אל אהרן צבי פרופס, וארשה
פאריס, 1 בדצמבר 1931 עברית

אדון פרופס היקר,
היות ואדוני כתב לי רוסית, יש גם לי הרשות להקל על עצמי את הכתיבה ולכתוב לו באופן הנוח לי ביותר.\1
יקבל-נא וימסור לגברת פרופס את השתתפותי בצערכם הגדול.\2 אינני מוסיף שום מילה של נחמות, כי הלוא כתוב בפרקי אבות: 'אל תנחמהו'.\3
את המצב שנוצר לרגלי האבל הזה אני מבין; מאוד אצטער אם יוכרח אדוני לעזוב את משרתו אף לשנה אחת, כי זוהי דעת כולנו - שאין כמוהו אדם המוכשר למלא את התפקיד החשוב הזה, החשוב והקשה מכל תפקידי בית"ר. אבל הכרח הוא הכרח.
מה שנוגע ליורשו הזמני, נתייעץ. הכול תלוי עתה בהצלחת מפעל החנוכה.\4 אם יהיה כסף, אם נוכל להבטיח את המשכורת העלובה, תפתר גם שאלה זו בכי טוב. ולא - אז בכלל אינני יודע מה יקרה.
אותו דבר גם בנוגע לתשלום משכורתו הנעכבת של אדוני. החוב שאנו חייבים לאדוני היה באמת אחת הסיבות העיקריות אשר גרמו לדרישתי זו - 'מפעל החנוכה'.
שלום וכל טוב לשניכם.
מוקירו,
ו' ז'

הערות:
1 עברית בכתב לטיני.
2 לא נתחוורה סיבת האבל.
3 'ר"ש בן אלעזר אומר: אל תרצה את חברך בשעת כעסו ואל תנחמהו בשעה שמתו מוטל לפניו…' (מסכת אבות פרק ד, יח).
4 בהצלחת המגבית של קרן 'תל-חי', שתיערך בחג החנוכה.