.
אל הוועד המרכזי של ההסתדרות הציונית ברוסיה, וילנה
קושטא, 16 בפברואר 1910...רוסית
.
קונסטנטינופול, 16 בפברואר 1910
לוו' המ'/1
חברים יקרים,
לא השבתי על מברקכם/2 במברק, משום שאין כסף למברק מפורט ואילו
מתוך מברק קצר לא תבינו מאומה.
המצב הכללי שיצר ספרו של קאן ידוע לכם בחלקו/3 והשאר יתברר
לכם מתוך ההעתק המצורף של מכתבנו אל וולפסון./4 את השאר אביא
בפניכם בסדר כרונולוגי. עם זאת, ייתכן שמתוך שכחה אחזור על
משהו, שכבר כתבתי לכם לפני כן.
כפי שידוע לכם, הבטיח קאן בסתיו שעבר לעכב את פרסום ספרו עד
הקונגרס./5 בקונגרס לא רמז לי על כך אפילו במלה אחת. אינני
מניח שהוא דיבר על כך עם יע',/6 שהרי יע', שהתנגד למהדורה
הצרפתית, סיפר לי על כל שיחותיו עמו. על כן היינו בטוחים שק'/7
ויתר על הרעיון לפרסם את הספר. כאשר הספר הופיע, קיבלתי מכתב
מפלורנטין מסלוניקי, שבו כתב: 'בהאמבורג סיפרו לי הרבה על
המבוא החדש/8 המיישר את ההדורים, אך למעשה שהמבוא אינו מתקן
מאומה'. משמע שעם פל'/9 דיברו ואילו עם 'ועדת העיתונות'/10 לא
הואילו לדבר. ועוד, מיטראני היה כאן הראשון אשר קיבל את הספר
(2 עותקים) בצירוף בקשה למסרו לחכם באשי ולעיתונים המקומיים/11.
כאשר נודע שמנעתי זאת, כתב קאן למיטראני: 'אין אני מתרעם על כך
ששאלת את וולפסון אם למסור את הספרים ליעדם. אבל אינני מרוצה
מכך שהראית את מכתבי לאנשים אחרים': אנשים אחרים, דהיינו,
'ועדת העיתונות'. כלומר, לנו העניין הזה אינו נוגע ואל לנו
להתערב. ועוד: לעורך העיתון סטאמבול/12 שלחו עותק של הספר
בצירוף מכתב מנורדאו. עתה נודע לי, שעותק כזה קיבל גם עורך
אוסמאנישר לויד,/13 היהודי המומר גרונוואלד. העיתון הזה מפרסם
פעם בשבוע כתבות מארץ ישראל רוויות שנאה ליהודים. אינני יודע,
אם צורף אליו מכתב מנורדאו. אני סבור שכן, מפני שביום קבלת
הספר הורה גרונוואלד לחבר גורודיש,/14 המכהן כמנהל העיתון,
לרשום בספר את כתובתו של ד"ר מאקס נורדאו. לבסוף, פרסם לפתע
ז'ורנאל דה סאלוניק/15 את ההקדמה (הישנה) של הספר,/16 ואילו
עכשיו החל לפרסם את הספר כולו בהמשכים בטור האחרון. אין להעלות
על הדעת, שהעורך מר סאם לוי/17 הזמין בעצמו ללא סיבה את הספר
הזה. משמע, שגם הוא קיבלו במתנה. מעניין שזה אותו סאם לוי, שזה
לא מכבר זנח את התעניינותו הזמנית בציונות, ועכשיו הוא מפרסם
לעתים קרובות בעיתון זה תעלולים אנטי-ציוניים, ובינואר פרסם
באינדפנדאנס בלז,/18 שהוא משמש ככתבו, מאמר על הנזק שבציונות.
הופיע שם, בין השאר, משפט כזה: 'הציונים הצעירים בבולגריה
ובארצות אחרות לומדים עכשיו כל יום לירות, ובכלל לאחוז בנשק,
בעזרתו ילכו באחד הימים לכבוש את פלשתינה'. הכתבה נמצאת ברשותי.
