אל ציוני איטליה
וארשה, 9 ביולי 1933 איטלקית
ציוני איטליה,/1
מצויים אנו בתקופה יוצאת מגדר הרגיל, וההמונים היהודים רוצים בקונגרס יוצא מגדר הרגיל. ברור לכול האופי המיוחד במינו של פרק זמן היסטורי זה של קיומנו בפזורה. גם לפני שהתרחש האסון של עליית היטלר לשלטון ידענו, שהצורך להגר עמד בראש מעייניהם של מיליונים מאתנו, תוך כדי דחיקה הצדה של כל שאר הדאגות. ארץ ישראל, הארץ היחידה שאליה כדאי להגר - לו ניתן היה הדבר - כמעט הפכה מאידיאל משותף של אותם המיליונים לאובססיה אישית. לאחר מכן התרחש האסון הגרמני,/2 אשר חשף לעיני העולם כולו את השקר שביסוד קיומה של הגלות.
אך יותר מכול עשויה אולי ספרה פשוטה אחת להבהיר את הדבר: כאן בפולין, שבה אני כותב, מרכז ומוקד הן של כוחנו הן של מצוקתנו, עשרה אחוזים מן האוכלוסייה היהודית רכשו השנה את השקל. דומה, כי בתולדות כלל ההתארגנויות האידיאולוגיות והוו לנטריות, אין עוד דוגמה לחדירה כזאת אל תוככי המון העם. עובדה מספרית זאת יוצרת הבדל שכבר אינו כמותי אלא איכותי: הבוחרים לקונגרס הציוני ה18 שוב לא יהיו בבחינת חברי מפלגה זו או אחרת, אלא בשרה ועצמותיה של האומה. וסביב לאולם שבו יתקיימו דיוני הקונגרס תורגש התקווה הנואשת של ההמונים, בעבורם תוצאותיו פירושן חיים או גסיסה.
בשעה כזאת, הקונגרס ה18 אינו יכול - ואינו צריך - להיות אך ורק המהדורה השמונה עשרה של הקונגרסים שקדמו לו. כל אחד מן הצירים יישא באחריות מיוחדת במינה וחסרת תקדים. האומה, כל האומה, מצפה מן הקונגרס הזה לבשורה חדשה, לכיוון חדש, למנהיגות חדשה. בשורה חדשה זו אינה יכולה להיות אלא אחת. וכמו כל הבשורות החדשות בתולדות האנושות היא עתיקה ביותר אך נשכחת: מדינה יהודית. כל פירוש אחר שיינתן למטרתנו, כמו גם להבטחות שקיבלנו מאת האומות המתורבתות, יהיה עכשיו, לנוכח האסון המתרגש לבוא עלינו, מעשה נלעג, בלתי אנושי ואכזר. הננו רוצים שארץ ישראל על שתי גדות הירדן תהיה מדינתנו. זה הפתרון היחיד העשוי להציל אותנו, זה מה שהתכוונו אליו המחברים והחותמים על ההבטחה מבית מדרשו של בלפור.
הבשורה של מדינה יהודית מקפלת בתוכה גם כיוון חדש של הפעולה הציונית: היום שוב אין המדובר במיקוח על מאה
'רשיונות עלייה' יותר או מאה פחות, אלא יש להציג במלוא העָצמה את האסון הפוקד אותנו ואת רצוננו לעורר את מצפונה של האנושות המתורבתת. וכדי לעשות זאת יהיה צורך במנהיגים חדשים, אישים בעבורם לא היה למהות הציונות מובן אחר זולת הקמת המדינה.
ציוני איטליה, לקונגרס אין קול משלו. הוא מדבר בקולם של הבוחרים, מבטא דברים ומעלה שמותיהם של אישים הרשומים ברשימות הבחירות. שימו בקלפי את שמו של מי שנושא את בשורת המדינה היהודית, ואת שמותיהם של אלה שגם ברגעים המרים ביותר של כשלונותינו לא אבדה אמונתם בניצחון הציונות המדינית.
ו' ז'בוטינסקי
הערות:
1 המכתב אל ציוני איטליה, לקראת הקונגרס הציוני ה18, פורסם בירחון L'Idea Sionistica, גיליון יולי 1933.
2 רדיפות היהודים בגרמניה.