מוסר שנודע לו מיצחק ניידיץ', שאדמונד דה רוטשילד תרם להנהלה
הציונית 000,30 לי"ש לתשלום חובות, ושסיימון מרקס תרם 000,8
לי"ש, כנראה לכיסוי הוצאות המשלחת של קרן היסוד לארה"ב. אומר
שלפי דבריו של ניידיץ' הסכים הנדרסון בשם ממשלת בריטניה, שבזמן
קביעת המדיניות הכלכלית בא"י יתחשבו אך ורק באבטלה בקרב
היהודים ולא בקרב הערבים; שבקביעת המכסות בעבודות הציבוריות
יתחשבו באחוז השתתפותה של האוכלוסיה היהודית בתשלום המיסים;
ושאת פיתוח ההתיישבות הערבית יגבילו רק לאותו חלק של האוכלוסיה
הערבית אשר איבדה את אדמותיה עקב מכירתן ליהודים. סבור שאם
המידע של ניידיץ' מבוסס, עלול הדבר לגרום לגל של אופטימיות
בקרב היהדות ולגידול יוקרתו של חיים וייצמן. מציין שאין הוא
יכול לנסוע לארה"ב מפני שעליו לשלם לישראל שפאן את המפרעות
שקיבל ממנו וזאת אפשר לעשות רק במסע הרצאות באירופה. מייעץ לא
להתחרות במשלחת קרן היסוד. מפני שאין סיכויים להצלחה; מוסיף
שכדאי היה לשלוח לשם מישהו באיכותו של יוסף שכטמן, אך היודע
אנגלית. מעיר שחבל שזליג סוסקין אינו יודע לאסוף כספים, אחרת
היה מצויין למטרה זו. אומר שאין לו דעה בעניין משלחת של הצה"ר
לאמריקה הדרומית. מציע לשלוח את בנימין אקצין לארגן כגבית
בדרום אפריקה. שואל אם הנמען פנה לזליג סוסקין בבקשה לדחות את
תשלום החוב של 100 לי"ש (ראה מכתב אל מאיר גרוסמן מ-18/1/31).
מודיע שהסכים לכינוס בית"ר ב-5 באפריל במקום במועד התכנסות
הקונגרס הציוני,כפי שתוכנן קודם לכן.