מביע צער על שהנמען השיב באיחור של כמה חודשים למכתבו של הוועד
הפועל של הצה"ר מה-9 בספטמבר 1930 ועל שהתשובה כלל אינה תורמת
לברור השאלות שהופנו אליו במכתב הנ"ל (ראה מכתב אל הסתדרות
העובדים הכללית מ-9/9/30). מטעים
שהוועד הפועל של הצה"ר מייחס חשיבות לקשיים הכרוכים בהתיישבות
היהודית בא"י וקובע שלא הפועלים בלבד כי אם כל חלוצי ההתיישבות
בא"י נאלצים להתגבר עליהם, ושכל נסיון לשבור את החזית היהודית
המאוחדת במאבק זה תמיט שואה על המפעל הציוני. מדגיש שזיקת
הצה"ר לעקרון בכורת האינטרסים הלאומיים בשעת תהליך הקמת המדינה
היהודית מניע את הוועד הפועל של הצה"ר להעדיף איחוד האיגודים
המקצועיים היהודיים בא"י ולמנוע כל עילה להקמת איגודים
מקצועיים מקבילים. מציין שהוועד הפועל של הסתדרות העובדים
הכללית מודה במכתבו שההסתדרות אינה רק איגוד מקצועי גרידא;
מוסיף שהוועד הפועל של הצה"ר ער לעובדה שגם בארצות העולם
קיימים איגודים מקצועיים בעלי גוון מדיני מובהק, אלא שלצדם
קיימים גם איגודים מקבילים שמגינים לא פחות על האינטרסים
המקצועיים של העובדים; לדוגמה מצביע על האיגודים החופשיים
בגרמניה. דוחה את נימוקו של הוועד הפועל של הסתדרות העובדים
הכללית שאסור להקים איגוד מקצועי רביזיוניסטי מפני שהמעבידים
ינצלו אותו כדי להתכחש לעבודה עברית ולהחליפה בעבודה ערבית
זולה, ומציין שהוועד הפועל של ההסתדרות לא הביא במכתבו כל
דוגמא לפיה גרמו הפועלים הרביזיוניסטים להורדת שכר העבודה.
מתייחס לתקרית כפר-סבא וקובע שהוועד החקלאי המקומי קיבל את
הבית"רים לעבודה מפאת חוסר כוח אדם, ושהבית"רים הועסקו בתנאים
המקובלים בהסתדרות ומנעו חדירת עבודה ערבית זולה במקום. דוחה
ע"כ את טענת הוועה"פ של ההסתדרות כאילו העסקת עובדים מחוץ
ללשכת העבודה ההסתדרותית פגעה ביוקרת ההסתדרות ובעיקרון העבודה
העברית בחבל השרון והיתה הסיבה להתפרעות בכפר-סבא, ומציין
שחברי ההסתדרות שהתקיפו את פועלי בית"ר הכריזו שמוטב להעסיק 10
ערבים מאשר בית"רי אחד. מטעים שעצם קיומם של הסתדרויות עובדים
מקבילות אינו בהכרח גורם לסכסוכים, אך אי אפשר למנוע אותם אם
הסתדרות עובדים אחת תובעת לעצמה מעמד מונופולין; מוסיף שבאין
תביעה מצד אחת ההסתדרויות קיימת אפשרות של שיתוף פעולה בין
ההסתדרויות השונות לגבי הסכמים על שכר עבודה, שעות עבודה,
והסכמים קולקטיביים. מעיר שלהקמת הסתדרויות עובדים מקבילות יש
הצדקה רק כששאיפותיו של חלק ממחנה העובדים אינן יכולות לבוא על
סיפוקן במסגרת הסתדרות עובדים יחידה. דוחה את טענת ההסתדרות
שהיא דואגת לאינטרסים של כל חבריה ללא אפליה מפלגתית וקובע
שמאות חברי הסתדרות שאינם משתייכים למפלגות השמאל מפריכים טענה
זו. אומר שהוועד הפועל של הצה"ר מוכן להביא דוגמאות של אפליה
לחקירה בלתי משוחדת, אלא ששאלת מפלגתיותה או אי מפלגתיותה של
הסתדרות העובדים נקבעת ע"י אי שביעות רצונם של מאות ואלפי
חבריה. מצטט לדוגמא את מאמריהם של דוד בן-גוריון וחיים
ארלוזורוב, שהופיעו בגיליונות מס' 1/12 ומס' 3/14 של "הפועל
הצעיר" משנת 1930, בהם כתב דוד בן-גוריון שעל חברי הסתדרות
העובדים להצטרף למפלגה וחיים ארלוזורוב הודה שההסתדרות עומדת
למעשה לרשות מפלגה אחת ויחידה. מוסיף שגם ממכתב הוועד הפועל של
ההסתדרות נובע שהמוסדות המבצעים של ההסתדרות נבחרים לפי שיטת
הרוב המפלגתי, וכידוע אין למיעוט לפי שיטה זו כל השפעה בניהול
העניינים. דוחה את טענת הנמען שלהסתדרות העובדים אין יחס עויין
