אל אליהו גינזבורג, ניו יורק
פאריס, 29 בינואר 1933 אנגלית
איליה איסאקוביץ' היקר,
מִשְאֵלָה מס' 1 אני למד,/1 שעדיין אינך מעריך די הצורך את מֵמַדיה של תנועת הפטיציה ואת היקפה. מטרת התנועה איננה רק לארגן חתימה קולקטיבית על פיסת נייר. מדובר בתהליך שיימשך לפחות שלוש שנים ואולי יותר. עיקרה של התנועה הוא לשכנע כל יהודי ראוי, כי הציונות הפעילה היא צורך אישי. על התנועה להתפתח בהדרגה, ממבצע התחלתי לחינוך ההמונים עד למשמעות של 'צ'ארטיזם';/2 ועליה להגיע מעלה-מעלה
עד להגשתו של 'דף הנייר' שלנו. את המאורע הזה יהיה צורך להפוך להפגנה גדולה. ואולם יהיה זה חסר ערך להתחיל עכשיו בעיבוד הפרטים. כמו כן אינני מבין למה עלינו 'להבטיח' למישהו, כי מיד עם הגשת הנייר ייפתחו השערים לרווחה. לעולם אין לצפות לתוצאות מידיות/3 בנוסח שבתאי צבי. להפך, תמיד יש להדגיש שזה רק אחד מן הצעדים, אם כי החזק ביותר, שאם יבוצע כהלכה יניע כוחות חדשים, הן בעולם היהודי הן בעולם הלא-יהודי, לפעול למעננו.
2.
אשר לקונגרס הציוני, קרא-נא את מאמרי 'הדינר והשקל' בראזסווייט, גיליון מס' 4;/4 רבים ינהגו לפיו. מיד לאחר שמועצת המפלגה תסכים להסיר את הילת הקדושה מן המאבק על הקונגרס הציוני, ההופכת אותו למעין עלייה לרגל - נחוץ או אינו נחוץ, אבל צריכים 'ללכת';/5 אז נהיה מסוגלים לשקול את העניין על פי מספר התומכים ומספר המתנגדים. היום, לאמיתו של דבר, יש יותר מתנגדים מאשר תומכים.
סבורני שאנו מסוגלים לזכות בניצחון גדול, במיוחד לנוכח השנאה שרוחש שוקל השקל הממוצע ל'שמאל'. ואולם איזו תועלת תצמח מכיבוש ההסתדרות הציונית, כאשר חובות כבדים רובצים עליה, וכאשר יהיה צורך להיאבק שנתיים נוספות בתוך ההסתדרות הציונית לכיבוש הפדרציות המקומיות, שתחבלנה בינתיים בכל היָזמות שלנו? אולם אני מוכן להקשיב לדעה מנוגדת. אם אשתכנע שהדבר כדאי, לא אבוא במבוכה/6 ואצטרף בעצמי למאבק, שיהיה תחרות של 'חבטות', כפי שאמרת.
ואם לא - אינני יכול לאסור על מישהו להשטתות, אולם מסע בחירות בתנאים כאלה עלול להיות כמובן חסר תועלת, הן לאיגוד הנפרד הן לברית הצה"ר. לפי שעה אינני יכול לתת לך תחזית מוגדרת יותר.