אפילו פרסקו לא נתעלה לפתוס כזה. למרות כל זאת קיבל לוי את
הספר. אני מתחיל בכלל לחשוש, שגם מערכות עיתונים אחרות קיבלו
אותו. אני רק יודע בוודאות שמערכות העיתונים דלהלן לא קיבלו
אותו: ז'ן טורק, אורור, ז'ודייו והמבשר./19 כלומר, דווקא אנחנו,
שעל ראשינו נשפכה הדייסה הזאת, לא קיבלנו אותו.
הספר תורגם/20 בלי של תיקונים. מוזכרים שם 'ממשלה יהודית',
'בית מחוקקים יהודי', 'צבא יהודי' עם 'מדריכים זרים', תוך הבעת
תקווה שגם טורקיה לא תסרב להעמיד לרשותנו את מדריכיה (בתור
זרים). מדובר שם ב'זכויות ריבוניות של השולטאן', יש הקבלה עם
המושבות הבריטיות, ומופיע משפט כזה: 'באשר לחששות שאחר כך
יתחשק ליהודים לפרוש מטורקיה, אין לצפות לכך במרוצת מאה השנים
הראשונות. ובאשר להמשך, איש אינו יכול לנחש'. אני מצטט כמעט
מילולי. בתחילת הספר מבוא קצר, הנושא את התאריך 'דצמבר 1909'
והמכיל משפט כזה: 'כמובן שאני איתן בדעתי, שזה יעלה בקנה אחד
עם החוקה הטורקית'. הוא סבור שעל-ידי כך יצא ידי חובה./21
כאן אין יכולים להבין זאת אחרת מאשר מעשה של חשיפת הנשמה
האמיתית של הציונות. ומכיוון שקאן הוא אשר עשה זאת, ועוד מייד
לאחר הקונגרס, והוא גם מפיץ את הספר, הרי איש לא יאמין שהספר
אינו הפירוש הרשמי לנאומו של נורדאו./22 לשם איפיון הדעה
הרווחת כאן, קראו את איגרתנו ואת השיחה בין החכם באשי לבין
קרטשמאר./23
את המצב הזה תיארתי בפני וולפסון במכתב ארוך, מפורט ומאופק
למופת./24 לא הגיע שום מענה. לעומת זאת קיבלתי ממנו לפני כן
מברק: לשמור על ניטרליות, אף לא מלה אחת בעד או נגד./25 מובן
שהוראה זו יכולה להתייחס רק לעיתונות, שהרי פעולתי מחוץ
לעיתונות אינה נתונה לפיקוחו. אבל בעניין העיתונות אני כפוף,
בהתאם להסכם שלנו,/26 לוועד הפועל המצומצם./27 מתוך ראיית
הנולד - דהיינו, שבוודאי לא תהיה אפשרות לעבור על העניין
בשתיקה בעיתונות שלנו/28 - פניתי אליכם פעמיים בבקשה להבטיח לי
לפחות את תמיכתכם,/29 במקרה שיהיה צורך להמרות את פיו בעניין
זה. אפילו לא עניתם לי.
בינתיים נודע לי, שהספר נמצא כבר אצל החכם באשי; שהוא גם
ברשותו של פרסקו. אז החלטתי להכין את שיוטו, עורך אורור, כדי
שההתקפה הצפויה לא תהיה בשבילו בגדר הפתעה (הספרדי השני, עורך
ז'ודייו, אלנקווה, היה תודה לאל בנסיעות). שיוטו נתקף בפחד
והודיע, שאין ביכולתו לסכן את עצמו ושהוא חייב להיחלץ ולהשמיץ
את הספר הזה או לנתק לחלוטין את קשריו עמנו. בקושי הרגעתי אותו.
אבל כעבור ימים אחדים הודיעו לי האדונים מיטראני,/30 בשמו של
החכם באשי, שהם מכריו הטובים, כי מקושטא הוזמנו כבר עשרים
עותקים של הספר. על ידי מי? זאת לא יכלו להוציא מפיו./31 לדעתם,
הוא בעצמו הזמינם. נוכחתי לדעת שהמצב נעשה בלתי נסבל. יעקובסון
איננו ואסור להבהילו./32 על ו-ן/33 אי-אפשר לסמוך, מכם אין
תשובה. על כן זימנתי התייעצות./34 נכחו בה אנוכי והוכברג מטעם
'ועדת העיתונות', עורכי שלושת עיתונינו, במקום עורך ז'ודייו
נכח ממלא מקומו, כתבי ולט וראזסווייט וכמו כן ד"ר מרקוס (הרב
הראשי של הקהילה האשכנזית והנציג של 'עזרה'/35 בקושטא, יועצנו
הקרוב ביותר בכל העניינים, המתגורר כאן זה שבע שנים) ורייזנר,
/36 יושב ראש הקהילה האשכנזית, המתגורר כאן זה כשלושים שנה).
