אל מאיר גרוסמן, לונדון
פאריס, 1 ביולי 1930 אנגלית


מאיר איליץ' היקר,
המזכירות שלנו שלחה לי העתק ממכתבו של פרופ' ברודצקי,\1 בו הוא הציע שההנהלה הציונית תנקוט צעדים בעניין גירושי מארץ ישראל. אם זה רעיון פרטי של פרופ' ברודצקי, בטוחני שמניעיו טהורים ואני מעריך אותם עד מאוד. אולם אשר להנהלה הציונית, חוששני שהיא איננה הנציג הראוי להשתדלות מסוג זה. הדעה הקדומה על הרביזיוניזם ועליי אישית, שהוחדרה כה עמוק בחוגים בריטיים רשמיים ושגירושי אינו אלא תוצאה טבעית ממנה, נובעת במידה רבה מהתבטאויות או ממחדלים שלמרבה הצער ההנהלה הציונית אחראית להם הן בעקיפין, מפי דובריה, הן במישרין.
בוודאי זכור לך שעוד בשנת 1925, כשד"ר וייצמן אמר שאני 'האדם השנוא ביותר'\2
במשרד המושבות, ביקשנו מן ההנהלה הציונית להביא בחשבון שהעניין הציוני כולו עלול להינזק, אם ייווצר חוסר הבנה כה חמור לגבי אחד מחלקיה של התנועה; וכי על ההנהלה הציונית להעביר למשרד המושבות פרסומים המעידים על עמדתנו הפרו-בריטית. ההנהלה הציונית סירבה לעשות כן.
ב1927 יצאה לאור, במימונה של ההנהלה הציונית, חוברת בצרפתית שחוברה בידי מארקו רומאנו.\3 החוברת כוונה נגד הרביזיוניזם, וכללה האשמות שאני כביכול הטפתי 'לקחת מהערבים את שדותיהם ואת בתיהם'. פקידים שהיו אחראים לארגונו של קונגרס באזל\4 הפיצו את החוברת בקרב עיתונאים זרים בקבלת פנים רשמית. בעקבות זאת פורסם מאמר בעיתון
ז'ורנאל דה ז'נוו,\5 שבו נאמר כי הרביזיוניסטים רוצים 'לנשל בכוח' את הערבים. לאחר שהמאמר נידון בהרחבה בחוגים שונים בז'נווה, הצהיר בפניי בעל המאמר, מר ריי,\6 שהוא פעל על סמך מידע שסיפקו לו פקידי ההנהלה הציונית בקבלת הפנים הרשמית. בשנת 1929 קבע בית הדין של הקונגרס
בציריך, שההאשמות שהופיעו בחוברת הן בגדר הוצאת דיבה ואסר את הפצתה.
בתחילת 1928 פרסם הירחון הפאריסאי פלשתין,\7 שמנהלו בפועל הוא פקיד ההנהלה הציונית ד"ר ו' יעקובסון,\8 מאמר ראשי בחתימת צרפתי לא-יהודי, שבו הואשם הרביזיוניזם שהוא פועל נגד אנגליה.\9 בגלל חשיבותו של הירחון, המופץ באופן חופשי בחוגים בעלי השפעה, מחיתי בפני ועד הפדרציה הציונית של צרפת.
ד"ר יעקובסון לא התכחש לאחריותו לדברים שפורסמו בביטאון - להפך, הוא אפילו הציע לי לפרסם תגובה. בתגובה ששלחנו הדגשנו את נאמנותנו המסורתית לאנגליה, אך הוא סירב לפרסמה 'משום שהוזכר בה הגדוד העברי', אזכור שהוא בלתי נמנע כאשר דנים בשירותנו למען אנגליה.
בשנת 1929 תיארו עדים מטעם ההנהלה הציונית בוועדת החקירה הארץ-ישראלית\10 את הרביזיוניזם כ'קיצוני', וטענו שדאר היום הסית למרידה ולאלימות. הם אף הרחיקו לכת בקבעם שיש לסגור את העיתון. אפילו הציונים הכלליים נחרדו, שלחו משלחת להנהלה הציונית בירושלים ודרשו בתוקף שיזמינו אותי להעיד, כדי להגן על הרביזיוניזם, על דאר היום ועל עצמי. ההנהלה הציונית דחתה את הבקשה.
אפשר להביא דוגמאות נוספות, אך די באלה כדי להראות באיזו מידה תרמו יחסם של ההנהלה הציונית ונציגיה להטלת דופי ברביזיוניזם ובי בעיני השלטונות הן באנגליה הן בארץ ישראל, ולהתייחסות השלטונות אלינו ואליי לא כאל בני המשפחה הציונית, אלא כאל ישמעאלים שהציונים מתנערים מהם (במהלך החקירה שלי השתמש סר וולטר שאו בביטוי 'קוץ בבשרם', כדי לתאר את יחסה של ההנהלה הציונית כלפינו).
בנסיבות אלה אין לי כל ביטחון שהשתדלות למעני מצד ההנהלה הציונית תעלה בקנה אחד עם האינטרסים של ברית הצה"ר, או עם כבודה וכבוד נשיאה. לכן אני מציע שהוועד הפועל של ברית הצה"ר יביע תודה אישית לפרופ' ברודצקי על דאגתו החביבה, אך יימנע משיתוף פעולה או מהתייעצות או ממגע כלשהו עם ההנהלה הציונית, כאשר פעולה מעין זו תעמוד על הפרק.
אם ההנהלה הציונית תראה זאת כחובה למחות על גירושי, כשם שהיתה מוחה על כל פעולה בלתי מוסרית ובלתי צודקת כנגד כל יהודי ארץ-ישראלי, זה עניינה - לא ענייננו. לא הייתי רוצה שהנהגת ברית הצה"ר תהיה קשורה לצעדים אלה בכל צורה שהיא.
שלך בנאמנות,
ו' ז'בוטינסקי

1 זליג ברודצקי (איגרת אל גרוסמן 23.7.1929 , הערה 1). חבר ההנהלה הציונית וראש המחלקה המדינית של הסוכנות היהודית.
2 במקור בצרפתית: b?te noire
3 איגרת אל אלוש 28.5.1927 , הערה 4.
4 הקונגרס הציוני ה15 (קיץ 1927).
5 Le Journal de Geneve
6 ראה איגרת אל ריי 13.6.1929 .
7 הירחון Palestine בשפה הצרפתית יצא לאור בשנים 1927-1930.
8 אביגדור ויקטור יעקובסון (איגרת אל סוקולוב 30.10.1909 , הערה 1). ראש הלשכה המדינית של ההסתדרות הציונית בפאריס ונציגה ליד חבר הלאומים בז'נווה.
9 המאמר הוא פרי עטו של אנאטול דה מונזי (איגרת אל דה מונזי 20.2.1928 ).
10 בוועדת שאו.