3. אני מקווה מאוד שתשנה את החלטתך החפוזה לקבל את מרות 'בית דינו' של גרונמן,/7 ותלך בעקבותיהם של סוסקין/8 וברכין (ההסתדרות הגישה נגדו תביעה בתור עורך משנה של ראזסווייט)./9 שניהם סירבו להכיר במוסד זה לאחר מעלליו האחרונים./10
4. שכחתי להשיב על אחת משאלותיך הקודמות: על דבר טענתו של מרמינסקי,/11 כי אחרי הפוגרום של שנת 1921 /12 הפצתי חוזר שבו תבעתי להימנע ממחאות. כמובן שזה שקר: החוזר הציע ליהודים לקיים מחאות ומעל לכול - לדרוש הקמתו של חיל מצב יהודי./13 אולם דבר אחד נכון: החוזר הציע ליהודים לתת את אמונם באופן אישי בהרברט סמואל. דבר זה היה כמובן משגה, שכן עדיין סברנו שהוא הגון, ולא חלמנו שהוא עומד להיהפך לנבל. אבל זה משגה כה בלתי נמנע שבתנאים דומים הייתי חוזר עליו גם עכשיו. אל תשכח שס'/14 נחשב בימים ההם למועמדנו, שפעל על פי הרשאה שבשתיקה מצדנו, כבן ברית ושותף: וכאשר השותף מועד, בראש ובראשונה אושיט לו עזרה. לעתים קרובות קיים סיכון שיתגלה כבלתי ראוי, כמו במקרה דְנָן. ואולם אין כללי התנהגות אחרים, ואינם יכולים להיות. אם אתה באמת חייב להשיב למ'/15 בעניין הזה, הודיעני-נא ואנסה למצוא את הטקסט המקורי של החוזר הזה, הקבור באיזשהו מקום בארכיון שלי. זה יהיה מהימן יותר מאשר ציטוט מתוך הזיכרון. ואולם השאלה העיקרית היא: למה תראה עצמה התנועה הרביזיוניסטית אחראית לכל מעשה של ו' ז'/16 שעשה עוד לפני הקמתה? הוא הדין לגבי הסכם פטליורה,/17 מעשה שאני גאה בו ואני מוכן לחזור עליו עם כל דניקין,/18 אם יהיה צורך בכך. עשיתי זאת על פי הבנתי שיש לה כללים משלה; ואולם תנועה שנוסדה ארבע שנים לאחר מכן, אל לה להרשות לכל אידיוט להטיל עליה אחריות בגין הרגישויות האישיות שלי. ידידי, אין זה תפקידו של המצע הרביזיוניסטי לתת הסבר מדוע נסעתי בשנת 1897 ללמוד משפטים ברומא ולא בבוקארסט.
הצלחה רבה לכולכם.
שלך תמיד,
ו' ז'
הערות:
1 מכתבו של גינזבורג, שאליו מתייחס ז'בוטינסקי, לא נמצא.
2
איגרת אל דיאמנט [1923. 12. 8] , הערה 3.
3 במקור ברוסית.
4
איגרת אל ויינשטיין ו- רוזנבלום 2.1.1933 , הערה 9.
5 לקונגרס הציוני.
6 במקור בצרפתית: g?n?
7
בית הדין של הקונגרס, שסאמי גרונמן היה נשיאו. ראה איגרת אל רוזנבלום 17.1.1933 , סעיף 5.
8 ראה איגרת אל הועה"פ של הצה"ר 10.12.1932 , הערה 6.
9 איגרת אל רוזנבלום 17.1.1933 , סעיף 5.
10 ראה שם, הערה 10.
11 ישראל מרמינסקי - Mereminsky (סלונים 1891^תל אביב 1946); עיתונאי ועסקן תנועת העבודה הציונית והסתדרות העובדים. היה מראשי
תנועת 'צעירי ציון' ברוסיה ובפולין. ב1924 עלה לארץ ישראל. בעת כתיבת המכתב שהה מרמינסקי בארצות הברית, בשליחות הסתדרות העובדים.

12 פרעות תרפ"א בארץ ישראל.
13 בנושא זה ראה איגרות אל צ'רצ'יל [1921. 5. 7] ו- אל ועד הצירים 11.5.1921 ו- אל ועד ההגנה 11.5.1921 ו- אל עורך הטיימס 14.5.1921
14.



שסמואל.
15 למרמינסקי.
16 ולדימיר ז'בוטינסקי.
17 ראה איגרות נוספות
18 איגרת אל ההנהלה הציונית 24.11.1921 , הערה 23.