אל מאקס זליגמן,\1 ירושלים
פאריס, 18 בספטמבר 1930 אנגלית

מר זליגמן יקירי,
שני מכתביך מ2 לחודש\2 הגיעו בעת היעדרותי, לכן אוכל להשיב עליהם רק היום. אני מתנצל על האיחור של שבוע.
אני מוכן בהחלט להביע בפני מועצת המנהלים\3 בניו יורק את תמיכתי בהישארותך ב'יהודה', אך עליך לייעץ לי במספר נקודות קשות בעניין הזה. כאשר החלטת באבירות לנטוש את העסקים האחרים ולהתחיל לעבוד ב'יהודה' בזמן היעדרותי, הייתי איש חשוב בחברה והיתה לי הזכות להציע לניו יורק כל הצעה שנראתה בעיניי. שלא באשמתי, אני נחשב היום בחברה לאדם רגיל. מבחינה משפטית, ההתחייבויות שקיבלתי על עצמי בתור מנהל אינן תקפות עכשיו. אך אין לכך כל משמעות מעשית, משום שברצוני לעשות כל אשר לאל ידי כדי שלא תינזק. באיזה אופן אוכל אפוא להתערב? אתה מן הסתם מבין שמדובר רק בחוות דעת של אדם מבחוץ שסר חנו, שכן אני לצנינים בעיניהם של חלק מראשי החברה בניו יורק,
וייתכן שאיש אינו מעוניין בחוות דעתי. חזרתי וקראתי עכשיו את מכתב מועצת המנהלים שבו הם מודיעים לי על קבלת התפטרותי,\4 ואין שם אפילו רמז שהם היו רוצים להמשיך ולנצל את תבונתי, את ניסיוני, את נאמנותי או כל דבר אחר -
ביטוי של נימוס שהייתי מצפה למצוא בו. לכן אני מבקש שתהרהר בדבר ותודיעני מה בקשתך. אני מוכן לכתוב, אבל לא הייתי רוצה לפגוע בסיכוייך אצל ל'\5 ואצל אחרים מבלי להפנות את תשומת לבך לכך.
שנית - אני מניח שאתה מבין זאת בעצמך, אך אני רוצה למנוע אי-ודאות - אם אכתוב לניו יורק, אמליץ בפניהם שיעניקו לך תנאי שכר בגובה של 50 לירות ארץ-ישראליות בקירוב בחודש. אך אינני סבור שמשמעות הדבר שתמלא את התפקיד שאני הייתי אמור למלא: סגן נשיא וגזבר. אני מזכיר זאת משום שבמכתבך ציינת ש'תייצג' אותי בחברה בעת היעדרותי. באופן אישי הייתי שמח שיהיה לי נציג כזה בכל ארגון, ואני סבור שכאיש עסקים אתה שקול כנגד שניים כמוני; אבל כמובן שלא היתה לי כל סמכות למנות 'נציג' במעמד של מנהל. אם גם מר שוורץ יהיה סבור שהדבר חיוני, נראה לי שמועצת המנהלים תצטרך למצוא מועמד לתפקיד מנהל. אבל ייבחר מי שייבחר, הדבר אינו פוגע בזכותך להיות מועסק בתנאים הוגנים, ואני אשמח לתמוך בך.
אשר למכתבך השני בנוגע ל20 לירות ארץ-ישראליות
ו667 מיל המגיעים לך, במאי קיבלתי 50 לירות ארץ ישראליות בלבד, וסכום זהה קיבלתי ביוני. מ30 ביוני ואילך לא קיבלתי כל שכר מאחר שראיתי את עצמי כמתפטר. נודע לי שמועצת המנהלים בניו יורק קבעה שיתרת שכרי לחודשים מאי ויוני תשמש לכיסוי חובי לחברה, כך שכסף זה אינו עומד עוד לרשותי. מובן שעכשיו אין לי מקורות אחרים. אני מציע אפוא: קרא בדקדקנות את ההסכם שחתמנו אתך בדצמבר (אינני יכול למצוא את העותק שלי אף על פי שהוא נמצא במקום כלשהו). אם ההסכם הוא 'עד שובי' ללא ציון תאריך, אנסה לשכנע את מועצת המנהלים בניו יורק לכבד את החלק הזה של החוזה, ובמקרה זה יש להתייחס לעשרת הימים במאי (אינני יכול לערוב לאוגוסט כי אז כבר לא הייתי מועסק בחברה). אבל אם ההסכם בינינו היה רק עד 30 באפריל, אינני רואה אפשרות לבוא בדרישות לחברה בעניין זה. צר לי מאוד שלא הודעת לי על התקלה במכתב ששלחת לי מלונדון ב24 במאי, כשעוד היה בידי לעשות משהו עם יתרת שכרי, כמחווה הדדית מעבר למחויבות שלי.
אני מצפה לתשובה לכל השאלות האלה. אהיה בפאריס עד 9 באוקטובר.
מיטב הברכות,
שלך בנאמנות,
ו' ז'

1 מאקס זליגמן
-
Max Seligman (סוונז', וֶלְס 1902-לונדון 1987); עורך דין. גדל בבית ציוני ובשנים 1918-1921 ארגן תנועת נוער ציונית בוולס ועמד בראשה. עלה לארץ ישראל ב1921. בשנות ה20 עבד כמזכיר במשרדיהם של עורך הדין הארי סאקר ושל משה נובומייסקי, מנהל חברת האשלג, ובחברת הביטוח 'יהודה'. כאשר ז'בוטינסקי נעדר מהארץ מילא את מקומו בחברה. בעת ובעונה אחת השלים את לימודיו במשפטים. ב1929 הוסמך לעורך דין. בשנת 1930 פתח משרד לעריכת דין בירושלים וב1931 העתיק את משרדו לתל אביב. היה חבר פעיל בברית הצה"ר וב1931 נבחר לוועד המרכזי של הצה"ר בארץ ישראל ולציר לקונגרס הציוני ה17. בשנות ה30 היה סניגורם של לוחמי המחתרות. בשל פעילותו למען עלייה ב' נאסר ב1939 ונכלא בבית הסוהר במשך ארבעה חודשים. בעקבות מאסרו שללו ממנו השלטונות הבריטיים לזמן מה את הרישיון לעיסוק בעריכת דין. ראה גם
איגרת אל זליגמן 24.10.1929
2 המכתבים לא נמצאו.
3 של 'חברת יהודה לתעשייה', חברת האם של חברת 'יהודה' לביטוח.
4 איגרת אל שטראהל 10.6.1930 .
5 זהותו לא נתחוורה.