אל מאיר גרוסמן, לונדון
פאריס, 6 בספטמבר 1931 אנגלית

מר גרוסמן היקר,
אני מבקש להודיע שבהתאם למכתבי לוועד הפועל מ17 באוגוסט והמברק שנשלח בעקבותיו ב19 באוגוסט,\1 אני שב ונוטל בידי את תפקידיי כנשיא הברית.
נקטתי צעד זה וניסחתי את ההערות שבהמשך, לאחר התייעצות עם חברי הוועד הפועל שנתאפשר לי לשוחח אתם אישית בפאריס: האדונים ברכין, שכטמן וטריווש. ד"ר טיומקין איננו נמצא כאן, אך על פי שיחות קודמות עמו סבורני שאני נהנה גם מתמיכתו.
החלטתי להפסיק את חופשתי ולשוב לתפקידיי כנשיא, כדי למנוע שהפולמוס על זיקתנו להסתדרות הציונית יתדרדר לריב ולפילוג. כשהחלטתי לפרוש זמנית מתפקידיי הרשמיים, עשיתי זאת בתקווה שצעד זה יסייע לשני המחנות להגיע להסכם. אולם למרבה הצער אני רואה סימפטומים רבים למגמה הפוכה לחלוטין, ששיאה בהצעות ישירות להחיש את הפילוג ולגרום לאנשים מסוימים ולקבוצות לפרוש מהברית; בעוד שלא ניכר כל מאמץ לפעול נגד סטיות פלגניות כאלה.
בתנאים אלה, מחובתו של הנשיא להתערב ולהזכיר לכל הנוגעים בדבר, שמטרתו של הוויכוח הנוכחי הוא להגיע לאחדות.
אין ספק שהמשימה העיקרית המוטלת על הוועד הפועל, לאור ההתפתחויות בתוך הברית, היא לעשות מאמץ עליון כדי לשמור על אחדותה של התנועה הרביזיוניסטית. על הכול להבין שמטרה זו, ולא השמירה על 'סטטוס קוו' שאינו מוליך עוד לאחדות, היא שצריכה לעמוד מעתה ואילך בראש דאגותיו של הוועד הפועל. אני שבע רצון שלמרבה המזל גם רצונם של רוב הרביזיוניסטים, תהיה עמדתם במחלוקת זו אשר תהיה, הוא למנוע קרע בברית ולסייע לה לצאת מוועידת דצמבר המוצעת מאוחדת ודוברת בקול אחד.
אפשר להשיג משימה זו רק אם ראשי הברית, ובמיוחד חברי הוועד הפועל, יעשו כל אשר לאל ידם להכנת בסיס להסכם מקיף ככל האפשר, שיאחד את היסודות העיקריים של שתי המגמות. ברור שיש רביזיוניסטים שחברותם בהסתדרות הציונית או בגוף המסונף לה באופן רשמי אינה מתיישבת עוד עם מצפונם כציונים וכבני אדם. באותה מידה גם ברור, שיש רביזיוניסטים שהחליטו להמשיך להשתייך להסתדרות הציונית שנוסדה על ידי הרצל, ולהמשיך במאמציהם לשמרה ולחדשה. אנו ניצבים אפוא בפני עמדות תקיפות והוגנות של שני צדדים בוויכוח. יש לכבד את שתיהן. חובתו הראשונה והחשובה ביותר של הוועד הפועל היא לגלות מנהיגות ולהכין בסיס להסכם שיהיה לו סיכוי סביר להתקבל על ידי שני המחנות.
רצוי כמובן שהבעיות הכרוכות בכך יובהרו במלואן בדיון פומבי וחופשי הן מהבחינה הרביזיוניסטית הן מבחינת האידיאולוגיה הייחודית של ברית טרומפלדור. יש לעודד ויכוח מסוג זה תוך כיבוד הדדי. אולם מן הראוי שהוויכוח יהיה ידידותי, והדרך הטובה ביותר לכך היא להודיע לחברי התנועה שבעת ובעונה אחת עם התקדמות הוויכוח, המנהיגים האחראים של הברית יחתרו יחד להשגת הסכם.
רצוי במיוחד שהקווים הכלליים של 'פשרה'\2 כזאת ינוסחו לפני שיכונסו ועידות רביזיוניסטיות ארציות במרכזים העיקריים של תנועתנו; כך שהוועידות האלה אולי תושפענה מהם ותקבלנה החלטות שתובלנה לאחדות, תוך סיפוק מצפונם של שני הצדדים, ולא תתקבלנה החלטות חד-צדדיות שיעמיקו את המחלוקת.
הדבר חשוב גם מסיבה נוספת: ארצות רבות\3 עומדות על כך שחברי הוועד הפועל ישתתפו בוועידותיהן. יהיה זה מאוד בלתי רצוי שנציגי הוועד הפועל ינאמו בוועידות הללו ויִסְתְרוּ איש את רעהו. חברי הוועד הפועל יכולים לייצג את המנהיגות המאוחדת רק כשזו מדברת בקול אחד.
לדעתי, על הוועד הפועל להתרכז במשימה הזאת בישיבת המליאה הבאה שיש לכנסה מוקדם ככל האפשר, למשל בימים 26-27 לחודש או סמוך למועד זה. אולם כדי שבישיבת המליאה יהיה סיכוי כלשהו להגיע בזמן הקצר העומד לרשותה לתוצאות כלשהן הראויות לשמן, הכרחי ששני הצדדים המעורבים בפולמוס ינסחו מראש הצעות ממשיות המובילות ל'פשרה', והן תישלחנה בכתב לחברי הוועד הפועל, כדי שיוכלו לעיין בהן לפחות ימים אחדים לפני כינוס המליאה.
ברוח זו אכתוב לחברים שונים של הוועד הפועל המייצגים דעות שונות, ואבקש מהם לנסח את עמדותיהם, בדבר הדרך הטובה ביותר לשילוב עקרונותיהן של שתי המגמות במבנה העתידי של הברית.
אני מבקש מהמשרד הראשי שיואיל לעשות סידורים לפרסום המכתב הזה בחוזר הבא.
עבדך הנאמן,
ו' ז'בוטינסקי
נשיא ברית הצה"ר
הערות:
1 איגרות אל הועה"פ של הצה"ר 17.8.1931 ו- 19.8.1931 .
2 במקור בגרמנית: Ausgleich
3 מנהיגי ברית הצה"ר בארצות רבות.