שום דבר מכל אלה, הם כפי הנראה אינם מעיזים לעשות. הם רק מפגיזים אותנו במברקים, ודורשים שיבוא עורך דין ידוע מלונדון. אני מנהל בעניין הזה משא ומתן באמצעות ידידינו בלונדון. אבל לאור הנסיבות אני רואה, שבארגון המשפט הזה צריך לעסוק מומחה. מי שיקבל על עצמו את המשפט, כלל אינו צריך להכריז: 'אני ערב שס'/10 חף מפשע'. עליו רק להכריז: 'במשפט בעל משמעות רבה כל כך, דרושה סנגוריה מאורגנת כהלכה'.

2. אולם יש גם צד שני לעניין. ה'שמאל' כולו וגרוריו הכריזו מיד: א) 'סטאבסקי רוצח'; ב) 'הרביזיוניסטים אשמים' (או 'אחת מן הסיעות הרביזיוניסטיות': 'כת' כמו במשפט בייליס/11). נוצרה אווירת שיסוי הידועה לך היטב. בארץ ישראל נוצרת האווירה הזאת על ידי החלק החזק ביותר ובעל ההשפעה הרבה ביותר ביישוב - הפועלים, שיש להם קשרים נרחבים והדוקים עם השלטונות. אין ספק שהאווירה הזאת, בארץ כה קטנטונת, משפיעה על השלטון. והרי דוגמה: השלטונות אסרו תחילה את אחימאיר (מנהיג האגף הרדיקלי של הרביזיוניסטים), הם לא מצאו שום דבר במסמכיו וכעבור שלושה ימים שחררוהו, בהטילם עליו קנס של לירה אחת על העלבת שוטר. ואולם חודש ימים לאחר מכן, בישיבה סגורה של הוועד הפועל הציוני, נשא מנהיג הפעלים ב' כצנלסון/12 נאום בו הוא אמר שבארץ קיימת כביכול 'קבוצה טרוריסטית' רביזיוניסטית. אינני יודע אם הנאום הזה פורסם בעיתונות הארץ-ישראלית, אבל הוא פורסם במלואו בהיינט הווארשאי./13 מכל מקום, מכיוון שלאנשי השמאל יש ביטחון רב, ומנהיגיהם נפגשים מדי יום עם פקידי השלטון, העניין לא יכול להישאר בגדר סוד. והנה, שבוע לאחר אותו נאום, כמו לפי תכנית כתובה, שוב נאסר אחימאיר ועמו רביזיוניסטים רבים. את האווירה הזאת של 'עלילת דם' ושל דעות קדומות עשויה הופעתך לפזר. הופעתך עשויה להזכיר לכולם, שעל אנשים ישרים לדבוק בהשקפה, כי כל עוד אין פסק דין 'איננו יודעים מי האשם'.
אתה כותב, שמשפט בייליס לא היה מביא לגיוס כוחות כל כך גדולים אלמלא היתה שם עלילה פולחנית. אבל כאן, מלבד שאלת אשמתו של סטאבסקי, יש עלילה פוליטית מובהקת. היא כבר חדרה גם לעיתונות הלא יהודית: לונגואט/14
בפו פוּלר,/15 ומישהו אחר בעיתון הסוציאליסטי הט פולק/16 היוצא לאור באמסטרדם. אתה בוודאי אינך מפקפק, שהן הרביזיוניסטים הן ברית תרומפלדור אינם ממליצים ואינם מתירים לרצוח מנהיגים יהודים. במה אפוא פרשה זו איננה עלילה? ומדוע, בהתחשב בכל הגורמים/17, אין היא ראויה לאותה הדיפה נמרצת? דומני שמצד זה של העניין, אם הנך מאמין בטוהר המוסרי של תנועה זו שעלייה עמדת מקרוב בריגה, אין כל בושה בהכרזה מידית: 'בין שסטאבסקי אשם ובין שאינו אשם, אל תָעֵזו לפגוע ברביזיוניזם'.