כלפי עובדי הצה"ר ובית"ר חוץ מבמקרים של הפרת כללי העבודה
הקיימים ע"י עובדים אלה, ומטעים שמדובר כאן במקרים בהם קיבלו
פועלי הצה"ר ובית"ר תעסוקה שלא באמצעות לשכת העבודה של
ההסתדרות הדואגת אך ורק להשגים מונופוליסטיים של המפלגה השלטת
בה, ואשר כללי העבודה שנקבעו בה אינם מחייבים אותם אנשים
וקבוצות, גם אם הם חברי הסתדרות העובדים, אשר שוללים את העקרון
המונופולין של מפלגה אחת בלשכות העבודה. קובע שהסתדרות העובדים
ניסתה באמצעי אלימות לכפות על פועלי הצה"ר ובית"ר את
המונופולין שלה, ולראיה מביא דוגמאות של התקפות על פועלי הצה"ר
ובית"ר בכפר-סבא, בפתח-תקוה, בנס-ציונה, בתל-אביב ובמקומות
אחרים. מציין שבמקרים בהם התקיפו חברי ההסתדרות את פועלי הצה"ר
ובית"ר לא היה מקום לטענה, שעבודתם סיכנה את עיקרון העבודה
העברית. דוחה את טענת הנמען שהסתדרות העובדים אינה שואפת למעמד
של מונופולין בשוק העבודה, ושהיא אף מוכנה לתמוך בהקמת לשכות
מעורבות מנציגי עובדים ומעבידים כדוגמת אלה שהוקמו בעקבות
ההסכמים עם הוועדים החקלאיים במגדיאל וברעננה, ומציין את
ההבדלים שבין לשכת עבודה מעורבת לבין לשכת עבודה ניטראלית,
שתוקם ע"י מוסד לאומי ניטראלי כגון הוועד הלאומי. קובע שרק
עמדתה השלילית של התסדרות העובדים מונעת הקמתן של לשכות עבודה
ניטראליות, בעוד שהתאחדות בעלי התעשיה נכונה לקבל באהדה את
היוזמה של ההסתדרות הציונית או של הסוכנות היהודית להקמתן, וגם
התאחדות האיכרים הביעה דרישה דומה במאמר ראשי שהתפרסם
ב"בוסתנאי", אם צויין גם הצורך לפתור סכסוכי עבודה בדרל של
בוררות. מציין שגם חקלאי כפר-סבא הכריזו במכתב גלוי שהדרך
היחידה למנוע סכסוכי עבודה היא הקמת לשכות עבודה ניטראליות.
מוסיף שבוועידת הציונים בכלליים בא"י ב-1930 נתקבל הרעיון של
לשכות עבודה ניטראליות, ושגם הפועל המזרחי, התאחדות בעלי
המלאכה, התאחדות התימנים והסתדרות הספרדים תןמכים ברעיון זה.
מצביע על טענת הנמען במכתבו שהסתדרות העובדים אינה הסתדרות
מקצועית גרידא אלא מנהלת גם מדיניות כלכלית ותרבותית משלה,
שאינה מתקבלת בהכרח על דעת העובדים שלהם השקפות עולם ועמדות
מדיניות משלהם, וקובע שהסתדרות העובדים מחנכת את חבריה על פי
העיקרון של מלחמת המעמדות, ושהיא מארגנת שביתות הגורמות נזק
לכלכלה העברית בארץ; מוסיף שלפי פרסומים של ההנהלה הציונית
התקיימו בתעשיה בשנים 1927-1922 158 שביתות שבהן בוזבזו 000,80
ימי עבודה, למרות שחלק ניכר של העובדים העבריים בא"י והזרם
הממלכתי בציונות שוללים את עיקרון מלחמת המעמדות בתקופת בנין
המדינה. מטעים שחוגי הציבור השוללים את עיקרון מלחמת המעמדות
אינם יכולים להכיר בהסתדרות העובדים כהסתדרות שלהם, והוא מוחה
על שההסתדרות מנהל בשמם מדיניות הנוגדת את השקפתם המדינית,
חברתית והתרבותית. מפריך את טענת הנמען כאילו מערכת "דבר",
ביטאונה של ההסתדרות, מוכנה לפרסם את דעותיהם של חברי ההסתדרות
מכל הזרמים המדיניים, ולראיה מצביע על שורת מכתבים שנתפרסמה
בעיתונים "דאר היום" וב"הארץ" מטעם חברי ההסתדרות שמאמריהם
נדחו ע"י מערכת "דבר" בשל דיעותיהם הנוגדות את הקו שלה. מניח
שהוועד הפועל של הסתדרות העובדים אינו מורשה לנהל מו"מ על
שינוי דרכי ההסתדרות, אך לא מן הנמנע שנציגי ההסתדרות ונציגי
הצה"ר ינהלו מו"מ בכתב או בעל-פה ע"מ להכין את הקרקע להסכם בין
הצדדים שיובא לאישורה של ועידת הסתדרות העובדים.