אל ריכארד ליכטהיים, ברלין
פאריס, 20 במארס 1931 אנגלית

ליכטהיים היקר,
חוששני שההחלטות שהתקבלו בוועידתכם יגרמו נזק רב.\1 ייתכן שהמרכז הארץ-ישראלי אולי יכעס ואולי לא, אך עובדה היא שחלק מחברי הוועד הפועל, ואני בתוכם, מעדיפים את הפעילות שלהם על פני חוסר הפעילות שלנו בלונדון. למרכז\2 עצמו אין קשר לפלירט של וייזל עם ה'אגודה'\3 ולא להרצאתו בקהיר.\4 פעולותיו של המרכז הן בהחלט על דעתי. אני גם תמים דעים עם נציגינו שקמו ויצאו מאספת הנבחרים,\5 גם אני הייתי נוהג כמותם. למעשה נהגתי כך ב1929, במושב שבו נבחרו הנציגים לסוכנות היהודית.\6 אין טעם לדון עכשיו אם שיפוטך הוא ההגיוני ביותר או השיפוט שלי: עובדה היא שהמחלוקת איננה כלל בין הוועד הפועל לבין אנשי ארץ ישראל, אלא בין אנשי הוועד הפועל לבין עצמם. הוועידה הגרמנית נקטה עכשיו עמדה פומבית נגד מדיניות שאני תומך בה כמעט בלב שלם.
אולי שגיתי שלא יִידַעְתִי אותך קודם על ריב קשה למדי בין גרוסמן לביני מאז ה3 במארס. באותו יום קיבלתי העתק של מכתבו (הוועד הפועל) למרכז,\7 ובו 'החלטות הוועד הפועל' שלא חתמתי עליהן ואפילו לא ראיתי אותן (הייתי יושב ראש ישיבת המליאה שהתקיימה בימים 21-23)\8. הנימה הכללית של המכתב היתה של גינוי. מיד שלחתי מברק לג':\9 'אני דוחה מכול וכול את מכתבך למרכז הארץ ישראלי, מכתב דחוף בדרך'.\10 את המברק הוא קיבל ב4 לחודש, אך למרות זאת הוא שלח בו ביום את החוזר מס' 2/8 ובו חזרה על אותן 'החלטות' ועל דברי הגינוי. מאז כתבתי לו פעמיים או שלוש פעמים שלא לכך התכוונה המליאה. במליאה הצהרתי בשיקול דעת ובבהירות, שאני לצדם של אנשי ארץ ישראל ולא נגדם, ושלעולם לא אסכים לשום רמז של גינוי בשם הוועד הפועל שאני נמנה עם חבריו. כרגיל החלטנו (במליאה) להתפשר, ויחד כתבנו טיוטה של החלטות שתוכל לראותן בעמוד 3 של החוזר מספר 2/8. אשר להחלטות בעמוד 4, מעולם לא ראיתי אותן ולא הייתי מסכים להן; בין ההחלטות הללו אין אפילו החלטה אחת המאפשרת לאנשינו בלונדון לכתוב מכתב גינוי בשם הוועד הפועל. כך הסברתי. התייחסתי לעניין כאל אי-הבנה מצערת, וביקשתי באופן ידידותי לתקן אותה. גרוסמן מסרב לעשות כן וכתב לי: 'אני רוצה להילחם עד הסוף כדי לכפות את העניין'. הוא טוען, ששיטת פיוס או שיטת גישור על פני מחלוקות איננה טובה, ושיש לנקוט בקו שלו או בקו אחר וכו'.
ברור שאין לו זכות לפרסם החלטות מליאה שיושב ראש המליאה לא חתם עליהן. בניגוד לרצוני, יהיה עליי לאלץ את לונדון לנהוג במקרה זה כיאות. אבל כרגע זה עניין שולי. הבעיה העיקרית מבחינתי היא הרצון 'לכפות את העניין' ו'לא לגַשֵר'. קיבלתי את הצעתך לדחות את 'העניין' עד אחרי הבחירות, אבל עכשיו אתה בעצמך נסוג ממנה, וגרוסמן רוצה מבחן כוח. יהי כן - אלא שבעיניי מבחן כוח איננו מועצת המפלגה או ועידה. אין בי שמץ של סקרנות לבדוק לצד מי נמצא הרוב, אף כי אני סמוך ובטוח שהרוב יֵלך אחריי. רק שאלה אחת מעניינת אותי: האם נוכל להגיע לפשרה? כל עוד האמנתי ששני הצדדים משתוקקים לפשרה, המשכתי לשחק משחק שאני שונא ומתעב (בניגוד לתפיסת עולמי, אני זועק ברחבי פולין שעלינו ללכת לקונגרס ולהשתלט על ההסתדרות הציונית). אך עכשיו דומה, שחלק מחברינו בעלי ההשפעה הגדולה ביותר דוחים עקרונית את רעיון הפשרה. פירושו של דבר, יהא ה'רוב' אשר יהא, מיעוט מסוים יצטרך לפרוש. אם כך, לא אכפת לי לביים מעט נחת\11 בדמות התכנסות רבת רושם של מועצת המפלגה או של ועידת המפלגה, לא כדי לנהל דו-קרב מילולי עם גרוסמן, שמסגנון ההתנצחות שלו עמי אינני מתפעל; אוכל להשיג זאת קרוב יותר וזול
יותר.\12 אם בכל אופן נגזר קרע, אני מעדיף שיתחיל מיד, ונחסוך לפחות את האנרגיה ואת השחיקה בגין מסע הבחירות לקונגרס.
