אל מאיר גרוסמן, לונדון
וארשה, 25 באוקטובר 1930 רוסית

מאיר איליץ' היקר,
1. הטילו איסור על קיום הרצאתי היום בווארשה; לפי השמועה - על פי דרישת השגרירות הבריטית (האולם נמצא בקרבת השגרירות, וחוששים משבירת חלונות וכו'). מישהו הלך להשתדל, אך עדיין אינני יודע מה יהיה. אם לא ירשו, הייתי רוצה לעזוב את פולין - אבל אסור. אצטרך לבלוע.
2. קיבלתי את מברקך ובו קריאה לעזרה.\1 מחר בנשף אעלה את הבקשה. אם אקבל משהו, אשלח טלגרפית.
3. המלצה: בקש מסוסקין שאת פירעון שטרי החוב שלו (50 לירות שטרלינג ב1 בנובמבר ו50 לירות שטרלינג ב15 בנובמבר) ידחה לסוף דצמבר, אז אוכל לשלוח לך את הכסף הזה ב1 וב15 בנובמבר. אשלח את הכסף לגלפרין עם הוראה, שאם יתקבל אישור מסוסקין, עליו להעביר את הסכומים הללו אליך.
4. קראתי היום את גילוי הדעת שלך\2 (שפורסם לפני גילוי הדעת של וייצמן\3). עליי להודות: אני מאוד נרגש ומודאג. לו הייתי אז בלונדון הייתי מצביע כמעט נגד כל סעיף.\4 אבל עכשיו זה מאוחר, יש לחפש מוצא. עליי רק לעמוד על כך שהמוצא יהווה פשרה, ולא תהיה בו פנייה לצד אחת משתי המגמות שלנו. זאת הצעתי:
א) אם אי אפשר להימנע מהופעה בוועד הפועל הציוני, אז תימָנע לפחות משיתוף פעולה רגיל עם מוסד זה. אני מצרף נוסחה שאותה אני שולח לכל חברי הוועד המרכזי.
ב) אל תחזור על ההצעה להקים עמנו ועד חירום. אם אחרים יציעו, למען השם אל תסכים; עכשיו זה לא כמו לפני שנה\5 - אין מה
'להציל' ולא כדאי לנו לעשות דבר לפני הקונגרס. הדבר היחיד שכדאי לדאוג לו הוא גוף שיפקח על הבחירות.
אבקשך מאוד לרחם על שֵיבָתִי. אני משוכנע שעכשיו עלינו לשתוק ולא להתערב. הכול מתבוננים בנו ומצפים לסנסציה; אבל אין סנסציה, לא נגיד שום דבר בלתי צפוי. 'אמרתי לכם' - זה רק מזיק. המסע הנוכחי שלי מאוד בלתי מוצלח, אבל אדבר גלויות: 'אמרנו הכול ועכשיו תורכם לדבר'. יש רק להיאבק נגד הפיכת וייצמן לגיבור במקום לפושט רגל. הנה הנוסחה שלי: 'הוא והסוכנות נאבקים לשמירת המצב שקדם 'לספר הלבן' - 2,000 עולים בשנה ומעט קרקע. ברגע שישיגו זאת הם ישלימו, ויאמרו ליהודים ללכת למועצה המחוקקת. אבל אין זה רצוי להיקלע עכשיו למרכז תשומת הלב הציבורית. לו יכולנו לשתוק עכשיו - פרט למערכת הבחירות - הדבר היה מחזק את עמדתנו.
5.
נראה לי שעכשיו עלינו להחרים את הממשלה. אם תפרסם תזכיר בשאלה האגררית, סבורני שאין לשלוח אותו למשרד המושבות.
6. השיחה אצל פארבשטיין היתה שיחה בעלמא.\6 אין להם הצעות מעשיות (ברוך השם). היו שישה מ'מזרחי', שניים מ'עת לבנות' (אבל גוטליב\7 ולויטה\8 אינם בפאריס\9), גרינבוים, הרטגלאס\10 ואנשינו. גרינבוים דיבר בצורה נחרצת מאוד נגד וייצמן ונגד הסוכנות (אך אתמול רק הוא דרש במועצת מפלגתו כאן, שלא ינעצו סכין בגבו של וייצמן). בינתיים גם האחרים מתנגדים לווייצמן מכול וכול.