הרוב תבע התקפה מיידית על הספר באורור. שיוטו השמיע את הדברים
דלהלן: 'אתם יכולים לארוז את המזוודות ולעזוב בכל רגע, אך לי
אין לאן ללכת, עלי להישאר בטורקיה. אינני יכול להבאיש את ריחי
בעיני הממשלה. אינני יכול לשתוק. וכדי שלא יאשימו אותי בשתיקה,
אני חייב להיות הראשון שפותח בצעקות. אני מודיע לכם, כי בגליון
הבא אתקיף את קאן ואני מזהיר אתכם באופן גלוי, כי "אשבור את
החלונות" לציונות./37
מצב רוחו זה היה ידוע לי גם לפני הישיבה. זו היתה אחת הסיבות
העיקריות שאילצו אותי למהר. כבר בגליון הקודם של אורור הפתיעני
בפרסום מאמר ובו המשפט המודגש דלהלן: 'לו ידעתי שהציונות אינה
עולה בקנה אחד, אפילו כחוט השערה, עם אחדות המולדת, הייתי
מתנער ממנה./38 אני מבין היטב את חרדתו, צריך לחיות כאן כדי
להכיר את הטרוריזם המקומי של 'הטורקים הצעירים', המאלץ אפילו
את היוונים ואת הבולגרים להישבע/39 שוב ושוב לאחדות המולדת.
צריך לשמוע את האנחה היהודית הכללית מהיווצרות בעיה יהודית
ואנטישמיות על ידי הציונים, שאגב גם ידידינו כאן מאמינים בכך
בכנות. שיוטו הסתכן מאוד כאשר התקשר עמנו והתבלט. הלשינו עליו,
ואישים בעלי השפעה מציפים אותו בגינויים. והרי כאן סוגדים מאוד
לבעלי השפעה. כאן קיים סעיף 40/4 האוסר על קיומם של ארגונים
לאומיים אשר חותרים למטרה פוליטית כלשהי ושורר מצב צבאי. שיוטו
בהחלט איננו ספרדי רגיל. הוא אדם גלוי לב ונמרץ. הוא בן ארבעים,
נשוי ואב לשני ילדים - אין לו אף פרוטה והוא מתקיים מן
הסובסידיה שלנו./41 אם הוא מוכן להשליך הכל ובלבד שלא להבאיש
את ריחו, אתם יכולים להאמין לו שיש ממה לחשוש. אני מכיר היטב
את מצעי המפלגות המקומיות, בייחוד את אלה של היוונים, הבולגרים
והארמנים. מפלגות אחדות אף מכנות עצמן באופן רשמי 'מהפכניות'.
אבל אף אחת מהן לא העזה להשמיע, אפילו בעקיפין, תביעות דומות
לאלו שבספרו של קאן. אלמלא היה אידיוט חסר-אחריות הייתי אומר,
שנבזות היא מצדנו להבאיש מבחינה פוליטית את ריחם של אנשים,
שהעניקו לנו את שמם והעובדים למעננו, לאחר שנתנו אמון בהבטחתנו,
שאין נזק בציונות.
כל זה הוא בבחינת מאמר מוסגר. אני חוזר לנושא הישיבה./42
מכיוון שבכל זאת ניתנה לי הוראה לא לכתוב בעיתונינו/43 - ואף
אני עצמי לא רציתי בכך - נותר מוצא אחד: לשלוח לקלן מברק ללא
שימוש בשמות צופן./44 על ידי כך רצינו להשיג את המטרות הבאות:
1. לקבל הוכחה מתועדת, שהעיתונות הציונית המקומית, בייחוד
שיוטו, מחתה נגד הספר עוד לפני שהושמעו כל מיני גינויים מצד
אויבינו.
