אל הנהלת הסתדרות העובדים הכללית, תל אביב
פאריס, 9 בספטמבר 1930 עברית

אדונים נכבדים,
הוועידה הרביעית של ברית הציונים הרביזיוניסטים, שנתכנסה בפראג בחודש אוגוסט העבר, קבלה את ההחלטה הנ"ל:
'הוועידה ממלאה את ידי הוועד הפועל לעשות את הצעדים הנחוצים בכדי להבטיח את האופי המקצועי הטהור של הסתדרות העובדים ואת האופי הניטרלי של לשכות העבודה בארץ ישראל.'
בהתאם להחלטה זו הננו מתכבדים לפנות אליכם במכתבנו הנוכחי. עלינו להוסיף, כי בנסיון הזה של משא ומתן בלתי אמצעי הננו רואים לא רק מילוי חובה שהוטלה עלינו, כי אם מקווים אנחנו שאולי יעזור הנסיון הזה, במידה כלשהי, בכיוון של גמר סכסוכים בלתי רצויים, ושל הקמת אחדות ציבורית וחברתית בארץ.
כידוע לכם יש בארץ ישראל מספר של פועלים עברים אשר את יחסם אל השאלה המעניינת אותנו כאן אפשר לנסח כדלמטה:
א) הטבת מצבו של הפועל העברי והתפתחות העסקים המיוסדים על העבודה העברית - שתי המטרות האלה יד ביד הולכות ואת המטרה הכפולה אפשר להשיג, בתנאי הארץ הנבנית, לא על ידי מלחמת מעמדות, כי אם אך ורק על יד שיטת הסכם הדדי.
ב) אחד מהבסיסים העיקריים של ההסכם החברתי, ואולי החשוב שבהם, הריהי לשכת עבודה ניטרלית, ז"א לשכה משותפת לעובדים ולמעבידים.
ג) מוסד שאינו מכיר בעקרונות האלה, ויהי מוסד של מעבידים או של עובדים, עלול להביא נזק לבנין המדינה העברית.
הפועלים האלה מוצאים כי הסתדרות העובדים איננה תומכת בהשקפה הזאת, ולא רק שאיננה עוזרת ליצירת הלשכה הניטרלית, כי אם גם רואה בתכנית זו סכנה למצבו של הפועל העברי בארץ.
מצד שני חושבים הפועלים האלה, כי הסתדרות העובדים היתה צריכה להיות ארגון פרופסיונאלי טהור, ז"א: ארגון עובדים לשם הגנת האינטרסים הפרופסיונאליים של העובד בלי כל מגמה מפלגתית; ארגון שיוכל להשתתף בו כל פועל עברי, תהיינה מה שתהיינה דעותיו בגדר ההשקפה הציונית, בלי שיסבול בגלל דעותיו אלה שום רדיפות בקרב ההסתדרות. אבל לדאבונם הגדול מוצאים הפועלים האלה כי הסתדרות העובדים בצורתה הנוכחית קיבלה אופי של ארגון מפלגתי; בפרט וביחוד הם מאשימים את הנהלת ההסתדרות ואת פקידיה ביחס של איבה אקטיבית כלפי הפועל הרביזיוניסטי או חבר ברית תרומפלדור, יחס שנתבטא לפי דעתם בעובדות מרובות.
במכתבנו זה אין אנו רוצים להיכנס אל תוך התלונות האלה ולחקור את צדקן. די להטעים לעת עתה כי תומכים אנחנו בדעתם החיובית, דהיינו: כי נחוצה בארץ ישראל הסתדרות עובדים עברית בעלת אופי פרופסיונאלי טהור, הסתדרות נקיה מכל מגמה מפלגתית, ומתיחסת יחס שווה לכל חבריה בלי הבדל של מפלגה או השקפה. ושנית, כי מחוייבת הסתדרות כזו לשאוף באופן אקטיבי ליצירתה ולהשלטתה של לשכת עבודה ניטרלית.
ואף גם נגיד: אם כי איננו מסכימים לדעה שריבוי הסתדרויות עובדים במדינה אחת הנהו, כביכול, סכנה לפועל עצמו ולמשק הלאומי כולו, בכל זאת מבכרים גם אנחנו שתהיה בארץ ישראל רק הסתדרות פרופסיונאלית אחת של כל העובדים העברים. את יצירת הסתדרות עובדים שניה היינו חושבים למותרות, וגם ללא רצויה, אלא אם כן יוברר לנו באופן מוחלט, כי ההסתדרות הקיימת איננה רוצה בלשכה ניטרלית ואיננה רוצה לשאת אופי בלתי מפלגתי ופרופסיונאלי טהור.
הננו מתכבדים על כן להציע לפניכם שיטת בירור הדברים אשר אולי, כאשר מקווים אנו וגם שואפים, תעזור להצלת אחדותו של ציבור הפועלים העברים. השיטה הזאת היא משא ומתן בלתי אמצעי ביניכם ובינינו ע"י באי-כוח שיתמנו משני הצדדים, ואשר תעודתם תכיל בין שאר העניינים המתאימים (שאולי תואילו להציע מצדכם), גם את הסעיפים האלה:
א) האופי הבלתי מפלגתי של הסתדרות הפועלים, מוסדותיה ופקידיה.
ב) האופי הבלתי מפלגתי של כל עתון המוצא על ידי ההסתדרות, או המקבל תמיכה כלשהי מכספי ההסתדרות או בעזרת השפעתה הרשמית של ההסתדרות.
הננו מחכים לתשובתכם הנכבדה על הצעתנו זו,\1 ואם תהיה חיובית נודיע לכם בלי דיחוי את שמות באי-כוחנו בארץ שימשיכו את המשא ומתן עם באי-כוחכם.
בכבוד גמור,
[ז' ז'בוטינסקי]
בשם הוועד הפועל לברית הציונים הרביזיוניסטים (ברית הצה"ר)


1 ראה איגרת אל ויינשטיין 26.2.1931 , הערה 2.