אל ריכארד ליכטהיים, ברלין
הוהוואלד, 17 באוגוסט 1931 אנגלית

ליכטהיים היקר,
מכתבך הוא מהלומה כבדה.\1 אינני מנסה אפילו להתעלם מכך, כי ייתכן שזה בא ללמד על ראשית הקץ של עבודתי ושל פעילותי הציבורית. אבל אינני יכול לפעול באופן שונה מכפי שאני פועל עתה. הקונגרס הזה היה בשבילי אולטימטום: שַנֵה או שְקע, ועליי להמשיך בדרכי.
טיפחתי תקווה שידידים כמוך וכמו ג',\2 שהלכתי בעקבותיהם במשך שנים בניגוד להכרתי המדינית,\3 יתנו לי כמה שנות אשראי וילכו אחריי, ואולי יכירו שדרכי היא הדרך הנכונה. צר לי על הסירוב להעניק לי את האשראי הזה.
אם אפשר, אל תעשה דבר נמהר שאין להשיבו.\4 אם אכשל, אפשר שאסתלק ואשאיר את התנועה הרביזיוניסטית לך ולג'. אין צורך להפנות עורף לרביזיוניזם לפני שיתברר לאן פניה של התנועה.
יקרה אשר יקרה, לעולם לא אשכח את השותפות שלנו, ואת החדווה והגאווה שהעניקה לי.
ידידך הנאמן,
ו' ז'
הערות:
1 במכתבו מ14 באוגוסט הודיע ליכטהיים, שלצערו הפעילות המשותפת שלו עם ז'בוטינסקי הגיעה לקצה, ואין הוא יכול עוד ללכת בדרכו (מ"ז, א19/3/1).
2 גרוסמן.
3 כגון בשאלת המשך ההשתייכות להסתדרות הציונית, ובשאלת ההשתתפות בוועד הפועל הציוני לאחר הקמת הסוכנות היהודית המורחבת. ראה גם איגרת אל גרוסמן 11.1.1929 , הערה 5.
4 במקור בגרמנית: unwiderruflich