אל יעקב הופמן, ריגה
פאריס, 28 באוקטובר 1932 רוסית
יעקב איסאקוביץ' היקר,
אני מצרף ברכה ל'אביביה'./1 לפי הנוהג אני שולח אותה באמצעות ההנהלה במקרה ש...
אני מבקש את סליחת 'חשמונאי' ואת סליחת בית"ר על שלא כתבתי להם במועד. קשה לי מאוד עכשיו, אין לי מזכיר ואני שקוע בעבודה עד צוואר - אין לי זמן לקרוא את דברי הדואר. אבל אגודת 'חשמונאי' יודעת שאני תמיד מוכן להָסֵב אל שולחנה הן בעת צרה הן בחגים. גם ברית טרומפלדור יודעת זאת. מסור להן זאת.
שפאן כותב שהוא השתתף בנשף 'חשמונאי' ונהנה (באותו יום ניהלתי שיחות עם בית הדפוס בעניין שטרי חוב).
אני מקווה שהשלמת עם 'חשמונאי'.
אם אתה מוכן, אבקשך לכתוב מאמר בשביל
ראזסווייט בשאלת השפות בלאטוויה, שכן אני חושש פן אטעה. בתוך תוכי אני סבור שהמיניסטריון צודק - אסור להטמיע את הילדים בתוך הרוסים או בתוך הגרמנים./2 אבל אתה הלוא לא תכתוב...
בשורה אחת טובה: באביב אהיה בריגה. אני משתוקק להביא אתי את אניה מארקובנה. אתמול היה יום השנה ה25 לנישואינו. שנינו מרוצים מהשידוך - נראה שגם היא מרוצה.
אני מחבק בחזקה את כל בני ביתך ואת כל ריגה שלי.
שלך, ו' ז'

1 לתנועת הנוער הרביזיוניסטית של תלמידי בתי ספר תיכוניים בריגה, במלאות חמש שנים להיווסדה.
2 בני הלאומים השונים בלאטוויה הורשו ללמוד בבתי ספר לאטוויים, ששפת ההוראה בהם היתה לאטווית, או בבתי ספר של הלאום שלהם. ז'בוטינסקי חייב את החוק הזה, מכיוון שהוא עשוי היה לעודד הורים יהודים לשלוח את ילדיהם לבתי ספר יהודיים, ששפת ההוראה בהם עברית, במקום לבתי ספר רוסיים או גרמניים כבעבר.