אל יעקב שטראהל,\1 ניו יורק
לונדון, 10 ביוני 1930 אנגלית

נשיא יקר,
למרות התערבותם של חבריי בלונדון, הודיע הלורד פאספילד למר גרוסמן ב7 לחודש, שהנציב העליון לארץ ישראל מסרב לשקול מחדש את הצו שהוציא לביטול האשרה שלי. ייתכן שעדיין אוכל למצוא דרכים נוספות להילחם בעוול הזה, אבל זה עניין ממושך. לכן אני חש חובה להגיש פעם נוספת את התפטרותי מתפקיד סגן הנשיא והגזבר של 'יהודה' בארץ ישראל, ומתפקיד מנהל החברה לתערוכות ולירידים.
אני מעריך מאוד את האמון שהביעה בי מועצת המנהלים שלך, בדחותה את ההתפטרות ששלחתי במברק מיוהנסבורג לפני שבועות אחדים;\2 היה אז שמץ של תקווה שהצו יבוטל בתוך פרק זמן סביר. תקווה זו אינה קיימת עוד, ואין כל ספק שאני עלול להיות לנטל על תקציבה של 'יהודה', שכן אין סיכוי שאוכל לשוב במהרה לתפקידי בארץ ישראל. אף על פי שתוקפו של החוזה שלי יפוג רק בספטמבר, ואף על פי שהיעדרותי עכשיו היא תוצאה של כוח עליון, האינטרס של 'יהודה' מחייב אותי להשתחרר מתפקידי לאלתר.
אני חייב לחברה לפחות 400 לירות שטרלינג על חשבון יתרת המקדמה ששולמה לי בספטמבר 1929, ומשרדנו הירושלמי יודיע לכם את הסכום המדויק. במצבי הנוכחי, שהוא מן הסתם מביך, אינני יכול להציע לשלם מיד, אך אני מקווה שבשבועות הקרובים אוכל להציע למועצת המנהלים הסדר תשלומים לפירעון החוב. אבקש להוסיף, שככל שאני מגנה את הסיבוך הזה, אני מוצא נחמה מוסרית מסוימת בנסיבות בהן ביקשתי מקדמה זו; הבקשה שאושרה על יד מועצת המנהלים לא נועדה לצרכים פרטיים, אלא למילוי תפקידי הציבורי כציוני - לאחר המהומות בארץ ישראל ביקשתי להבטיח לעצמי מידה מסוימת של עצמאות כלכלית, כדי שאוכל לעבוד בלונדון למען ביטחונה של ארץ ישראל. באותו זמן היו לכולנו סיבות לחשוב שהקשר שלי עם 'יהודה' יימשך, ושהמקדמה תיפָרע בתשלומים חודשיים בגובה מחצית שכרי, כפי שהוסכם. אני בטוח שאתה ומועצת המנהלים מכירים בכך, שבהתחשב בנסיבות אין בי כל אשמה, ואני מקווה שגם בעלי המניות יאמצו נקודת מבט זו ויאשרו את הדחייה הבלתי-נמנעת של פירעון החוב.
התפטרותי תחייב בחירה של מנהל ארץ-ישראלי נוסף. אני רואה זאת כזכות וכחובה להציע הצעה בנושא זה. ראיתי את עבודתו של מר שוורץ, ודומני שהוא מתאים ביותר לתפקיד הזה. הוא איש עסקים מחונן, בעל תפיסה יוצאת מן הכלל של עיקרי הדברים תוך הבחנה טובה של הפרטים. על האינטואיציה שלו לדקויות של ביטוח חיים שמעתי שבחים מפי מומחה כמר מאדריל,\3 ואין דומה לו בהכרת התנאים בארץ ישראל וביישוב. מסירותו לחברת 'יהודה' ויכולתו לעבוד ללא לאות ראויים לכל שבח. אני מעריך שהוא ימשיך בתפקיד. לכן חיוני ביותר לבוא עמו בדברים בטרם ייקבע המחליף שלי. תחושה של אמון הדדי בין שני ראשי 'יהודה' בארץ ישראל היא תנאי עיקרי להצלחה. המחלוקות האומללות שהיו בחברה לפני כן גרמו נזק בל ישוער, מה גם שהשמועות על האווירה המיוחדת בארץ ישראל נופחו. אני מדגיש הצעה זו בהדגשה יתרה. ההרמוניה המושלמת והכבוד ההדדי שאיחדו את מר שוורץ ואותי תרמו רבות לחיזוק אמונו של הציבור בחברה, ויש לדבוק בנחישות במסורת זו.
הצעה אחרת מתייחסת לארגון מחדש של עבודתנו, שהצורך בו הודגש במכתב הארוך שמר שוורץ ואנוכי כתבנו לך מירושלים בדצמבר שעבר. עכשיו נראה שרוב חילוקי הדעות בניו יורק הצטמצמו לממדים נורמליים, ואני מקווה שעניין חשוב זה יזכה במהרה לתשומת לב. אני מציע בתוקף שמר שוורץ יוזמן לאמריקה. עכשיו נפלה בחלקך הזכות להעסיק את מר זליגמן שאת עצתו יש להוקיר מאוד. אך ללא ספק הוא יהיה הראשון אשר יאמר לך, שאין תחליף להיכרותו המוחלטת של מר שוורץ עם כל היבטיה של פעילות 'יהודה', עם קשייה וסיכוייה בעתיד.
לסיכום הרשה לי לומר, שהיה זה כבוד גדול להיות קשור למפעל שלך ושל עמיתיך. חברת הביטוח 'יהודה' היא בעלת פוטנציאל אדיר לארץ ישראל. היתה זו תקוותי הכמוסה לעבוד למען החברה, ואני מֵצֵר מאוד שעלה בידי לעשות כה מעט, ועכשיו עליי לעזוב. אבל תמיד אתגאה בקשר שהיה לי עם 'יהודה'. החוויה שבעבודה אתך, עם מועצת המנהלים כולה, ועם מר שוורץ, היתה אחת הנעימות ומלאות הסיפוק בחיי. אני מודה לך מאוד, ומאחל לך רוב נחת מיציר כפיך - 'יהודה'.
שלך בלבביות רבה,
ו' ז'
הערות:
1 איגרת אל ז'בוטינסקי י' 27.7.1928 , הערה 3. נשיא 'חברת יהודה לתעשייה' בניו יורק, חברת האם של חברת 'יהודה' לביטוח.
2 ראה איגרת אל שוורץ מ' 23.4.1930 .
3 Maddrill; מומחה שווייצי לביטוח.