אל יוסף פישר, פאריס
פאריס, 10 בפברואר 1932 עברית
מר פישר היקר,
אבקש את סליחתו על העדרי ממסיבה זו. הייתי שמח מאד, בעיקר בימים אלה, לשכוח לרגע את צרותינו ולחוג את יובל החמישים של חבת ציון, שחר התנועה הלאומית ליצירת מדינה עברית משני עברי הירדן. על אחת כמה וכמה כשמצורפת אליו חגיגת שנות הבגרות של הקרן הקיימת, בנה הבכור והחביב של התנועה ההרצלאית.
אולם חוששני כי שִכְחָה תהיה למעלה מכוחי. המרירות וההתמרמרות המתעוררות בקרבי למראה הנעשה בארץ תחת כנפי השלטון הנוכחי, לא תרשינה לי להסתגל בנאום שבעל פה לטון של חגיגיות שלוה.
אולם מחובתי היא לחזור ולהדגיש באיגרת זו שבכתב, כי כולנו, בלי הבדל מפלגה, זקוקים לקרן קיימת חזקה ומוצקה. אפשר להתוכח על הטקטיקה של מוסד זה, אולי גם על אחדים מעיקריו, אולם כל אלה אינם אלא דברים צדדיים. העיקר הוא, כי אנו רוצים בקרן קיימת חזקה, שמשמעו ראשית כול עשירה. אני מציין בגאווה מיוחדת ש'ברית תרומפלדור' עובדת במרץ למען גאולת הארץ בכל המדינות שלשכות הקהק"ל/1 עובדות בהן. לשכת הקהק"ל בצרפת, שאדוני עומד בראשה, היא אחת המסודרות והמצליחות שבהן.
ברגשי ידידות,
ז' ז'בוטינסקי
הערות
1 הקרן הקיימת לישראל.