אל מאיר גרוסמן, לונדון
פאריס, 19 במארס 1931 רוסית

מאיר איליץ' היקר,
קיבלתי את מכתבך מ18 במארס.\1 אם ברצונך שאבוא ללונדון, עליך לעשות דבר פשוט: ליישב את אי-ההבנה בעקבות המכתב לארץ ישראל מ3 במארס,\2 והחוזר מס' 2/8.\3
הודעתי לך, שלא ראיתי את ההחלטות שצוטטו במכתב הנזכר לעיל ובעמ' 4 של החוזר, לא חתמתי עליהן ואינני סבור שהן משקפות את ההחלטות האמתיות שלנו. מלבד זאת אני מודיע, שאפילו בהחלטות הללו, שאינני מכיר בהן, אין החלטה הקובעת שעל הוועד הפועל להביע
אי-שביעות רצון מפעילותו של המרכז הארץ¬-ישראליי, ועוד בפומבי. הערכה כזאת אינה תואמת לא את רוחן של החלטות המליאה ולא את לשונן.
אם יושב ראש הישיבה מודיע זאת, אינך יכול לקבור את הדבר. אני הצעתי ליישב את אי-ההבנה בצורה ידידותית, בהודעה בכתב שהוועד הפועל לא התכוון להביע אי-אמון. אתה אינך רוצה בכך, אך דומני שאינך רשאי להסתיר את הצהרותיי. אינני רוצה לשאת באחריות למכתב ולחוזר הנזכרים לעיל.
אם תמלא את דרישתי בצורה זו או אחרת, אולי כדאי יהיה לנסות שוב להידבר. וָלא - מה הטעם בהידברות אם שוב נפרש בצורה שונה את הסכמתנו, ושוב תיווצר 'אי הבנה'
שלא ניתן יהיה לתקנה?

השלב האחרון בהתכתבותנו היה בשבילי גילוי. מתברר שאינך רוצה כלל ב'שביל הביניים'. איך יתנהלו אפוא העניינים? האם חלק אחד של הוועד הפועל 'ינהיג' והחלק האחר ייכנע? כל עוד אני כאן, לא יהיה כדבר הזה. אני עצמי אינני טוען ל'מנהיגות', אך גם לאחרים לא ארשה זאת. שביל ביניים, הידברות תמידית בין חברי ההנהלה, ושום סטיות; על כל אחד לנהוג על פי שביל הביניים של הוועד הפועל, לא מתוך פחד אלא מתוך אחריות. אי-הבנה יש לתקן ללא בושה. כך אני מבין את הדברים, ואינני יכול להסכים לפרשנות אחרת. עתה מתברר שדעתך שונה. מה יהיה להבא? איך נגיש מועמדות להנהלה הציונית? נניח שנגיע להנהלה הציונית, אני אסע לאמריקה ואתה תישאר, או להפך; האם פירוש הדבר שהנשאר ינהג לפי ראות עיניו, מבלי להתחשב בעמדתו של זה שנסע; ובגלל יוקרה לא ניתן יהיה לתקן את הצעד החד צדדי הזה, ובמקום תיקון אתה תציע קרע גלוי, הצבעת אמון וכו'?
ידידי החביב, אומר לך ללא רוגז: אם אין שביל ביניים, כל המצב ישתנה. הסכמתי ללכת לקונגרס בתקווה שעד הקונגרס נגיע להסכמה בדבר הצעה משותפת לברית הצה"ר, במקרה שהקונגרס יְשַטֶה בנו.\4 אני רואה עכשיו שאין לך כל כוונה להגיע להסכמה בנושא, וכל העניין הזה נחשב בעינייך לתפוחי אדמה ברוטב דגים\5 וכו'. האם פירוש הדבר שאחרי הקונגרס שוב נתייצב לדו-קרב בוועידה הרביזיוניסטית? תודה, אני זוכר את הקרבות שלנו, הם מתנהלים בצורה כזאת שאינני משתוקק להם. כמובן, אם לא יהיה מנוס, אסכים גם לדו-קרב. אולם לדבר אחד לא אסכים: ללכת לקונגרס שאין לי צורך בו, לבזות את שמי בבחירות ולהעמידו להצבעת הנבלים שאין לי אתם דבר משותף - גם בכך אין לי צורך. אם אין שביל ביניים וקיים סכסוך, אני מעדיף כמובן את הדו-קרב עכשיו ומיד.


