מכתב זאב ז'בוטינסקי - פריס, אל יונה מחובר - לונדון

מספר האגרת : 1117

סימול התיק: א 1 - 2/ 21/ 1
קישור לשם התיק: ז'בוטינסקי זאב, מכתבים אל שונים (שלושה תיקים) תיק א' (2/1/1931-26/2/1931) תיק ב'(1/3/1931-3/5/1931) תיק ג'(4/5/1931-29/6/1931)
מחבר האגרת: ז'בוטינסקי זאב
שם הנמען : מחובר יונה
תאריך האגרת: 11/02/1931
צורת כתיבת האגרת: כתב-יד
מקור/צילום : מקור

קבצים מצורפים

a 1 letters\116631.pdf הורדת קובץ

תוכן

אל יונה מחובר, לונדון
פאריס, 11 בפברואר 1931 רוסית

יונה מויסייביץ' היקר,
תודה על המכתב.\1 מוזר שעד אתמול עדיין לא קבלת את מכתבי שבו הודעתי שאיני יכול לעת עתה לבוא בגלל חסרון כיס מתמשך.1 מ' אי'\2 הציע להחזיר לי את ההוצאות, אבל אני מתבייש לנצל את הקופה. מלבד זה, התעוררה עכשיו שאלת המליאה שעל אודותיה כתבתי בימים אלה למ' אי', ואני מחכה לתשובה.\3
ידידיי פה חולמים מזמן על העברת המשרד לפאריס. לי אישית אין בעניין זה כל אשליות. מנהל בשיעור קומתו של מ' אי' אין כאן. לו היה למ' אי' לפחות חצי יום פנוי מדי יום, הייתי בדעה שאין להרשות את ההעברה. אולם עליי להודות שבתנאים אלה, כאשר ידיו של מ' אי' כבולות, שיקול זה מאבד חלק ניכר מתוקפו.
אך השאלה היא: האם הוא מסכים בכל לבו? גם אם המשרד יהיה בפאריס, 'הייצוג' המדיני צריך להישאר בלונדון. אם מ' אי' יראה בהעברה, אפילו בתת מודע, צעד בלתי צודק, אני חושש שנישאר ללא ייצוג בלונדון.\4 אנו זקוקים שם לגוף קבוע, דהיינו: למ' אי' וכמו כן לאברהמס ולכתבנית. אני חושש ששכרנו יֵצא בהפסדו.
הבעיה השנייה: החזרתו של
הנייער וועג לכאן משמעה פגיעה ביוקרה ובמנויים; ועליי להודות שאני חושש מ'מלכודת' כספית. לסגור אותו - לא בא בחשבון; להשאירו בלונדון - משמע להשאיר שם את רוזנבלום ונוסף לכך גם איש מנהלה, דהיינו: לשכה גדולה ושתי הנהלות.\5
לי אישית נראה, שעדיף להעביר לכאן את המחלקה 'הארגונית-פיננסית' בלבד. אולם כל זה יש להעלות לדיון במליאה.\6 במקום שקיים רצון, תימצא גם הדרך.\7 מ' אי' עדיין לא דיווח לי על אודות שיחתו עם ח' י'.\8
אניה החלימה כבר במידה ניכרת.
אני מחבק בחזקה.

שלך, ו' ז'
מ' אי' כתב לי פעם, שהיה רוצה לראות אותי בין סניגוריו בבית הדין של הקונגרס, בעניינו עם
ח' י'.\9 אבל יש לי חששות: אמנם ניתן להוכיח שמ' אי' לא חטא כלפי וייצמן באי-שמירה על דיסקרטיות,\10 שכן הוא לא פרסם דבר מהדברים שווייצמן מסר לו; אבל בית הדין של הקונגרס יקבע, שאסור לאנשינו לפרסם דברים שההנהלה הציונית רוצה להסתיר. בנקודה זו אין להגנה כל סכוי. סבורני שבשאלת הזכות למדיניות עצמאית איננו יכולים להכיר בסמכותו של בית הדין של הקונגרס: מפלגתנו קיבלה החלטה זו עוד בשנת 1925 \11 (נוסף על כך, כאן אפילו אינו רלוונטי 'הסייג' הנובע ממעמד הבכורה, שבוטל בפראג,\12 שכן
לא היתה כאן 'פנייה ישירה לממשלה'), ועם ההחלטה הזאת שרדנו שלושה קונגרסים, השתתפנו בוועד הפועל הציוני - בנושאים
אלה נשאו נציגינו באחריות רק כלפי הוועידה הרביזיוניסטית. מה דעתך?



1 המכתב לא נמצא.
2 מאיר איליץ' גרוסמן.
3 במכתב אל גרוסמן מ9 בפברואר 1931 (רשימת האיגרות) דן ז'בוטינסקי במועד ישיבת המליאה של הוועד הפועל, במקום כינוסה ובמימון ההוצאות של משתתפיה.
4 שכן מאיר גרוסמן לא ירצה להמשיך לשאת בתפקיד.
5 הנהלה של הראזסווייט בפאריס והנהלה של דער נייער וועג בלונדון.
6 במליאת הוועד הפועל של ברית הצה"ר.
7 במקור באנגלית: Where there is a will there is a way
8 חיים יווזרוביץ' וייצמן. ראה איגרת אל גרוסמן 4.2.1931 .
9 איגרת אל גרוסמן 10.1.1931 , הערה 16.
10 במקור באנגלית: indiscretion
11 בוועידת הייסוד של הצה"ר (פאריס, 26-30 באפריל 1925), שבה הוחלט כי 'ברית הצה"ר היא חלק בלתי נפרד מההסתדרות הציונית, אך היא שומרת לעצמה את הזכות לנהל תעמולה עצמאית בחוגים יהודיים ובחוגים לא-יהודיים' (מ"ז, ג18/1).
12 בוועידה הרביעית של הצה"ר (פראג, 10-15 באוגוסט 1930), שבה הוחלט לבטל את
התקנה שמנעה מהצה"ר לנהל משא ומתן מדיני עצמאי עם ממשלות (ראה איגרת אל גרוסמן 23.7.1929 , הערה 6).