2. לגרום להסתייגות מוחלטת מצד הוועד הפועל המצומצם, שתימצא
בידינו על כל צרה שלא תבוא.
3. להציג באופן רשמי את הנושא שעזיבתו של קאן מהווה אולי את
האמצעי היחיד כדי להוכיח שבאמת אין לוועד הפועל המצומצם
ולמפלגה/45 שום שייכות לעניין.
4. לאלץ את הוועד הפועל המצומצם להתחשב בחומרת המצב, באמצעות
הפדרציות הארציות.
בישיבה לא תמכתי בכל ההחלטות הללו. עכשיו אני נוטל על עצמי את
האחריות על כל אחת מהןץ משלוח המכתבים לפדרציות הארציות היה
דבר הכרחי במיוחד. הייתי היחיד מכל משתתפי הישיבה שידע את מידת
ההכרח של פעלה זו. ידעתי זאת מתוך מכתבו של וולפסון,/46 שביקש
לטשטש את כל הסיפור כדי להציל את קאן. אין זה מוצא חן בעיני
כלל להקים רעש במפלגה. בראש ובראשונה מכיוון שמתחשק לי להיות
מחוץ למהומה, עייפתי. אבל לא יכולתי להרשות שאורור ינתק את
קשריו עמנו, כשהוא מנחית עלינו מהלומה כבדה מאוד ומקים רעש
מחוץ למפלגה. שיוטו דרש מסמך אשר יוכיח בצורה נמרצת ביותר את
מחאתנו נגד הספר, והוא צדק.
רייזנר לא יכול לחתום על ההחלטה,/47 מכיוון שעזב לפני סוף
הפגישה והלך לישיבת הקהילה. אבל באיגרת המצורפת/48 (פרי הישיבה
השנייה) מתנוססת כבר חתימתו.
מרקוס, בתור רב ונציג 'עזרה', לא יכול לחתום על המברק, שנועד
אולי לפרסום. אבל הוא שלח בנוכחותי את המברק דלהלן, שוולפסון
לא כלל משום מה בחליפת המברקים איתי שהעביר אלי:/49 'נכחתי
בישיבה, הסכמתי להחלטות, אני מצטרף כולי. מרקוס'./50 האחרים
חתמו בתוארם המלא./51 זהו המברק מן ה7 בפברואר.
תשובת וולפסון, תשובתי ותשובתו החדשה/52 ידועות לכם. מכתבו/53
שקיבלתי אחרי הישיבה השנייה, שממנו אני שולח לכם במצורף מובאה,
מכיל את אותו פזמון: 'את ההסתייגות אשלח כאשר יהיה צורך. ומתי
יהיה צורך - זה ענייני'.
בין הישיבה הראשונה לשנייה/54 עבר שבוע. במשך הזמן הזה נרגע
שיוטו במקצת, הודות למשלוח המברק, אם כי הוא שומר על מרחק ממני
ואני חושש מאוד מהפתעות. מיטראני היה פעם נוספת אצל החכם באשי
וקיבל ממנו הבטחה, שהוא 'יאסור' על פרסקו לכתוב על הספר.
הבטחותיו שוות כקליפת השום. זאת ראינו כבר. ואילו פרסקו אינו
מציית לאיסורים. אבל אם לא פרסקו מדוע לא אחר?
הספר נמצא כבר בידי רבים והוא בבחינת מטעמים. אנו חיים תחת
חרב דמוקלס. כל יום אני מחכה לשערוריה וככל שהדבר מתמשך נעשה
גרוע יותר. וזאת, מפני שאנו שותקים בשעה שיש לנו זמן לפרסם את
דעתנו על הספר. נוסף לכך אנו נתונים לחלוטין לחסדי כל ידידינו,
החל בחכם באשי, המחזיק את פרסקו בשרשרת ויכול לשחרר אותו נגדנו
אחרי העבירה הראשונה. אך לא רק הוא בלבד נגדנו. אתמול התפרסמה
באוסמאנישר לויד כתבה מווארשה בה נאמר, שהיהודים נוהרים
בהמוניהם לארץ ישראל כדי להקים שם 'ממלכה ואסאלית' (כך/55).