אצטער מאוד אם תראה בכך סחיטה או איום להזיק למפלגה בבחירות. אני מתנגד בכל מאודי להשתתפות המפלגה בבחירות. הסכמתי לכך, ובשל כך בפולין ניחר גרוני, בתקווה שאנו המנהיגים נגיע להסכמה, וכי במקרה ותוצאות הקונגרס תהיינה לרעתנו נציע פה אחד לברית הצה"ר תכנית לחיים עצמאיים, ומבחינתי אפילו בתוספת תפוחי אדמה ברוטב דגים\5 וכו'. כדי להגשים תקווה זאת, הסכמתי אפילו לסיכון שהנהגת ההסתדרות הציונית הגוססת תיפול לידינו, ואנחנו וכל אשר לנו נ אבַד. אבל אם אין תקווה להסכמה, אבקש להסב את תשומת לבך לכך שהמצב החדש יאלץ אותי להסיק מסקנות.
אמרתי לך, שבדברי הפרידה שלך בברלין הערכת יתר על המידה את גמישותי. היא רבה מאוד כל עוד קיימים הסכמה ושביל ביניים, אבל מעבר לזה היא נפסקת.
אם ברצונך לכנס את מועצת המפלגה, בבקשה! אבל גם היא לא תועיל אם אין שביל ביניים. יש רק אפשרות אחת: או שביל ביניים או סכסוך גלוי, כפי שאתה מציע. אם סכסוך - צעדי הראשון יהיה עיון מחודש בעמדתי האישית כלפי הקונגרס, דהיינו: אסרב להציג את מועמדותי. אם אתה רואה מוצא אחר מלבד חזרה לשביל הביניים, הצבע עליו; לי אין הצעות נוספות.

הקטעים מתוך יט"א לא היו מצורפים למכתבך. אם מדובר בקטעים שפורסמו כאן היום (הרצאתו של וייזל בקהיר\6 והכרוז של 'הנוער הלאומי' נגד בואו של וייצמן\7), הרי זה מצער אותי; אבל אבקשך לזכור את ההיבט החוקי של העניין. אסור לפזר את המרכז\8 בגלל הרצאה בלתי רצויה של ד"ר וייזל, ובמיוחד כאשר הוא נשא אותה במדינה אחרת. אסור לפזר את המרכז בגלל מעשה שטות של 'הנוער הלאומי'; מלבד זאת, עדיין לא הוכח שקבוצה זו משתייכת למפלגה הרביזיוניסטית,
ושפעולה זו נעשתה באישורו או בהסכמתו של המרכז. מובן מאליו שאין לסמוך על דיווחי הכתבים של יט"א מהמזרח על פעילות הרביזיוניסטים כל עוד לא נבדקה מהימנותם. ייתכן שבפועל הדברים לא היו כפי שתוארו, אך אפילו אם הפרטים נכונים, אין לוועד הפועל הזכות להיטפל בגלל זה למרכז. אין לו זכות, ולו פורמלית, להיטפל לווייזל: כאדם פרטי זכותו להרצות על כל דבר שיעלה על רוחו, ולהעריך את וייצמן כאוות נפשו. כמובן שאפשר להעמידו לדין לפני בית דין מפלגתי (אינני ממליץ - ניכשל), אבל אין אפשרות לפטרו באופן מנהלי.
למרכז אין לעת עתה שום שייכות לעניין. כפי שאתה למד ממכתבו של וייזל, וכפי שהיה ברור גם קודם, הם לא ויתרו על המנדטים;\9 הם לא אישרו את המשא ומתן עם ה'אגודה';\10 בדרך כלל אין כל תואנות פורמליות כלפי המרכז. אתה בוודאי מבין בעצמך, שרק על יסוד הקולות בלונדון\11 לא יהיה נוח להכריע בשאלת פיזור המרכז. לכן, אם בכל זאת תרצה לעמוד על דעתך, אבקש רשמית לכנס את המליאה.
אין ביכולתי לתאר עד כמה קשה עליי כתיבה יבשה וקשוחה כזאת. אינני רגיל לנימה כזו בהתכתבות בינינו מאז 1915. לכן גם לא עניתי לך מיד. אבל מכיוון שכתבת: 'אני רוצה לכפות את העניין',\12 לא נותר לי אלא לקוות שלא הבינותי אותך כהלכה.
אני מחבק אותך.
שלך, ו' ז'
נ"ב: החלטות הוועידה הגרמנית מזיקות מאוד,\13 אך זו זכותם. ההחלטה על האולטימטום אינה מבטלת כמובן את החלטת המליאה, שנתקבלה תודה לאל במשותף.\14
כיוון שהנייער וועג הוא ביטאון הוועד הפועל, אני סבור שזכותי להציע שלא תפורסם בו החלטה III,\15 מכיוון שלא פורסמו בו ההחלטות הארץ-ישראליות. בדרך כלל נבון יותר לפרסם את כל ההחלטות, אך אם הן עברו ניפוי,
אני מציע לנהוג כך גם כאן.

