אל ישראל רוזוב, לונדון
פאריס, 10 בספטמבר 1931 רוסית

סלח לי על טיב הנייר!
ישראל אנשלוויץ' היקר,
תודה על המכתב.\1 גם אני מתחיל לחוש שיש תקווה לשלום, אולם עליי להודות - רק מצד הפאריסאים\2 ומצד שטריקר. אני מאוד שמח שלפי התרשמותך גם מ' אי'\3
רוצה בשלום, אולם מכאן אין רואים זאת. הפרוטוקול של ישיבתכם מ1 בספטמבר\4 נוסח בצורה כזאת, שהעוינות מורגשת בכל מילה. אם אשם בכך הסגנון של המזכיר, הרי זה עוד יותר גרוע - פירושו של דבר שגם את המזכירים גררו אל הקרב. בעמוד השני (הטקסט הגרמני) נמסרה דרישתי בצורה מסולפת: לא דרשתי שהפשרה תושג\5 עד לישיבת המליאה; אני דורש שתוגשנה הצעות לפשרה גם על ידי המתנגדים לעצמאות.\6 איזה מין תעלול זה? ומה טיב ההחלטה הזאת - לשלב
בחוזר 'בעד ונגד' את מאמרי בראזסווייט בתור 'בעד',\7 בשעה שהוא מציג רק צד אחד של השקפתנו? כך אין עושים שלום.
אם לפחות אתה לא איבדת את השליטה העצמית, אבקשך מאוד לעמוד בתוקף על כך שכל זה ייפסק. לוועד הפועל יש עכשיו משימה אחת בלבד: לחפש בסיס לשלום. דבר זה אפשרי רק בתנאי שכל אחד יתייחס בכבוד אל מצפון חברו. מי שאיננו רוצה לפרוש מההסתדרות הציונית אינני מגרש אותו, ובשמחה אמצא לו מקום ברביזיוניזם. אך בל יכריחו גם אותי, לא ישירות ולא בעקיפין, להשתתף בהסתדרות הציונית. והעיקר: התיישבו סביב לשולחן וחישבו על הצעות ממשיות.
ראפאשה\8 יאכל אתנו היום ארוחת ערב. לפני מספר ימים הוא היה אצלי והיה ערני מאוד.
אני מחבק אותך בחזקה,
שלך, ו'
הערות:
1 המכתב לא נמצא.
2 חברי הוועד הפועל של ברית הצה"ר המתגוררים בפאריס.
3 מאיר איליץ' גרוסמן.
4 ישיבת הוועד הפועל של ברית הצה"ר. בישיבה זו השתתפו אברהם אנג'ל, מאיר גרוסמן, יונה מחובר, ישראל רוזוב, מיכאל שוורצמן (כאורח) והמזכירים: אברהם אברהמס והרצל רוזנבלום (מ"ז, ג5/1/2).
5 במקור בגרמנית: Das Kompromiss erzielt worden sei
6 ראה איגרת אל הועה"פ של הצה"ר 17.8.1931 , סעיף 5.
7 בישיבה האמורה של הוועד הפועל של ברית הצה"ר (שהתקיימה בהיעדרו של ז'בוטינסקי) הוחלט, שבחוזר אשר יוקדש לדיון בנושא הפרישה (בעד ונגד) ישולב מאמרו של ז'בוטינסקי, שראה אור בגיליון 35 של ראזסווייט מ30 באוגוסט 1931 (איגרת אל הועה"פ של הצה"ר 19.8.1931 , הערה 6), כמייצג את עמדת תומכי הפרישה.
8 רפאל רוזוב - אחיו של ישראל.