היום פורסם שם מכתב מירושלים, שהיהודים מדביקים את העיר בכל
מיני מחלות. לרשותי עומד ז'ן טורק/56 ואני יכול להשיב כאוות
נפשי - אבל אצל גרונוואלד מונח ספרו של קאן וייתכן שהוא רק
מחכה לפרובוקציה מצדנו. אני שותק וחייב לשתוק. הייתי רוצה
לראות כיצד היה אדם אחר נחלץ מן המצב הזה. אינני רואה מוצא
אחר. אלה שהכניסו אותנו למצב זה, חייבים לבוא על ענשם. הוועד
הפועל המצומצם חייב להסתייג מן הספר בתוקף ומייד בולט./57 ואם
בכל זאת יתעורר רעש, חייב קאן לעזוב. אני דורש מכם תמיכה
בעניין זה, ללא תנאי ובכל מחיר.
בישיבה השנייה הצגתי את המברק השני של ו-ן/58 (את הראשון לא
הצגתי מפני שהוא גס, ובאשר למכתב - הוא טרם היה בידי. אך גם
אילו היה בידי לא הייתי מציגו, מפני שהוא עוד יותר גס)./59 אני
מצרף את ההחלטה ואת הנימוקים./60
אני עובר עתה למצבי האישי. לעתים רחוקות נפגעתי בצורה כה בלתי
נעימה כמו בשעה שקיבלתי את מברקכם, שבו הנכם מבטיחים תמיכה
אפשרית/61 ואת המכתב עם ההבטחה 'להגן על השקפותי בפני קלן, אם
הן תעלינה בקנה אחד עם דעותיכם'./62 אני מיטיב להבין את
משמעותם של סייגים אלה ומשחזר על פיהם את כל מהלך הדיונים.
העניין ברור. תיארתי לעצמי את המנדט שלכם בצורה שונה. סבור
הייתי שאם אתם שולחים אדם למקום הקשה הזה, שלא על פי בקשתו,
תבינו שהוא צריך ליהנות שם מאמונכם המלא ולשמש מיופה הכוח
שלכם. אפילו לפקיד כותבים במקריםכאלה: מה שתעשה - אקבל, לא
אתנגד ולא אמרה את פיך, בלי הסתייגויות. ראיתם בווילנה/63 עד
כמה חששתי להתקשר עם 'הדייטשים'/64, ואתם עודדתם אותי, תוך
הבטחה לעמוד לימיני כחומה. בהאמבורג/65 אמרתי לכם שוב שאני
חושש לנסוע חזרה/66 והבטחתם לי שנית, שתחת חסותכם אין לי ממה
לחשוש. עתה כשהעמידוני במצב כזה, ואני מבקש מכם יד חופשית/67
כדי לחלץ את מפעלנו מן המלכודת הזאת, אתם משיבים במליציה
מתחמקת במקום יד חופשית. אינני מתעלם מכך אפילו כהוא-זה, שנוסח
תשובתכם הוא בבחינת חוסר אמון. יש לכם זכות מלאה לא לתת בי
אמון, אבל במקרה זה לא היה צורך לשלוח אדם למקום כזה, כדי
לעבוד תחת פקודתם של אנשים כאלה. אינני כה חסר אונים, אבל המצב
הוא בעצם כזה. איני רוצה להאריך על כך בדברים, כדי לא לומר
דברים מיותרים. אבל נפגעתי הרבה יותר משאפשר להתרשם מסגנון
המכתב.
בין כה וכה אי אפשר כאן לפעול אחרת מכפי שהתחלתי. אם יעקובסון
יבוא ויהיה מסוגל לטפל בריבות הללו, אמסור לו הכל ואסור הצדה
לחלוטין. אבל כל עוד אני כאן לבדי, אנקוט באותו קו: אם לא תהיה
הסתייגות אפנה לפדרציות הארציות, ואם בטורקיה ישימו לב לספר,
אעלה בעיתונות את שאלת התפטרותו של קאן בכל העוצמה שאני מסוגל.
אם לא תתמכו - אלוהים עימכם. לא אסתכן עוד בשאילתות אליכם.
פשוט אדווח לכם באופן שוטף/68 ואתם תעשו שם כאוות נפשכם.
