אל אליהו בן-חורין, תל אביב
פאריס, 1 באוקטובר 1931 רוסית


אדון בן-חורין היקר,
בימים אלה קיבלתי מברק, שגם אתה נמנה עם חותמיו, המוחה על ויתורים בשאלת ההסתדרות הציונית העצמאית ובשאלת הפרישה מההסתדרות הציונית.\1 הייתי אז בקאלה.\2 על עמדתי בשאלת ההסכם שהשגנו שם, תוכל לקרוא במאמר בראזסווייט בחתימת
מ'ג'א'.\3 ברית הצה"ר עדיין איננה ההסתדרות הציונית החדשה, אבל היא חדלה להיות חלק מההסתדרות הציונית, ויהיה מגוחך להכחיש שצעדנו צעד קדימה. אם יהיו בקרבנו שוקלי שקל, פעולתם הציונית לא תנוהל על ידי ברית הצה"ר, אלא על ידי הסיעה הרביזיוניסטית בוועד הפועל הציוני. זה ויתור לנו,\4 ובתמורה לכך יש גם ויתורים להם.\5 הוויתורים אינם נוחים, אבל אי הנוחות תגדל אם יווצר קרע בברית שחבריה תמימי דעים בכל השאלות, פרט לשאלות הנזכרות לעיל. מלבד זאת, אין זה נוח להפסיד את גרוסמן ואת מחובר בלונדון (וכי מי ינהל את הפעילות המדינית בלונדון?), את סוסקין בז'נווה (מי יפעל שם במקומו?), את ליכטהיים, את שטריקר, כמה מן הארץ-ישראלים החשובים ואלפים רבים אחרים. לעולם לא אוותר על השקפת עולמי, בדומה לבעל בית נאמן שאינו רוצה לאבד דברי ערך כל עוד קיים סיכוי לשמור עליהם ללא 'שמד'.\6 לו ב1929 היו אנשינו מסכימים להקמת הסוכנות הייתי תומך בפילוג; הוא הדין אלמלא עלה בידי עתה לשחרר את ברית הצה"ר מדגל ההסתדרות הציונית. אבל כל עוד אני רואה אפשרות מוסרית לוויתורים המאפשרים לשמור על שלמות המכונה שלנו, אתנגד לנקיטת השיטה 'אפס ויתורים'. שיטה זו יש לנקוט רק כאשר מתכוונים לחסל את הצד השני. אך אם מתכוונים לשמור עליו, אין לנהוג כך.
אם אתה חושש פן הוויתורים שלנו לרוכשי השקל יאטו את קצב פעילותנו העצמאית - טעות בידך. לו היינו נשארים ללא מרכזי הפעילות שלנו בלונדון ובז'נווה, היה קצב עבודתנו הרבה יותר איטי, שלא לדבר על קטיעת איברים נוספים. אני יודע מהו המאמץ הדרוש להקמת מפלגה מן היסוד, ואני אומר לך שסתימת פרצות בלבד היתה אורכת שנתיים, ובמקום הצ"ח\7 היתה קיימת במשך השנתיים רק ועדה לארגונו. ובינתיים אצה הדרך לעבודה עצמאית הן לאנשי לונדון, הן לסוסקין, הן לרוכשי השקל שבינינו, בדומה לנו ולך; אני יודע זאת ואני אחראי לכך. מאידך גיסא, הם איבדו שלושה רבעים מהעניין בפעילות השקל. הם יודעים אל נכון, שפרט לארבעה חודשי פעילות לפני הקונגרס אין כמעט פעילות בתחום הזה. אני בטוח שמבחינה מעשית כמעט שלא נרגיש 'בסיעה שבוועד הפועל הציוני' ולא נבחין בה, פרט לארבעה חודשים בשנת 1933. האם בגלל זה כדאי להביא לקרע בברית הצה"ר? אין בכך היגיון.
ועכשיו אבקש ממך ומכל החבורה שלנו, ואני מבקש זאת בתור ידיד וחבר לנשק, הסתפקו במה שאני הסתפקתי, ועזרו להחזיר את הסדר על כנו גם בארגוננו בארץ ישראל.
II
בקאלה סירבנו להכיר בארגון החדש.\8 אבל לא די בכך. כאשר קיימת קבוצה של בלתי מרוצים, כפי שנאמר במברקך, ולוּ רק בכמות מבוטלת\9 אך הם אינם קטלא קניא מבחינה איכותית, אין די ב'פיזורה'. גם כאן אדרוש מכולכם יחס של בעל בית טוב, שאינו רוצה לאבד דבר בעל ערך.