אתמול כתבתי לגרוסמן, שכצעד ראשון אני מתכוון לבטל את מועמדותי לקונגרס בכל מקום, לרבות בארץ ישראל.\13 עדיין לא החלטתי על תכנית פעולה, אך הצעד הבא שלי יהיה פרישה מההסתדרות הציונית.
בטיעונים שלך נגד הסתדרות ציונית עצמאית יש הרבה מן האמת,\14 אך אתה אינטליגנטי מדי שלא לדעת או לא להעריך את הטיעונים שאפשר להעלות לטובת התכנית הזאת. אין טעם בדיונים כאשר שני הצדדים כבר קבעו את עמדותיהם. אני את עמדתי קבעתי: אם קונגרס זה לא יְרַצֶה את המצפון הרביזיוניסטי שלי, על הרביזיוניזם להפוך לעצמאי; ואני עצמי לא אדגול בארגון כלשהו שיהיה כפוף, אפילו תאורטית, להסתדרות הציונית. עד לפני שבועות אחדים קיוויתי שבין הבחירות לבין הקונגרס (על פי הצעתך) נוכל להיפגש ולעבד תכנית בשם כל חברי הוועד הפועל, שתוצג בוועידת הפתיחה\15 או בוועידת הנעילה;\16 בדומה לתכנית עליה כתבתי לך (הסתדרות ציונית עצמאית,
אבל באופן פרטי יוכלו חברים להשתייך גם להסתדרות הציונית). תקווה זו (שנישאר מאוחדים) גרמה לי להבליג על דברים שנראים לי אידיוטיים, משפילים ולא הוגנים, בראש ובראשונה - ההליכה לקונגרס. בשל תקווה זו הסכמתי אפילו לסיכון שבתקופה זו של מבוכה אנו עשויים באמת 'לנצח', ונמצא עצמנו נושאים על גבנו את הירושה של ההנהלה הציונית, ובמצב זה אנו נ אבד והציונות האמתית תתפורר. אך כל עוד היתה קיימת התקווה,\17 היה טעם לשחק בקומדיה זו. עכשיו ג' רוצה 'להילחם עד הסוף', ולדבריו מחובר עומד לצדו. הוועידה הארצית בברלין נקטה עמדה (באופן פומבי שלא לצורך - אין זה מקובל שהסתדרות ארצית תמתח ביקורת על הסתדרות ארצית אחרת) נגד מדיניות שאני מצדד ב90 אחוז ממנה ...
ובכן, אין טעם שאפרט עד כמה מר לי לראות בהתפרקותו של הרביזיוניזם, אבל אני מעדיף לצעוד בדרך הנכונה עם מחצית או עם שליש או אפילו עם תריסר אנשים, מאשר לסיים את ימיי כציוני ב'אופוזיציה' לקהל ממזרים רוחניים המכנה את עצמו בשם ההסתדרות הציונית, קהל שאני מתעב אותו עד אין קץ בכל מאודי.
צר לי, אבל לזה הגענו.
שלך תמיד,
ו' ז'
הערות:
1 איגרת אל גרוסמן 19.3.1931 , הערה 13.
2 למרכז הארץ-ישראלי של ברית הצה"ר.
3 איגרות אל פון וייזל ו' 29.1.1931 ו- אל גרוסמן 19.3.1931 .
4 איגרת אל גרוסמן 19.3.1931 .
5 חברי סיעת הצה"ר יצאו מישיבת אספת הנבחרים השלישית (ב12 בפברואר 1931) בתגובה להחלטת האספה לייפות את כוחו של הוועד הלאומי להחליט על הצטרפות למשא ומתן שניהלה הסוכנות היהודית עם ממשלת בריטניה בעניין 'הספר הלבן' (ראה איגרת אל הופמן י' ו- מ' 26.11.1930 , הערה 10).
6 איגרת אל בנימיני 18.7.1929 .
7 במקור בעברית. מכתב מאת הוועד הפועל למרכז הצה"ר הארץ-ישראלי (איגרות אל גרוסמן 3.3.1931 ו- אל מחובר 6.3.1931 .
8 בפברואר.
9 לגרוסמן.
10 איגרת אל גרוסמן 3.3.1931 .
11 במקור בעברית בכתב לטיני.
12 במקור בגרמנית: Das kann ich haben naher und billiger - ציטוט מנאומו של מאקס נורדאו בקונגרס הציוני התשיעי, בו דחה את הצעת טורקיה לאפשר התיישבות של יהודים באנַטוליה במקום בארץ ישראל. הוא הכריז שבאירופה אפשר להשיג זאת קרוב יותר ובמחיר זול יותר (Protokoll des IX Zionisten Kongresses, p. 25).
13 איגרת אל גרוסמן 19.3.1931 .
14 לא נתחוור היכן העלה טיעונים אלה.
15 במקור בגרמנית: Vorkonferenz. ועידת הצה"ר ערב פתיחת הקונגרס הציוני ה17, שאמורה ללבן את הנושאים שיידונו בקונגרס.
16 במקור בגרמנית: Nachkonferenz. ועידת הצה"ר לאחר נעילת הקונגרס הציוני ה17, שאמורה לדון בהחלטות הקונגרס ובהסקת מסקנות.
17 להידברות ולהסכמה בקרב חברי ההנהגה של הצה"ר.
שיונה מחובר
תומך בו, וועידת הצה"ר בגרמניה הכריזה בפומבי על התנגדות
למדיניות שהוא תומך בה, הוא בוחר ללכת בדרך שלו יחד עם תריסר
ידידים מאשר להמשיך כאופוזיציה בהסתדרות הציונית וזאת למרות
הצער הגדול הנגרס לו בראותו את התנועה מתפוררת לנגד עיניו.