אל אפרים קוצנוק, וארשה
פאריס, 3 בנובמבר 1931 עברית

אדון קוצנוק היקר,
ד"ר דרליץ' כותב לי שאדוני נעלב על שתיקתי.\1 לרחמים אני ראוי ולרחמים מצפה מאת ידידָי, לא לכעס ולהרגשת עלבון. כשמונח לפני מכתב הדורש תשובה קצת מורכבת, ישוב-דעת, וביחוד כוח - עפ"י רוב הנני עוזב אותו בלי תשובה, כי מ חי האומלל הכריז שביתה ואיננו פועל בשום ענין פחות או יותר 'מְקוּמפּלָק'\2 (עברית של פריס). אִיך שווייג? מיינע צרות שווייגען.\3
במכתבו אל הועד הפועל הצה"רי אמנם כתב אדוני דברי הבל\4 - אינני זוכר מה כתב, אבל דברי הבל היו והבל הבלים - אולם בעבור העוון ההוא אתלה אותו בעץ כשנתראה פנים אל פנים; בינתים נא להאמין כי ידידים היינו ונשארנו.
נא למסור לועד המרכזי\5 כי הנני מודה להם על הזמנתם בשנית לבוא לועידה.\6 רצוני לבוא. אם יש גם היכולת - עוד קשה לי לברר. אין כסף, לא לי ולא לועד הפועל. כסף מכם לא ארצה לקבל, אפילו היה לכם כסף. הרצאות בתשלומים וגם בלי תשלום לא ארצה: דַי לי באיום שיבקשוני לקרוא הרצאה פומבית, ואסרב לבוא. זהו הקשי. בכל זאת אני מקוה כי יקרה פלא ואוכל לבקרכם, בפרט שזה יתן לי את האפשרות לבקר גם את שִעורי המדריכים לבית"ר. אבל לקבוע את הזמן בדיוק אי-אפשר. עצתי: קבעו את הזמן בעצמכם מבלי להתחשב בי, ואני אשתדל.
דרישת שלום לגברת ולנ ער.
מוקירו,
ז' ז'בוטינסקי
הערות:
1 מכתבו של דראליץ' לא נמצא.
2 מסובך.
3 יידיש: האם אני שותק? צרותיי הן הגורמות לשתיקתי.
4 ראה איגרת אל דראליץ' 11.9.1931 , הערה 2.
5 לוועד המרכזי של ברית הצה"ר בפולין.
6 לוועידה החמישית של ברית הצה"ר בפולין.