אל חיים בלילובסקי, לונדון
פאריס, 22 ביולי 1930 רוסית


יפים מארקוביץ' היקר,
אף על פי שאסרת עליי לכתוב על כך, אני מֵצֵר מאוד על החלטתך לא לנסוע לפראג.\1 אינני יודע מהן הסיבות, ואינני מתכוון לשפוט אם הצדק אתך. ידוע לי רק דבר אחד: העניין שלנו נמצא עכשיו בנקודת מפנה, מן החשובות ביותר, וגורל תנועתנו חשוב יותר ממצב רוחו של איש זה או אחר. קיים היבט נוסף: שנים עבדנו ללא הצלחה ופילסנו את דרכנו בין שורות של גידופים ומכות. ועתה הגיע הרגע היחיד של נחת,\2 ואפשר לחוש איך גדלנו - השנה יש באמת על מה לשמוח. אולם משמחה זו נושרות (לגביי ולא רק לגביי) חתיכות, כאשר י' מ'\3 כותב שהוא אינו בא, והופמן\4 מווינה כותב 'לא אבוא' (הוא אינו מקורב אליי כמוך, אבל גם הוא נמנה עם המייסדים), ועוד כמה - מכל הצדדים. אינני יודע במה העניין - מצב רוח?
לפחות אתה אל תיכנע. תתמוך באיש הדרום\5…


אני כותב על רגל אחת. תודה לשניכם על ההזמנה. אודיע לך את יום יציאתי. אני שמח על ניצחון האמריקנים שלך.\6
אני מחבק אותך.
שלך, ו' ז'

1 לוועידה העולמית הרביעית של ברית הצה"ר.
2 במקור בעברית בכתב קירילי.
3 יפים מארקוביץ' בלילובסקי.
4 נורברט הופמן (איגרת אל דיאמנט 9.1.1924 , הערה 2). עורך הירחון Menorah
5 באיש אודסה.
6 העניין לא נתחוור.