אשר לסטאבסקי עצמו, לאור הנתונים החדשים מצטייר עניינו כדלהלן: המשטרה אינה חולקת על האליבי שלו, היינו שבשעה 8.30 הוא היה עדיין בירושלים (הרצח בוצע בשעה 10.30). היא מניחה רק שבמשך שעתיים הוא יכול היה לצאת בחשאי מהמלון, להגיע לתל אביב ולמצוא את ארלוזורוב בחולות; לתכלית זו היא מצאה במלון הירושלמי איזושהי דלת 'אשר קל לפתוח אותה בעזרת מפתח גנבים' - פירוש הדבר שאנשי
המלון לא ראו, כפי הנראה, את ס' לא בצאתו ולא בשובו (בשעה 6 בבוקר הוא היה במלון). על אודות הדלת הזאת העיד קצין המשטרה לפני השופט החוקר, ב20 ביולי. בעניין עקבות הרגליים ברור דבר אחד: קצין המשטרה העיד לפני השופט החוקר, כי הגשש הערבי סבור שהעקבות של סטאבסקי זהות לעקבות בחול. אך אילו היתה כאן זהות בין העתק הגבס לבין נעליו של סטאבסקי, כי אז כל הדיבורים הללו היו מיותרים: די היה להגיש את העתק הגבס של העקבות ואת הנעליים, 'דעתו' של הגשש אינה קובעת כאן ולא כלום, ממש כמו במקרה של טביעת אצבעות. ברור אפוא שעקבות זהים אין כאן, יש רק דמיון במידת הנעליים (ולדעת הגשש גם ב'צורת ההליכה'). למותר להוסיף, שלו ס' היה הרוצח הוא לא היה שומר את
הנעליים ההן ברשותו, ובפרט לא בדירתו, שהרי כבר ביום ראשון בבוקר פורסם בעיתונים כי הוכנו העתקי גבס של העקבות.
עורך הדין שפינדל העביר למשפחת סטאבסקי מכתב מהאסיר, עם התוספת הבאה בפולנית: 'אני לא רק מקווה שנשחררו מבית הסוהר, אלא גם משוכנע בכך'. במכתבו מרגיע סטאבסקי את משפחתו, חוזר על טענתו שהוא חף מפשע, שיש לו פרקליטים וכי היחס כלפיו הוגן והמזון מספיק. אין אפילו בקשה אחת, כמו למשל: לחזק את הסנגוריה וכו' - אין אפילו הגה על כך. דבר זה אופייני מאוד לאדם, שכלל אינו מעלה על דעתו שיכולים להרשיעו.
לתרגם את משפט המאדונה שלך כהלכה, יכול רק מי שבקי מאוד בלשון התנ"ך ומשורר. אני הייתי מתרגם זאת כך: 'הלוא כואבות רגלייך, בתי, כואבות מאוד; אך אִמצי ואוצי, כי נגיע לשם וראנו ישו וקל לו המוות'./18



אתה צודק עד מאוד בדבריך, על האופן שבו אנו צולבים את נשותינו החביבות למען הזיה ציבורית. הצדק אתך, זה לא כדאי.
אני לוחץ את ידך בחזקה.
ו' ז'בוטינסקי
אשאר בפאריס, אם לא יהיה עליי לנסוע (ביום שלישי) ללונדון בעניין הזה עצמו.

הערות:
1 המכתב עצמו לא אותר, ואולם קטעים ממנו צוטטו על ידי ז'בוטינסקי במסיבת עיתונאים בפראג, ב25 באוגוסט 1933. במכתב הנ"ל כתב גרוזנברג בין השאר: 'אתה מנתח את עדותה (של גברת ארלוזורוב) בדיוק נמרץ, ואני תמים דעים עם הניתוח הזה. לשלטונות הבריטיים המקומיים אין שום סיבה לשנוא יותר את סטאבסקי מיהודים אחרים. גם הפעם, כפי שקורה לעתים קרובות, תפסה מערכת המשפט אדם חף מפשע... אם אתה חושב למועיל להשתמש בניסיוני המקצועי לפרשת סטאבסקי, הריני מעמיד עצמי לרשותך' (Was Grusenberg versprach, מ"ז, א2/30/4/1). ז'בוטינסקי מסר את ההודעה לעיתונות בתגובה למכתב שפרסם גרוזנברג ב3 באוגוסט בעיתון פאריזער היינט, שבו הכחיש כי הביע נכונות לארגן את הסנגוריה במשפטו של סטאבסקי. נוסף על כך פרסם גרוזנברג את מברקיו וקטע ממכתבו של ז'בוטינסקי אליו, בעניין ההגנה המשפטית של סטאבסקי, ללא קבלת רשות.
