אל רוברט שטריקר, וינה
פאריס, 2 ביוני 1933 גרמנית
המהנדס רוברט שטריקר, חבר הוועד הפועל של ברית הצה"ר.
מר שטריקר הנכבד,
זה עתה קיבלתי את מכתבך מ28 במאי./1 צר לי מאוד שחסר בו הטון הידידותי שאפיין את שיחתנו בווינה, וסבורני שאין הצדקה לכעסך.
קשה לי להאמין שאינך מכיר באמת הפשוטה, כי משא ומתן על פעילות משותפת יכול להיות פורה רק כאשר שני הצדדים רוחשים כבוד מינימלי זה לזה. אתה בעצמך הוכחת לי עד כמה נכונה אמת פשוטה זו. כאשר ד"ר בוקשפן מסר לי שהבעת את נכונותך לדון אתי בעניין רשימות בחירות משותפות,/2 אמרתי לו שתחילה אבקש ללבן שאלה אחת: מדוע פרסמת בנויה ולט שאני הולך לקונגרס במטרה אחת בלבד - לעזוב את הקונגרס באופן הפגנתי, בעוד שבמאמריי במאָמענט קבעתי במפורש, כי בכוונתי להפעיל השפעה על הקונגרס ברוח הציונות ההרצליאנית?/3 האם המשמעות של דבריך היא שאינך מאמין עוד לדבריי? אם אכן כך הדבר, הרי אין עוד טעם שתבוא בדברים עם אדם שאתה מפקפק בכנותו.
ד"ר בוקשפן העביר לך את שאלתי, ואתה, מר שטריקר הנכבד, הבהרת לו בכתב: 'ד"ר בוקשפן היקר! בתשובה לשאלתך אני מודיע לך, שלא קראתי את המאמרים במאָמענט ואין אני מטיל ספק מכול וכול בהודעותיו של מר ז'בוטינסקי'. בשורות אלה הודית אפוא בעצמך, שמתן אמון ביושרו של הצד שכנגד הוא תנאי מוקדם והכרחי למשא ומתן.
אוכל להצביע על הוכחה נוספת, כי היתה לך תחושה שביטויים מסוימים במאמרו של מר גרוסמן/4 עלולים להפריע למשא ומתן שלנו: לא מסרת לי את המאמר בשלמותו (טבעי היה שאתה, כמו"ל של נויה ולט, תביא עמך את הגיליון בשלמותו), אלא הבאת לי רק את הפִסְקה השנייה של המאמר, שנגזרה בקפידה והכילה רק את תנאי השלום של המחבר./5 אני מעריך את רצונך לחוס על רגשותיי, שבא לביטוי במחווה הזאת. ואולם ברור ששאר קטעי המאמר אינם נראים לך מתאימים למשא ומתן. מדוע אפוא אתה דן אותי לכף חובה על שהעליתי את השאלה הטרומית הזאת באמצעות ד"ר בוקשפן, לאחר שכבר בקרון הרכבת נודע לי הנוסח המלא של המאמר? מר גרוסמן כתב בין השאר, שאת המעשה שלי ב22 במארס/6 'ניתן להשוות להתקפה הגרמנית על בלגיה'/7 - היינו לנבזות הגדולה ביותר בהיסטוריה המודרנית. והוא הוסיף: 'חוזים? הם פיסת נייר!' לשם מה אפוא צריכים בעלי בריתו לדון על חוזים נוספים עם רמאי שכזה?
כבר קודם לכן מחלתי לעמיתיי על דברים שאין עליהם מחילה: על המילה 'צביעות' בכרוז מ23 במארס, שהופץ מווארשה בשמם של ארבעה אדונים/8 ופורסם בעיתונות בעולם כולו - מילה שאף לא אחד מארבעת האדונים מצא לנכון להתכחש לה. מחלתי על כך, כי ייתכן שהכרוז ההוא חובר ברגע של כעס. שונה לחלוטין הוא המאמר שחובר על ידי מר גרוסמן חודשיים לאחר מכן ושפורסם על ידך בעיתונך, מר שטריקר הנכבד, לאחר שתורגם בקפידה. הפעם זו הטחת עלבון שנשקלה היטב. יתרה מזו, הצהרה זו שנשקלה היטב מעידה, כי המחבר רואה בי אדם המפר חוזים. אין אני סבור שאני ראוי להאשמה הזאת, אבל מר גרוסמן סבור אחרת. מר גרוסמן הוא חבר בעל השפעה בקואליציה של הרביעייה/9 שלך, וטבעי בעיניי שתחילה עליי לשקול, אם בנסיבות כאלה אפשר בכלל לנהל דיונים. עליי לשקול לפחות, אם אני האדם המתאים ליטול רשות דיבור בדיונים הללו. אני סבלני מאוד, מר שטריקר הנכבד, אך לכל דבר יש גבול.
על החלטתך לא לנהל עוד את הדיונים,/10 אודיע לוועד הפועל.
בכבוד רב,
[ו' ז'בוטינסקי]
הערות:
1 בתשובה למברקו של ז'בוטינסקי מבאזל (המברק לא נמצא), שבו קָבַל על מאמרו של גרוסמן בדי נויה ולט (ראה להלן), השיב לו שטריקר בנימה בלתי ידידותית (מ"ז, א21/3/1).
2 לקונגרס הציוני ה18.
3 איגרת אל בוקשפן 26.5.1933 , הערה 5.
4 M. Grossmann, 'Friede oder Krieg im Revisionismus', Die Neue Welt, 26.5. 1933
5 תמציתם של 'תנאי השלום': חזרה למצב שקדם לוועידת קאטוביץ, והכללת סעיף במצע המביע שאיפה להקמת הנהלה ציונית המורכבת מנציגי המפלגות הלאומיות, שתחולל רפורמה בהסתדרות הציונית.
6 דהיינו, ההודעה על נטילת כל הסמכויות של הנהלת ברית הצה"ר בידיו (איגרות אל גרוסמן 22.3.1933 ו- אל חברי הצה"ר 22.3.1933 ).
7 במלחמת העולם הראשונה.
8 הכוונה לכרוז בשמם של ארבעת חברי נשיאות הצה"ר (מאיר גרוסמן, יונה מחובר, זליג סוסקין ורוברט שטריקר), ללא ציון שמם, שגינה את צעדיו של ז'בוטינסקי בעקבות כישלון ועידת קאטוביץ ('אויפרוף פון דער רעוויז'-וועלט עקזעקוטיווע', דער נייער וועג, 31 במארס 1933).
9 במקור: quadrumvirat
10 שטריקר הודיע במכתבו (לעיל, הערה 1), שהוא אישית לא ינהל עוד דיונים על הקמת רשימות משותפות בבחירות לקונגרס הציוני ה18.