אל מאיר גרוסמן, לונדון
פאריס, 14 במארס 1932 רוסית
מאיר איליץ' היקר,
1. שלחתי 25 מכתבים./1 זו עשירית בלבד מן הכמות הדרושה. אני מצרף לצרור הזה את המעטפות שלי.
2. הנסיעה לתוניסיה נדחית לעת עתה בגלל האשרה. את האשרה האיטלקית קיבלתי עכשיו!/2
3. אמריקה ו3,000 עניינים. בחודש אפריל לא אוכל לנסוע, הן בגלל הגרון הן בגלל מצב בריאותי הכללי (זו אינה סתם עייפות. בימים הקרובים אלך לרופא ואסדר קו נסיליוּם). מלבד זאת: 1) באפריל יהיה צורך לחבר את 'הספר השחור' - באנייה ובאמריקה לא אהיה מסוגל לכתוב. 2)
אם כבר נוסעים לא'/3 יש להביא בחשבון את אוטאווה./4 לכן יהיה צורך לחשוב על חודש מאי. ואולם אינני בטוח שחודש מאי הוא עונה מתאימה. בדרך כלל סוף השנה אינו עונה מתאימה. אם הנסיעה תהיה במאי אז יהיה צורך לבצע את ניתוח הגרון באפריל, וזה עניין יקר. נסיעה ארוכה ללא ניתוח אינה באה בחשבון. בקיצור, על כך עוד נצטרך לשוחח. מה מבקש יעקבי לעשות שם? לְמה הוא ואתה מצפים? זכור רק דבר אחד: את הנסיעה הבאה אפשר יהיה להוציא אל הפועל רק בעוד שנים אחדות. מאוד לא רצוי לבזבז את אמריקה על לא כלום. בקש מיעקבי שיכתוב לי על תכניותיו ועל ציפיותיו.
4. גם אני מרגיש שליכטהיים אינו חש בנוח אצלנו./5 אם אמצא שעה פנויה אכתוב לו מכתב, אבל זה לא יועיל.
5. חוששני שהצטרפותם של חברינו לוועד הלאומי/6 תחריף את המצב במפלגה. ספק אם ההצטרפות הזאת תשתקף בפעילויות של הוועד הלאומי - 5 מתוך 23 זה לא כלום. בעוד חודש ימים ייתכן פילוג רשמי של המפלגה בארץ ישראל./7 זה טיפשי ביותר להיות מיעוט משתף פעולה, שכן זה רק יכפיש את שמה של המפלגה, ההמון יצעק: גם הרביזיוניסטים שלכם לא עזרו!
6. אשר לתכניתו של ניומן להקמת גוף פוליטי מאוחד,/8 אם הוא יפעל כוועדה מייעצת ליד ההנהלה הציונית, אז אין על מה לדבר. אם מדובר בגוף בעל סמכויות ביצוע, האפשרויות הן כדלהלן:
א) אם הגוף יהיה מעל להנהלה הציונית נהווה חמישית או לכל היותר שליש מהרכבו; משמעות הדבר - אפס.
ב) אם הגוף יכלול גם את חברי ההנהלה הציונית, מצבנו יהיה גרוע יותר.
בשני המקרים תהיה סמכות הביצוע של ההחלטות בידי ההנהלה הציונית. ואפילו ניומן עצמו יהיה המוציא אל הפועל, אל תשלו את עצמכם - הכול יישאר כפי שהיה.
מכל מקום, דבר אחד ברור: ההצטרפות של אנשינו למוסד מבצע כלשהו, נחשבת כהצטרפות להנהלה הציונית, והדבר נתון להחלטת הוועד הפועל של הברית כולה ולא רק של האיגוד הנפרד./9
לפי דעתי, אם נותנים אמון בניומן ובפארבשטיין, יש לעודד אותם להתפטר, צעד שיעורר את הוועד הפועל הציוני להביע אי-אמון בהנהלה הציונית. דבר זה יגרום לפחות לאנדרלמוסיה עם סיכוי לשינוי. גם אז אשאל, מה השמחה הזאת? אפילו אם ישתחוו לנו ויאמרו 'תשלטו', האם ניסע לאסוף כסך לכיסוי החובות למורים? אינני מייעץ! אני יודע בבירור, שאינני מוכן לקבל עסק במצב של פשיטת רגל אפילו הוא קדוש, שכן אני יודע מראש שאין לאל ידי להצילו. גורלה של ההסתדרות הציונית נחרץ להגיע לתחתית, וכך יהיה. האם היא תצוף למעלה לאחר מכן - זאת נראה.
אני לוחץ את ידך.
שלך, ו' ז'
הערות:
1 ראה איגרת אל גרוסמן 9.3.1932 , הערה 13.
2 באיחור של חודש (איגרת אל הועה"פ של הצה"ר 18.2.1932 ).
3 לאמריקה.
4 בשל הוועידה האימפריאלית הכלכלית העתידה להתקיים בעיר זו (ראה איגרת אל גרוסמן 18.1.1932 ).
5 על הסיבות לכך ראה איגרת אל ליכטהיים 3.7.1932 , הערה 1.
6 במושב השני של אספת הנבחרים (29 בפברואר- 4 במארס 1932) הצטרפו חברי הצה"ר לוועד הלאומי (ראה גם איגרת אל ויינשל ו' 31.3.1932
והערה 4). על הוועד הלאומי של כנסת ישראל ראה איגרת אל סולובייצ'יק 28.12.1920 , הערה 2). בשנת 1932 עמד בראש הוועד הלאומי יצחק בן-צבי.
7 במהלך הוועידה הארצית של ברית הצה"ר בארץ ישראל, שעתידה היתה להתכנס בסוף אפריל 1932 כדי לדון בהחלטות שנתקבלו בקאלה (איגרת אל ויינשטיין 28.4.1932 ).
8 איגרת אל גרוסמן 9.3.1932 , הערה 10.
9 לא רק של
חברי הצה"ר השוקלים את השקל והמשתייכים להסתדרות הציונית. בעניין ההבחנה בין חברי הצה"ר המבקשים להשתייך להסתדרות הציונית לבין אלה השואפים לפרישה ממנה, ראה איגרת אל בן-חורין 1.10.1931 , שבה עיקרי החלטות 'קאלה'.