אני משוכנע בכל מאודי, וגם אתם משוכנעים, שהצה"ר הארץ-ישראלי נמצא במצוקה לא בשל חילוקי דעות אידיאולוגיים, אלא בשל מריבות בין א' לבין ב' ובין ג' לבין ד'. אין בדעתי להמעיט בחשיבותו של העניין - מתחשבים בו גם במדינות המתוקנות ביותר. אך למען השם, אין לשכוח שבשני המחנות יש אנשים שאין ביניהם יריבות, ומבחינה פסיכולוגית הם יכולים לעבוד יחד, בעיקר לאחר שהושגה הסכמה בשאלות העקרוניות. פירושו של דבר, האנשים שאינם מסוגלים לשבת על יד א' או על יד ב' חייבים לפרוש מהמרכז. מכל מקום, יש להרכיב את המרכז מנציגי שני בעלי המזג.
אתה בעצמך יודע מה דרוש. כפי שאני לא הייתי יכול לנהל בפאריס את הפעילות המדינית ללא גרוסמן, מחובר וסוסקין, כך אתם בארץ ישראל תתקלו באלפי מכשולים אם מפעל 'תוצרת הארץ' (שצריך להתחיל בו בחורף זה ויהי מה) יתנהל ללא קבוצת 'מסחר ותעשיה'\10 וכו'. תהיה זו שטות לדחות קבוצות מועילות כאלה. וייזל ציער אותי מאוד והעמיד אותי במצב קשה, בסרבו להרכיב את מועצת המערכת מנציגי שני המחנות;\11 בגלל זה העם הוא זר למחצית חברי המפלגה. מדיניות גרועה היא גם מרכז חד צדדי. יש להבין אחת ולתמיד: לעת עתה תנועתנו איננה מעגל ובו מרכז אחד (דיברתי על כך לפני שלוש שנים בווינה), אלא אליפסה ובה שני מרכזים. יש להודות בכך ולשאוב מזה כוח. על כן, הן המרכז\12 הן הוועד הפועל\13 חייבים להיות אליפטיים.
לכן דרושה ועידה חדשה, לא משום שהוועידה שהתקיימה באוגוסט היתה בלתי חוקית, כפי שהארגון משתדל להוכיח;\14
אני אישית אינני סבור כך, ואין זה
העיקר. יש הכרח בוועידה, מכיוון שלאחר ההסכם בקאלה צריכים ליצור אווירה חדשה. המרכז בעצמו צריך לדרוש את כינוסה של הוועידה כאמצעי קונסטרוקטיבי להבראת המפלגה. יתר על כן, עליכם לדרוש שוועדת בחירות פריטטית תנהל את הבחירות. נוסף על כך אכתוב היום ליבזרוב, שבבחירות החדשות עליהם לנהל תעמולה מרבית, כדי שאחרי כן לא תהיה להם זכות 'לנטור טינה' כקבוצה קטנה של נקיי כפיים\9 שעלבו בהם. ובוועידה, כולכם חייבים לשאוף לבחירת מרכז אשר ייצג את שני המחנות. תוך כדי כך שאלו כל אחד באופן ישיר, החל בי' ו'\15 וכלה ביבזרוב: האם אתה יכול להכריז כאן באוזני הכול שאתה, ויינשל, נותן אמון מלא ביבזרוב ומסכים לעבוד עמו? והאם אתה יבזרוב נותן אמון מלא בוויינשל וכו'? מי שלא יצהיר הצהרה כזאת, תדחו אותו בכבוד ובצער; האחריות להרחקתו תחול עליו. ואם בגלל שיבזרוב הרחיק את עצמו, ירחיק את עצמו גם א' ו'\16 ויסרב לעבוד, יהיה זה מעשה רע וחבלה שאין לה כפרה. אפשר להתחשב בחוסר אהדה בין בני אדם, מכיוון שזה בדמם ובמוחם, ואי אפשר להתגבר על תחושות כאלה. אך אין להטיל ספק בנאמנות של אנשים המעורבים בחוסר אהדה. יסלחו לי הידידים שאני נוקב בשמות. אהיה מאושר אם הזכרתי אותם
בטעות. אבל במהות, כל הדברים שאני כותב הם בבחינת אלף בית. לא אשתף פעולה עם הוועד הארץ-ישראלי, אם לא יהיו בו נציגי שני המחנות. ללא התנאי הזה לא אעבוד בהעם, שכן אני בטוח שלא יֵצא מזה דבר - בין כה וכה תתפרקו!