ע"ל\11 ו'מזרחי' (לא רק פארבשטיין, אלא גם 'ההמונים' שלו) השיבו לשאלת גרינבוים:\12 'אם וארבורג ושותפיו יאמרו שהם לא ילכו בלי וייצמן, אז הקץ לסוכנות.' אבל אינני יודע אם עמדה זו יציבה. לשאלתי, מה יהיה אם פאספילד יציע חפיסת סרטיפיקטים וירשה לקנות גוש קרקע, הכול הסכימו ש'ההמון' ילך לפשרה.
על קואליציה דיברו כלאחר יד. איש מהם אינו חושב על קואליציה בהנהגתנו. בהשתתפותנו - בבקשה. הכול רואים בעיני רוחם יושב ראש אמריקני.
כנראה שלא יתירו לקיים את ההרצאה.
כל טוב,
שלך, ו' ז'
כתוב מיד לסוסקין.
קיבלתי את מכתב המזכירות מ23 לחודש.\13 רק באנטוורפן איימתי בשל עייפות - 'הֱיו שלום'; כתבתי לך על כך.\14 במסע הנוכחי אינני נוגע בנושא זה בפומבי.
אני מצטער על הניסוח בחוזר 2/3 : 'אין לבנות ללא ביטחון' וכו'.\15 קשה מאוד להגיע לצליל זהה כאשר המרחק כה רב. אבל חייבים, שאם לא כן נוצר בלבול. אני ממליץ לשמור על הנוסחה שלי - ראה נספח\16 - 'לא לאפשר ניצול של קרנות ציוניות לטובת האוצר'.\17

1 במקור: S.O.S; המברק לא נמצא, אך מהמשך המכתב עולה שגרוסמן היה זקוק לכסף למימון הפעילות המפלגתית.
2 גילוי הדעת שפרסם גרוסמן בשם ברית הצה"ר, בתגובה 'לספר הלבן', הכיל שבעה סעיפים שעיקרם: כינוס מידי של הוועד הפועל הציוני, סילוק ההנהלה הציונית הנוכחית, הקמת ועד חירום לניהול ענייני הציונות וכינוסו של הקונגרס הציוני.
3 איגרת אל גרוסמן 23.10.1930 , הערה 2.
4 שבגילוי הדעת של גרוסמן (ראה להלן).
5 ב3 בספטמבר 1929 הגיש ז'בוטינסקי להנהלה הציונית הצעה לפעולה משותפת בינה לבין הנהלת ברית הצה"ר (איגרת אל ההנהלה הציונית 3.9.1929 ).
6 לעיל, איגרת 119.
7 יהושע גוטליב - Gottlieb
(פינסק 1882-? 1941); מנהיג ציוני בפולין ופובליציסט. ממייסדי סיעת 'עת לבנות'
ומראשיה. חבר ה'סיים' (1935-1938).
8 ליאון לויטה (איגרת אל שכטמן 4.6.1925 , הערה 6). מראשי סיעת 'עת לבנות'.
9 זו פליטת קולמוס, צריך להיות בווארשה.
10 מאיר הרטגלאס (איגרת אל גרינבוים 28.1.1925 , הערה 2). באותה עת היה חבר הוועד המרכזי של הסתדרות ציוני פולין וחבר ה'סיים'.
11 'עת לבנות' (איגרת אל גרוסמן 6.1.1930 , הערה 16).
12 ששאל מן הסתם מה תהיה תגובתם, אם החברים הלא-ציונים בהנהלת הסוכנות יתנגדו בתוקף לסילוקו של וייצמן מתפקידו.
13 המכתב לא נמצא.
14 איגרת אל גרוסמן 12.10.1930 .
15 החוזר לא נשתמר, אך על פי ההקשר נידונה בו הצעתו של גרוסמן בדבר פסק זמן בבניינה של ארץ ישראל (ראה איגרת אל מחובר 20.11.1930 , סעיף א).
16 הנספח לא נמצא.
17
של הממשל הבריטי בארץ ישראל. ראה גם איגרת אל גרוסמן 2.8.1930 , סעיף 7.