אל מארק שוורץ, ירושלים
אובור, 7 בספטמבר 1930 גרמנית

ידיד יקר,
לא, אין טעם לשמור בשבילי את המשרה.\1 אינני יכול להחליף את מקום מגוריי לעתים כה תכופות, ואינני יכול לדרוש מרעייתי לפרק את ביתנו, לבנותו מחדש ושוב לפרקו. ביולי 1929 היא נטשה את הדירה, ארזה הכול לקראת הנסיעה לארץ ישראל… עכשיו עליה לסדר הכול מחדש. קשה לעשות זאת פעמיים. שנינו כבר לא צעירים. לא נעים להודות בכך, אבל שונאינו הצליחו הפעם - גירשו אותי מארץ ישראל לתקופה ממושכת.
כמובן שהייתי מאושר לו יכולתי כאן באירופה לעשות דבר מה למען 'יהודה' . אם תהיה הזדמנות ואם ניו יורק תיזכר בי - אדרבא.\2 אבל הסיכוי קלוש.
בנוגע לארץ ישראל,\3 אני עומד על המלצתי: אליהו ברלין. שקול את הדבר לעומק מכל ההיבטים. ראשית, אם רצונך למנוע שיכפו עליך מישהו מאמריקה, זה הנימוק הטוב ביותר: 'עכשיו תורו של ארץ-ישראלי'. שנית, ספק אם תמצא בארץ ישראל מועמד טוב ממנו. בינינו לבין עצמנו, כמה אנשים הם: א) ישרים; ב) ג'נטלמנים; ג) משכילים; ד) מכירים את הארץ; ה) זוכים לכבוד בארץ?
אשר לסעיף ה: תוכל להגיד שלא הכול אוהבים את ב'.\4 ואת מי אוהבים בארץ ישראל? אבל דבר אחד בטוח: אפילו גדולי המשמיצים ביישוב יודו, שב' שומר בנאמנות על הרכוש הציבורי. חסרונו היחיד הוא רגזנות מסוימת. אינני אומר שזה נוח לבריות, אבל לא תמצא מישהו טוב ממנו. ואם אתה ולאה תנהגו בו בידידות, תגלו את צדו האחר - את נאמנותו הכמעט
מרגשת למי שמעניק לו ידידות.
בפראג\5 התברר לי שלאה\6 התכוונה לנסוע מבאד פיסטיאן דרך וינה היישר לתל אביב; אבל פתאום, לפני ימים אחדים, קיבלתי ממנה מברק (דרך פאריס), שמארקוס\7 נמצא בווינה והוא מבקש לראות אותי. לא יכולתי לנסוע - שוב בגלל סיבוכים עם האשרה, וגם כסף לא היה לי. הברקתי וכתבתי שברצוני לשוחח עם מ'\8 בטלפון משטרסבורג. עד היום לא קיבלתי תשובה. כנראה שניתן לסדר את העניין בלעדיי.
לא היה לי ריב עם רוטנברג - לפי מיטב ידיעתי. אבל הוא הפך ללא ספק ליריב מר וגס. בכל הזדמנות הוא מדבר בזלזול על הרביזיוניסטים, במיוחד עליי. אינני יודע מדוע - וזה גם לא מעניין אותי. מבחינה פוליטית הוא חסר תועלת כמו כל האחרים - אין לו מצע, אין לו תכנית של דרישות, אין לו שיטות מאבק. הוא נוטה להישען על גבירים ועל לורדים, ומתייחס לעניים כמונו בבוז. מאידך גיסא, הוא יכול היה להביא תועלת רבה, לו הצליח בתכניות הזיכיון הישנות שלו (אדמות וכו').\9 לא הייתי נאבק בו וגם לא הייתי תומך בו - שיהיה בריא וחזק - אין זה ענייננו.
אני קופץ חזרה לשאלת א' ברלין (סלח לי, כבר שלוש פעמים הפסיקו אותי, לכן המכתב מבולבל). אני מתמצא בכלכלה, מן הנמנע לשלם שוב משכורת של 100 לירות שטרלינג. אבל היזהר ידידי מלשאת הכול לבד. זה מעבר לכוחו של אדם. ללא ידיד בלב ונפש זה לא יצליח.
קפיצה נוספת - לנסיעתו של מארקוס: האם זה המשך לתקרית ליפסקי\10 - האם הבריק, או לא הבריק? אולי הוא נסע לברלין, כדי לדבר שם בשמך עם ל'?\11
בנוגע לפטרסון לא התנהגתי כלפיך יפה - לא כתבתי לו. הסיבה: כבר מזמן ביקשתי מליכטהיים שיתקשר להנהלת 'פניקס', כדי שיקבלוהו בקהיר תחת חסותם. ליכטהיים הבטיח לי אחרי היסוס קל, ועד היום אין תשובה. זה לא היה יפה מצדי - הייתי צריך לעזור לך בעניין זה. סלח לי ידידי, מעייפות יתר נעשים גם מוגי לב…
דרישת שלום לבבית מכולנו. כולם בריאים. בני התקבל ל'אקול סנטראל'\12 (= פוליטכניון או מעין זה) במקום החמישי (בקונקורס של כמה מאות). הֱיֵה שלום ואל תכעס עליי.
שלך, ו' ז'בוטינסקי

1 בחברת 'יהודה' בירושלים.
2 במקור בעברית בכתב לטיני.
3 בעניין המשרה שז'בוטינסקי פינה בחברת 'יהודה'.
4 ברלין.
5 במהלך הוועידה העולמית הרביעית (פראג 10-15 באוגוסט).
6 לאה שוורץ, רעייתו של מארק.
7 זהותו לא נתחוורה.
8 מארקוס.
9 על פי ההסכם בין רוטנברג לבין משרד המושבות (ספטמבר 1921) היו הזיכיונות להקמת תחנות כוח על הירדן ועל הירקון כרוכים בהפקעת 50,000 דונם ליד הירדן לטובת מפעל הירדן בנהריים. אך השטח שהופקע למעשה היה קטן בהרבה.
10 לואי ליפסקי (כרך ה, איגרת 18). לאחר שסיים את תפקידו כנשיא הסתדרות ציוני אמריקה (בתחילת יולי 1930) הקדיש את רוב זמנו לתחום העסקי - בשנים 1930-1959 כיהן כנשיא חברת הביטוח 'Eastern Life Insurance Company'. כמו כן היה חבר מועצת המנהלים של 'חברת יהודה לתעשייה' בניו יורק. לא נתחוורה מהות התקרית המוזכרת כאן.
11 ליפסקי. הוא שהה בברלין לרגל השתתפותו במושב הוועד הפועל הציוני (24-30 באוגוסט).
12 השם המלא:- Ecole centrale des arts et manufactures
בית ספר גבוה להנדסה. נוסד בפאריס ב1829.