אשר לשאלת המִפְקָד, המליאה בקאלה צידדה בחרם. מאמר שלי בנושא זה מתפרסם בראזסווייט.\17
אשר למועצת המערכת של העם ולמגמתו: נדמה לי ששאלת מגמתו - אם הוא 'בעד הצ"ח' - כבר איננה חשובה. אם הברית הופכת להיות עצמאית, כל השאר יבוא על פתרונו. לא ניתן לנהל עכשיו ויכוחים בנושא זה, כי אין כל אפשרות להוכיח במילים פשוטות שיש הבדל ממשי בין ברית הצה"ר העצמאית לבין ההסתדרות הציונית העצמאית. אני מרגיש בהבדל וגם אתם חשים בו, אך קשה לנסחו. במקום מריבות, צריך לנהל עכשיו מדיניות חיובית ולהרים את ברית הצה"ר העצמאית לדרגה של הצ"ח.
הראה-נא את המכתב לידידים הקרובים ביותר. הדבר החשוב ביותר ברגע זה הוא להלום במִפְקָד. על כך אכתוב ליבזרוב ולבבקוב.
אני לוחץ את ידך בחזקה.
שלך, ו' ז'
אני ממתין לחדשות טובות על אודות בית"ר.\18
הערות:
1 המברק לא נמצא.
2 בישיבת המליאה של הוועד הפועל (28-29 בספטמבר 1931).
3 פסידונים של ז'בוטינסקי. שם המאמר: '??????????'
('הסכם'),
ראזסווייט, 4 באוקטובר 1931. תרגום עברי: זאב ז'בוטינסקי, הרוויזיוניזם הציוני במאבקיו, קובץ מאמרים ב'ראזסוויט' לשנים 1930-1931, בעריכת יוסף נדבה, תל אביב 1986, עמ' 242-244.
4 לתומכים ברעיון הפרישה מההסתדרות הציונית ובהקמת הסתדרות ציונית חדשה.
5 למתנגדי הפרישה מההסתדרות הציונית.
6 במקור בעברית בכתב קירילי.
7 הסתדרות ציונית חדשה.
8 בהתארגנות של קבוצת המתונים בארץ ישראל (איגרת אל בן-חורין 17.9.1931 , הערה 3).
9 במקור בעברית.
10 ראשי חברת 'מסחר ותעשייה' (איגרת אל ז'בוטינסקי ח' ו- ת' 7.9.1925 , הערות 6-7), אלכסנדר יבזרוב ואברהם אידלסון (איילון), עמדו בראש האופוזיציה למרכז הצה"ר בארץ ישראל (איגרת אל בודנהיימר 9.7.1925 , הערה 3).
11 איגרת אל רוזוב י' ו- פון וייזל ו' 5.12.1930 ו- איגרת אל פון וייזל ו' 6.12.1930 .
12 מרכז הצה"ר הארצי.
13 ההנהגה העולמית של ברית הצה"ר.
14 חברי הקבוצה האופוזיציונית בארץ ישראל טענו, שוועידת הצה"ר שהתקיימה ב1 באוגוסט בתל אביב היתה בלתי חוקית. וזאת משום שכונסה במיוחד לשם קבלת החלטה על פרישה מההסתדרות הציונית. כוונה זו עמדה בסתירה להחלטת ועידת הצה"ר שהתקיימה בבאזל ב16 ביולי, ולפיה שאלת הפרישה תידון רק בוועידת דצמבר (מכתבם לוועד הפועל מ1 בספטמבר 1931, מ"ז, ג34/10).
15 ביעקב ולדימירוביץ' ויינשל
16 אברהם ולדימירוביץ' ויינשל.
17
'????????' ('המִפְקָד'), ראזסווייט, 4 באוקטובר1931. תרגום עברי: זאב ז'בוטינסקי, הרוויזיוניזם הציוני במאבקיו, קובץ מאמרים
ב'ראזסוויט' לשנים 1930-1931, בעריכת יוסף נדבה, תל אביב 1986, עמ' 245-247.
18 ראה איגרות אל בן-חורין 15.9.1931 ו- 24.9.1931 .