אל ריכארד ליכטהיים, ברלין
פאריס, 17 בינואר 1930 גרמנית

ליכטהיים היקר,
מצורפים בזה 215 מארקים. אני מתנצל על האיחור וכו'.
מה שלומך?
אני מאוד עייף, וקולי הרוס עד אימה. ביום שני אסע ללונדון, אבל אנשי פאריס עומדים על כך שאסע בהקדם האפשרי לדרום אפריקה: שם אמור להימצא 'זהב', שלדעתם חשוב יותר מהפעלת קסם אישי בחוגים המדיניים בלונדון או בעצרות עם בפולין. יש הרבה דעות בעניין זה. הצרה היא ש19+19 ימים באנייה \1 הם כה מפתים, שחוששני שישפיעו על השיקול ההגיוני שלי. מה דעתך?
חלופה א: חודש בלונדון, תדרוך לאנשי ליגת הדומיניון, קשירת קשרים עם עיתונים חדשים וכו'. אחרי כן: סיור בפולין ובמדינות הבלטיות בעניין הפטיציה (חודשיים). בסוף אפריל אצטרך הלוא פעם אחת גם לתת את דעתי על 'יהודה'.\2
חלופה ב: דרום אפריקה, משמע לצאת בתחילת פברואר ולשוב רק בסוף אפריל. אקבל שם כסף, אבל האם אקבל הרבה - מי יודע? בתחום הזה איני מוכשר די הצורך. מה דעתך?
שכטמן\3 מספר נסים ונפלאות על מסעו בהולנד. כל המדינה ספוגה אווירה רביזיוניסטית. נשיאי ועדים עירוניים מבטיחים בנאומיהם תמיכה וכסף. אפילו דה לימה\4 (בן 47, נראה כישיש - ידיו רועדות) מבטיח לבלוע הכול, פרט לשני דברים: הוא אינו רוצה את הלגיון וגם לא אותי.
גרוסמן כתב לי מקובנה ברוח מאוד אופטימית; מחר תפגוש אותו. בעקבות התייעצות עם אנשי פאריס לא שלחתי לווייצמן את מכתב האולטימטום:\5 הטיוטה לא היתה טובה, על הסגנון יש עוד לשוחח, ובסופו של דבר אנחנו הרי זכאים להציג אולטימטום להנהלה הציונית, ללא התחשבות במקום הימצאו של ד"ר וייצמן באותו רגע.
דרישת שלום מבית לבית. רעייתי מוקסמת משהייתה בברלין ובעלה אסיר תודה.
שלך, ו' ז'
הערות:

1 הלוך ושוב.
2 איגרת אל גרוסמן 10.7.1928 , הערה 16. ז'בוטינסקי היה סגן הנשיא והגזבר של חברת הביטוח 'יהודה' מאוקטובר 1928 עד יוני 1930.
3 יוסף שכטמן (איגרת אל ז'בוטינסקי ח' ו- ת' 27.12.1919 , הערה 5); חבר הוועד הפועל של ברית הצה"ר, עורך בפועל של ראזסווייט (מדצמבר 1927 עד ספטמבר 1930) ועורך
דער נייער וועג.
4 נחמיה דה לימה (איגרת אל נורדאו מ' 31.10.1920 , הערה 4).
5 איגרת אל וייצמן ח' 16.1.1930 .