הערות:
1 מ"ז, א19/3/1.
2 הכוונה למכתב מ2 במארס למרכז הצה"ר בארץ ישראל (לעיל, איגרת 190, הערה 1). ראה גם להלן, איגרת 199.
3 על תוכן החוזר ראה איגרת אל גרוסמן 3.3.1931 .
4 אם הקונגרס הציוני ה17 ידחה את הצעת ההחלטה, ששאיפת הציונות היא להקים בארץ ישראל מדינה יהודית בעלת רוב יהודי.
5 במקור ביידיש בכתב לטיני:
fisch-Kartofel- מאכל נפוץ בקרב יהודי אוקראינה; דהיינו: עניין משני.
6 הסוכנות הטלגרפית היהודית דיווחה מקהיר, כי בהרצאה פומבית ב17 במארס האשים פון וייזל את וייצמן בתמיכה באימפריאליזם הבריטי והוסיף, שבישיבה שיקיים בערב יחשוף מזימה סודית שבה מעורבת בריטניה בסיועו של וייצמן (Daily News Bulletin, 18.3.1931).
7 'חוגי הנוער הלאומי' - תנועת נוער שחבריה היו בעיקר תלמידי בית הספר למסחר בתל אביב. בתקופה הנידונה לא היתה תנועה זו מסונפת לשום מפלגה פוליטית, אך חבריה נטלו חלק בפעולות שונות של בית"ר ושל ברית הצה"ר. רק בשנת 1932 הצטרפו חבריה לבית"ר (כרך ח, איגרות ז'בוטינסקי, לפי המפתח). הכרוז כוון נגד ביקורו של וייצמן בארץ ישראל במארס 1931.
8 הוועד המרכזי של ברית הצה"ר בארץ ישראל.
9 במכתב אל הוועד הפועל של הצה"ר מ10 במארס 1931, שהעתק ממנו נשלח אל ז'בוטינסקי, הודיע פון וייזל, שחברי סיעת הצה"ר באספת הנבחרים שיצאו מישיבת האספה לאות מחאה (ראה איגרת אל ליכטהיים 20.3.1931 , הערה 5), מוכנים לשוב לדיוני אספת הנבחרים ולוועד הלאומי אם ימולאו הדרישות הבאות: ביטול ההחלטה בדבר הצטרפות הוועד הלאומי למשא ומתן עם ממשלת בריטניה על יישומו של 'הספר הלבן' ובחירות חדשות לאספת הנבחרים במהלך השנה (מ"ז, א19/3/1).
10 פון וייזל ניסה לברר אם קיימת אפשרות לשיתוף פעולה פוליטי עם אגודת ישראל, אך נסוג בעקבות התנגדותו של הוועד הפועל של ברית הצה"ר. ראה גם איגרת אל פון וייזל ו' 29.1.1931 , סעיף 7.
11 על יסוד קולותיהם של חברי הוועד הפועל של הצה"ר הגרים בלונדון.
12 במקור באנגלית: I want to force the issue (מכתבו מ18 במארס 1931, מ"ז, א19/3/1).
13 הוועידה של ברית הצה"ר בגרמניה, שהתקיימה ב15 במארס בברלין, גינתה את ההחלטה של הנהגת הצה"ר בארץ ישראל לתמוך בפרישת הצה"ר מההסתדרות הציונית - החלטה מס' III - (J?dische Rundschau, 20.3.1931).
14 ז'בוטינסקי העיר בנימה עוקצנית, כי תביעתה האולטימטיבית של ועידת הצה"ר בגרמניה מהנהגת הצה"ר לדאוג לביצוע קפדני של ההחלטות שנתקבלו על ידי הוועידה העולמית הרביעית ועל ידי מועצת המפלגה, אינה מבטלת החלטה שנתקבלה במליאת הוועד הפועל בהסכמה.
15 לעיל, הערה 13.