אל מאיר גרוסמן, לונדון
פאריס, 13 ביולי 1930
רוסית

מאיר איליץ' היקר,
עדיין לא קיבלתי תשובה למכתביי בנוגע לסדר היום.\1 אולם אתמול קיבלתי הצעה חדשה לסדר היום, והיום שוחחתי על כך עם י' ח' סוסקין. אני נאלץ להסיק את המסקנה, שאתה שוב מסרב להרצות על המצב המדיני.
אם יש עדיין אפשרות שתשנה את החלטתך, אני מציע לך לבחור באחת מהאפשרויות הבאות: ליטול חלק בישיבת הפתיחה, או לקבל על עצמך להרצות על 'שיקום המדיניות הציונית', או להרצות על נושא מדיני כפי שהוצע לך בהתחלה.
אם לא תוכל לבחון את העניין מחדש, לא אבוא לוועידה. אציע לחברים לדחות את הוועידה, שכן בתנאים כאלה לא אבוא.
אתה בוודאי מבין, שלא הייתי יוצא בהצהרה כזאת סתם כך בתור איום. לנימוקים שלי יש בהחלט היגיון. סירובך להרצות על התחום שהיית מופקד עליו איננו רק צעד הנוגד את כל כללי האחריות המפלגתית, הצרה היא שהדבר יתגלה מיד לעיני כל באי הוועידה ויפגע במורל שלהם. נדמה לי שדבר זה צריך להיות ברור גם לך; אך אם אין זה
כך, לא אוכל לעשות דבר. אינני יכול להשתתף בהפגנות שללא ספק יזעזעו את המפלגה ברגע המכריע לקיומה; לכן, אם לא תשנה את החלטתך, וגם הוועידה לא תידחה - לא אבוא.
אם ברצונך עוד לשקול בדבר, אני כמובן מסכים ומקדם זאת בברכה. אולם אם שמך לא יופיע, אבקש לא לכלול גם את שמי בסדר היום. אם יפורסם שמי ללא שמך, איאלץ לפרסם הכחשה.
החלטתי לא לכנס בינתיים את החברים הפריסאים להתייעצות, כדי למנוע אוירה בלתי רצויה.
אני לוחץ את ידך בחזקה.
שלך, ו' ז'בוטינסקי


1 שתי איגרות אל גרוסמן 9.7.1930 .