אל מאיר גרוסמן, לונדון
פאריס, 2 בינואר 1931 רוסית

מאיר איליץ' היקר,
שנה טובה!
1. אני מתחיל להתאושש.\1
2. את המסע הבא אני דוחה לעת עתה, כי אני חש שהבחירות לקונגרס לא תתקיימנה לפני פברואר. למען השם, אם הדבר אפשרי תברר את מועד הבחירות. אך לא כדאי להתאמץ, שכן בסוף יתברר שהבחירות תתקיימנה בעוד שלושה חודשים.
3. מצורף בזה המברק לווייזל.\2 כתבתי לו באותה רוח עוד ב24 לחדש.\3 אינני מסוגל לעשות יותר. פגעתי בו קשות. עדיין לא קיבלתי את תשובתו למברק.
4. היום יגיע שוורץ ('יהודה') מארצות הברית. אכתוב לך מה הוא סיפר לי.
5. במוצאי שבת תתקיים אצלנו ישיבה של חברי הוועד הפועל וחברי המערכת.\4 ד"ר ט'\5 כועס משום מה, אשתדל לפייס אותו.
6. ידידי החביב, אל תתלהב יתר על המידה מסִסְמתך החדשה והאהובה עליך: 'אינני יודע מה אחליט מחרתיים'.\6 חוששני שאתה נתון להשפעה אנגלית: 'אל תדאגו ליום המחר, דַיָה לצרה בשעתה',\7 כפי ששגור בפיהם; בעיניהם הכול כשורה, אך אני מטיל בזה ספק. ליהודים נחוץ חזון, ואחד מעקרונות הרביזיוניזם שעליו גאוותנו הוא ראיית הנולד. בציריך הגענו כמעט לפיצוץ - לא הגענו להסכמה בעניין הסוכנות היהודית.\8 אך קרה נס, וליכטהיים באבירותו סחף עמו את אחרוני המתפשרים.\9
אבל אסור לסמוך תמיד על הנס. לצערי אינני אביר ולא אסכים להחזרת המצב לקדמותו.\10 אתה מבין מן הסתם, איזה רושם רע ייווצר בוועידה אם יחודש הוויכוח. לכן חיונית כרגע הסכמה\11 במקרה שניכשל בבחירות;\12 ודווקא הסכמה בין שנינו, המייצגים בתבונה שתי מגמות קוטביות.
עמדתי היא כזו: רבים הם הסכויים שהקונגרס לא יעביר לידינו את שרביט ה'שלטון', ולהנהלה הציונית ייכנסו אויבינו המושבעים כמו סאקר,\13 רוטנברג, גרינבוים ואנשי השמאל. אני סבור שעלינו להקים 'פירמה' - פירמה ציונית, שתנהל פעילות מדינית באופן עצמאי. אינני רואה שום זכות מוסרית להתייצב לפני האנגלים ולפני חבר הלאומים ולטעון: 'אף על פי שאנו שותפים בפירמה,\14 עלינו לדווח לכם שהפירמה הזאת מספקת כובעים גרועים, ואילו הכובעים שלנו טובים יותר.' שונה הדבר אם נאמר: 'אין לנו חלק בכובעים הללו.' מעֶמְדָה זו אי אפשר להזיז אותי; אם עמדה זו לא תתקבל, אהיה מחוסל. שונה בתכלית היא השאלה, האם חייבים כל הרביזיוניסטים לעזוב את ההסתדרות הציונית, או האם חברים הרוצים לשקול את השקל יוכלו להשתתף בקונגרס כסיעה שתיקרא בשם הרצוי להם
(חוץ מהשם של ה'פירמה' החדשה\15). בעניין זה תיתכן אולי הסכמה, בתנאי שאף חבר מה'פירמה' החדשה לא יחויב להיות חבר בהסתדרות הציונית.

אין טעם להתווכח על הצלחתה או על אי-הצלחתה של ה'פירמה', אני מאמין שתוך שלוש שנים היא תעמיד בצל את ההסתדרות הציונית וגם את הסוכנות היהודית; דעתך שונה. זו השערה ושום הוכחות לא יועילו. חשוב לשמור על אחדות; ואם אפשר, יש לנסח הסכמה מראש, ושנינו נתמוך בה.

אבקשך מאד לענות. מונחים אצלך מספר מסמכים שלי שלא ענית עליהם, למשל: טיוטת מכתב אל אמרי עוד מהקיץ, וטיוטת הכרוז לערבים. אני יודע עד כמה אתה עסוק; אולם אינני רוצה להיות במצבו של בעל המלכה,\16 שהגיש לוויקטוריה\17 דינים וחשבונות בלי לזכות לתגובה.
אני לוחץ את ידך בחזקה.
שלך, ו' ז'
נ"ב: אכתוב לדוקטור רוזנבלום ואבקשו להעתיק את הפרוטוקול מישיבת הוועד הזמני בשנת 1920, שבה נידונה שאלת תל-חי.\18 הוא נמצא בGreat Russel Str. 77,. \19 אני מקווה שאינך מתנגד.
להלן המברק ששלחתי ב31 בדצמבר לווייזל: \20 'מֵרֵאשית טִלגַרפתי שגם בעתון דיקטַטורה לַשלישייה. לא פקודה אלא בַקָשת קרבן מִמְך, שבִלְעָדָיו אָסיר מוּעמָדוּתי. מברקי זה נשלח רק אליך, ועליך האחריות. טלגרף.'
ז'בוטינסקי
הערות:
1 ז'בוטינסקי חזר בסוף דצמבר 1930 ממסע הרצאות של חודשיים בפולין, לאטוויה, ליטא וגרמניה (איגרות אל שונים מ- 23.10.1930 עד- 29.12.1930 ). על המעמסה הקשה שהיתה קשורה בו ראה גם להלן, איגרת 154, פסקה ראשונה.
2 ראה להלן, בסוף האיגרת.
3 מן הסתם התכוון למכתב מ26 בדצמבר 1930 (איגרת אל פון וייזל ו' 26.12.1930 ).
4 של ראזסווייט.
5 טיומקין.
6 במקור באנגלית: I don't know about what I'll decide after tomorrow
7 במקור באנגלית (על פי מַתיָא 6, 34): sufficient for the day is the evil thereof
8 בוועידת הוועד המרכזי של ברית הצה"ר שהתקיימה בציריך במקביל לקונגרס הציוני ה16 (27 ביולי-10 באוגוסט 1929), התנהל ויכוח נוקב בין תומכי ההצטרפות לסוכנות היהודית המורחבת לבין מתנגדיה.
9 איגרת אל ליכטהיים 13.8.1929 .
10 במקור: status quo ante
11 בעניין המשך ההשתייכות להסתדרות הציונית.
12 לקונגרס הציוני 17.
13 הארי סאקר היה חבר ההנהלה הציונית עד יולי 1931.
14 בפירמה הקיימת, דהיינו:
בהסתדרות הציונית.
15 השם של המפלגה החדשה, שייקבע לאחר הפרישה מההסתדרות הציונית.
16 במקור: Prince Consort
17 ויקטוריה מלכת אנגליה בשנים 1837-1901.
18 הישיבה התקיימה בימים 23-25 בפברואר 1920 והיא הוקדשה לדיון במצב הביטחון בגליל העליון. לנוכח כוח המגן הדל שעמד לרשות המתיישבים, הטיל ז'בוטינסקי ספק ביכולתם להגן על עצמם. לפיכך סבר שיש לפנותם בטרם יקרה אסון (אצ"מ, J1/138).
19 במשרד ההנהלה הציונית.
20 איגרת אל פון וייזל ו' 31.12.1930 .