אל אהרן צבי פרופס, וארשה
פאריס, 24 בספטמבר 1931 עברית

ידידי,
תודה על שני מכתביך\1 שקבלתי בין ראש השנה ליום הכפורים. אני מסכים בכל מה שכתבת. כל המגרעות שישנן בתנועתנו עד עתה אינם חסרונות אורגניים, כי אם רק תוצאה מחסרונות הארגון וההנהגה; ק דם כל, לפי דעתי, חסרונות ההנהגה המרכזית. ובזה אני מאשים אך ורק את עצמי, לאמר -
את גורלי שרק עתה הרשני לגשת לעבודת בית"ר. המפקדה העליונה בריגה ובוינה\2 עשתה כל מה שהיה ביכלתם, ורוב הנציבים, ואתה בפרט וביחוד, אתה עם קציניך המצוינים, גם כן מלאו את תפקידם בתנאים קשים מאד בא פן מסור ונמרץ.
עתה החלטתי להקדיש זמני וכחי לבית"ר. גם זה לא יפתור כמובן את כל הבעיות וגם לא את רובן: כ חותי מוגבלים, הבָנָתי את נפש בית"ר וצרכיו מתפתחת רק לאט, וח סר אמצעים חָמְריים יעיק עלינו השנה כאבן מעמסה; ובכל זאת אני מקוה כי נתקדם.
ברגע זה חזקה תקותי, כי בעוד ימים מעטים ישמע העולם הצה"רי והבית"רי בשורת הסכם ושלום בתנועתנו.\3 אמנם לא תשתנינה דרכי בית"ר אף אם תֵאָכזב תקוה זו; אבל אני רוצה להאמין כי לא תֵאָכזב.
על כל פנים, יהא מה שיהיה, זוהי אמונתי: כעבור חמש שנים תעמוד בראש עמֵנו ציונות חדשה ונכונה, ובית"ר היא גרעינה ושרשה של הציונות ההיא. באמונה זו קשרתי את שנות המרץ האחרונות שעוד נותרו לי אולי; בגללן אחיה ואטרח. ונרְאֶה.
תל-חי,
מוקירך,
ז' ז'בוטינסקי
הערות:
1 המכתבים לא נמצאו.
2 איגרת אל הצה"ר אוסטריה [1931. 2. 19] , הערה 6.
3 ז'בוטינסקי הביע את תקוותו, שבכינוס הוועד הפועל של ברית הצה"ר בקאלה יושג הסכם בין שני המחנות. ראה גם
איגרת 276אל בן חורין 24.9.1931 .