דבר אחד אבקשכם עוד, שחררו אותי בכל מחיר מסגנון כזה כמו
במברקו של וולפסון ובמכתבו המצורפים בזה./69 חבל שאין לי זמן
לשלוח לכם את העתקי מכתבי אליו בעניינו של קאן. הייתי מאוד
מנומס והשתדלתי לא רק לפגוע בו, אלא גם לא בקאן. מברקנו
המשותף/70 היה תקיף כמו כל דרישה, אבל ללא ביטויים חריפים. מה
עוד, שאין זה נוגע לי אישית. הוא השיב לי בגסות כזאת שלא
נתקלתי בה עדיין בתנאים דומים בחיי, ואין גם ברצוני לסבול אותה.
נזקקתי למאמצים גדולים כדי לא לחרוג בתשובתי מן הגבול, וגם
אותה אני שולח לכם./71 אבל אני מצפה מכם שתאסרו עליו בכל
החריפות תעלולים כאלה, שכן זו זכותכם. אני רואה אתכם כאחראים
כלפי לעשות זאת, מייד ובצורה החריפה ביותר. קיבלתי את המשרה
הזאת רק בתנאי שאיבחר לוועד הפועל הגדול./72 נדמה היה לי,
שעמדה זו תשפר ולו במעט את מצבי כפקיד מיוחד./73 אחרי כשלוננו
בקונגרס/74 חייב הייתי בעצם להתפטר מייד./75 אבל עשיתי שטות,
נשארתי. עכשיו אני משלם בעד זה, כשאני זוכה במליצות נבובות
כגון: 'שכיר', 'להעז', רשויות ממונות', 'מתערב בעניינים שכלל
אינם נוגעים לך' וכו'./76 תמיד אמרתם לי, כי לא תרשו שיתייחסו
אל אנשי אמונכם כאל שכירים. ברצוני לקוות שתוכיחו זאת עכשיו
הלכה למעשה, ואני מדגיש בצורה החריפה ביותר, כדי שהוא יידע כי
בקרב הבריות נחשבת הפגיעה - לא רק בשגריר אלא גם בשליח - כעילה
למלחמה./77 שחררו אותי מצעקות בזמן המועט בעוד אשאר כאן.
החלטתי סופית לעזוב את המקום הזה ואני מבקש מכם לחשוב עד חג
הפסח על ממלא מקום. את חוות דעתי על ממלא מקום ועל מצבה של
העיתונות המקומית אודיע לכם בפעם הבאה. החלטתי היא בלתי חוזרת.
מובן שאת הדייסה שבושלה אוכל עד תום, אך אינני יכול יותר.
בברכת ציון
ול' ז'בוטינסקי
.
.
הערות:
1 לוועד המרכזי.
2 נשלח כתשובה למברק של ז'בוטינסקי (ראה איגרת אל גולדברג 8.2.1910 ).
ז'בוטינסקי נתבקש לדחות את התפטרותו מ'ועדת העיתונות',
תוך הבטחת 'תמיכה אפשרית' (מ"ז, א2/2/1; ראה גם להלן,
הערה 62).
3 ראה איגרות אל ההסתדרות הציונית במוסקבה (מצ"ר) 13.1.1910 ו- 18.1.1910 .
4 ראה איגרת אל וולפסון 15.2.1910 .
5 הקונגרס הציוני התשיעי (האמבורג, 30-20 בדצמבר 1909).
6 יעקובסון.
7 קאן.
8 למהדורה הצרפתית של הספר של קאן, שיצאה לאור בינואר 1910.
9 פלורנטין.
10 במקור: .Presscomite
11 בקושטא.
12 במקור: Stambul וצריך להיות: .Stamboul
13 ראה איגרת אל וולפסון 15.2.1910 הערה 27
14 ראה איגרת נוספת אל וולפסון 15.2.1910 . הערה 16
.Le Journal de Salonique 15
16 דהיינו, את ההקדמה למהדורה הגרמנית.
17 במקור: ) Sem Levy שמואל סעדי הלוי; ראה איגרת אל וולפסון 15.2.1910 ,
הערה 31).
.Independance Belge 18
19 דהיינו, העיתונים ש'וועדת העיתונות' קשורה אליהם.