2 במכתבו מ10 ביולי 1933 השיב גרוזנברג לפנייתם של זינובי טיומקין וזאב ז'בוטינסקי מתחילת יולי 1933, שהוא מוכן לקבל על עצמו את ארגון ההגנה המשפטית לסטאבסקי - 'יהיה קשה ככל שיהיה' (Was Grusenberg versprach, מ"ז, א2/30/4/1).
3 איגרת אל גרוזנברג 22.7.1933 . המכתב ללא תאריך לא נמצא.
4 ראה כרך ז, לפי המפתח: ז'בוטינסקי: איסור על שיבתו לארץ ישראל.
5 איגרת אל גרוזנברג 9.7.1933 .
6 דוד שפינדל - Schpindel, לימים מנור (קאלוש 1881 - תל אביב 1951); בעל תואר דוקטור למשפטים ולמדעי המדינה מטעם אוניברסיטת קראקוב. עלה לארץ ישראל ב1925. הקים את לשכת המסחר ארץ ישראל-פולין ואת בנק ארץ ישראל-פולין. בתקופת המאבק בשלטון הבריטי סייע לכל תנועות המחתרת. לאחר הקמת המדינה הצטרף לתנועת החירות.
7 יוסף קייזרמן, לימים קיסרי - Keisermann (יפו 1895 - חיפה 1963); את השכלתו המשפטית רכש באוניברסיטת ז'נווה. התמחה במשפט הפלילי.
8 צבי אליהו כהן
(קלם, ליטא 1899 - ירושלים 1936); ב1901 היגרה משפחתו לדרום אפריקה. ב1912 עלה לארץ ישראל ולמד בגימנסיה 'הרצליה'. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה גורש למצרים, ושם התגייס לגדוד נהגי הפרדות. את השכלתו המשפטית קיבל באוניברסיטת פאריס, שם הוענק לו התואר דוקטור למשפטים. ב1929 חזר לארץ ישראל ופתח משרד לעריכת דין בתל אביב. ב1930 השתקע בירושלים. באפריל 1932 נבחר לוועד המרכזי של ברית הצה"ר בארץ ישראל. היה חבר 'ברית הבריונים'. ראה גם, איגרת אל יעקבי ש' 12.8.1933 , הערה 5.
9 איגרת אל גרוזנברג 23.7.1933 , הערה 7.
10 שסטאבסקי.
11 מנחם מנדל בייליס - Beilis (אוקראינה 1874 - ארצות הברית 1934); ב1911 הואשם ברצח נער נוצרי למטרות פולחן. במהלך המאסר והחקירה, שנמשכו שנתיים, ניהלו החוגים האנטישמים ברוסיה הסתה פרועה נגד היהודים. גרוזנברג מילא תפקיד מרכזי בהגנה על בייליס, שזוכה בדין ב1913.
12 ברל כצנלסון (איגרת אל ברלין נ' 25.8.1918 , הערה 16 איגרת אל נורדאו מ' 20.6.1920 ). מראשי תנועת העבודה הציונית בארץ ישראל וממעצבי דרכה הרוחנית והפוליטית. היה ציר בכל הקונגרסים הציוניים וחבר הוועד הפועל הציוני. בעקבות סירובה של ברית הצה"ר לקבל את מרותה של הסתדרות העובדים הפך ליריבה הקשה. לאחר רצח ארלוזורוב גברה איבתו לרביזיוניסטים ולז'בוטינסקי.
13 דברים אלה אמר כצנלסון בישיבה שקיימו בתל אביב, ב2 ביולי 1933, חברי הוועד הפועל הציוני הארץ-ישראליים. הישיבה כונסה לדיון בהצעה לדחיית הבחירות לקונגרס הציוני ה18, ובדרכים להרגעת הרוחות לאחר רצח ארלוזורוב (היינט, 14 ביולי 1933).
14 ז'אן לונגואט (Longuet Jean), עורך היומון Populaire Le
15 בPopulaire Le; יומון היוצא לאור בפאריס. ביטאון המפלגה הסוציאליסטית הצרפתית.
16 Het Volk
('העם').
17 במקור בצרפתית: toutes proportions gard?es
18 במקור בעברית בכתב קרילי. בהעדר מכתבו של גרוזנברג, שאליו מתייחס ז'בוטינסקי, העניין לא נתחוור.