20 לצרפתית.
21 במקור ביידיש באותיות לטיניות: .Joize sein
22 ראה איגרת אל סוקולוב 15.1.1910 .
23 ראה איגרת אל וולפסון 15.2.1910 .
24 ראה איגרת אל וולפסון 29.1.1910 .
25 הכוונה למברק של וולפסון מ17 בינואר 1910 (אצ"מ, 2/9 (Z
26 ראה 'פרוטוקול קושטא' מ2 באוגוסט 1909 (אצ"מ, 2/15 .(Z
27 במקור: .E.A.C
28 בקושטא.
29 ראה איגרות אל ההסתדרות הציונית במוסקבה (מצ"ר) 13.1.1910 ו- 18.1.1910 .
30 שם טוב מיטראני ואחיו.
31 של החכם באשי.
32 בשל מחלתו (ראה איגרת אל סוקולוב 15.1.1910 ).
33 וולפסון.
34 ראה איגרת אל וולפסון 7.2.1910 .
35 במקור: Hilfsverein
36 על הסיבה להשמטת שמו מרשימת החותמים על המברק מ7 בפברואר
ראה להלן.
37 הסיום של המשפט צוטט במקור בצרפתית:
.je casserai le vitres au sionisme
`Notre pensee de derriere la tete` ,L`Aurore ,28.1.1910 38
Lucien Sciuto
39 שבועת אמונים.
40 של חוק ההתאגדות של ארגונים.
41 ראה איגרת אל וולפסון 4.1.1910 .
42 מיום 6 בפברואר.
43 דוד וולפסון הורה במברקו מן ה17 בינואר לנקוט עמדה ניטרלית
בעניין הספר (אצ"מ, 2/9 .(Z
44 ראה איגרת אל וולפסון 7.2.1910 .
45 לתנועה הציונית.
46 מ21 בינואר 1910 (אצ"מ, 2/9 .(Z
47 ראה איגרת אל וולפסון 7.2.1910 .
48 ראה איגרת אל וולפסון 15.2.1910 .
49 למכתבו מ10 בפברואר 1910 אל ז'בוטינסקי צירף וולפסון
העתקים מחליפת המברקים שבינו לז'בוטינסקי.
50 המברק צוטט במקור בגרמנית.
51 במקור ברומית: .plaeno titulo
52 תשובת וולפסון מ21 בינואר, תשובת ז'בוטינסקי מ29 בינואר
(ראה איגרת אל וולפסון 29.1.1910 ) ותשובתו החדשה של וולפסון מ10 בפברואר.
53 מ10 בפברואר (אצ"מ, 2/15 .(Z
54 שהתקיימה ב13 בפברואר.
55 במקור: .sic
.Le Jeune Turc 56
57 במקור: .Welt דהיינו, ב .Die Welt
58 של וולפסון. מברק מ9 בפברואר.
59 ראה איגרת אל וולפסון 8.2.1910 .
60 של הישיבה השנייה, מ13 בפברואר (ראה איגרת אל וולפסון 15.2.1910 ).
61 במקור בגרמנית: .Versichern mogliche Unterstuzung
62 המכתב לא נמצא. הוועד המרכזי של ציוני רוסיה התריע בפני
הוועד הפועל הציוני המצומצם על הסכנה הטמונה בספרו של קאן
(ראה מכתב מ1 [14] בפברואר 1910, אצ"מ, 1/40 .(L
63 בקיץ 1909, לפני יציאתו של ז'בוטינסקי לשליחות בקושטא.
64 כך במקור. דהיינו, עם ההנהלה הציונית שרוב חבריה היו
מגרמניה.
65 בקונגרס הציוני התשיעי.
66 לקושטא.
67 במקור בצרפתית: .carte blanche
68 במקור בצרפתית: .au courant
69 ראה איגרת אל וולפסון 15.2.1910 .
70 ראה איגרת אל וולפסון 7.2.1910 .
71 ראה
איגרת אל וולפסון 8.2.1910 .
72 במקור: . ._A.C
73 במקור בגרמנית: .Besonderer Beamte
74 להחלפת ההנהגה.
75 מ'ועדת העיתונות'.
76 צוטט במקור בגרמנית.
77 במקור ברומית: .casus belli